בשבועות האחרונים נשמעה מכמה גורמים הטענה כי הציבור הדתי־לאומי אינו תומך במשפחות החטופים ובכלל מתעלם מסוגיה זו. טענה זו מגיעה מתוך אכזבה ופליאה, שהרי הציבור הזה יודע לגלות סולידריות ושותפות בכל תחום, ובוודאי בתחומי החסד והנתינה, וכיצד הוא נעדר מסוגיית החטופים. אולם האם כך באמת?
הטוענים מלינים על כך שאינם רואים את הציבור הדתי־לאומי בעצרות, בתהלוכות ובהפגנות, היכן שמתקיימת פעילות למען החטופים. אך האם החצנה של סוגיית החטופים, ובמיוחד כזו המשדרת כאב וחוסר אונים, מועילה ומקדמת את שחרור החטופים? ודאי שלא. משלוש סיבות.
ראשית, אם האויב מכה בך מתוך כוונה להכאיב לך ואתה צועק "איי" ומתייפח, האויב מקבל משוב חיובי ולומד שעליו רק להמשיך להחזיק בחטופים ולסרב לכל עסקה. מוכר לכם מהשנה האחרונה?
כמו כן, כמו בכל משא ומתן, מי שמראה התלהבות וחוסר סבלנות - ישלם יותר. כלומר, הפעילות המוחצנת מעלה את מחיר החטופים ומרחיקה את השבתם. למעשה היא "מקדמת את נושא החטופים" - כלומר, מזמינה את החטיפות הבאות, חלילה.
ולבסוף, מי שצועק "עסקה עכשיו" ומפציר בממשלה ללכת לעסקה - רק מתרחק ממנה, כי במזרח התיכון יש כלל שאומר שמי שמבקש עסקה והסכם הוא החלש ולכן הוא יפסיד. לפיכך, יפה עושה הציבור הדתי־לאומי שמדיר רגליו ממקומות ומפעולות שפוגעות בסיכויים להשבת החטופים.
זאת ועוד. אנחנו כבר שנה במלחמה, ומדי שבוע נערכות הפגנות שמטרתן להפעיל לחץ על הממשלה להגיע לעסקת חטופים. כאן חברו יחד משפחות חטופים ומפגיני קפלן המתמעטים, וכך הפכו ההפגנות הללו לפעילות נגד הממשלה בזמן מלחמה. מלחמה היא מצב של עימות בין שני קולקטיבים, וככל שהקולקטיב מאוחד בשורותיו ובצדקת דרכו, כך גדלים סיכוייו לנצח. הפגנות בעת מלחמה נגד ממשלה נבחרת, ובמיוחד בעת מלחמה ארוכה כזאת, כשהתוכן והאווירה בהפגנות משדרים רפיון רוח, חולשה וחוסר יכולת עמידה - מחלישות את העם בעורף ואת לוחמינו בחזית וממילא מחזקות את האויב. לפיכך, יפה עושה הציבור הדתי־לאומי שנעדר מכל פעילות הפוגעת בממשלה הנבחרת והאחראית על הצלת העם ומחלישה את רוח העם כולו בעת מלחמה.
הנחת יסוד נוספת של המלינים על הציבור הדתי־לאומי היא שרק פעילות תעמולתית (ומוחצנת, כמובן) תורמת לסוגיית החטופים. הוסיפו לזה את הטענה המגוחכת ש"לחץ צבאי הורג את החטופים" (והרי הוא זה שהביא לעסקה הראשונה), וכך יוצא שהציבור הדתי־לאומי, שהוא יותר משותף במלחמה הזאת, לא רק שאינו תורם לסוגיית החטופים אלא פוגע בחטופים ומסכן אותם.
ובכן, למרות שמנסים להסתיר אותה, האמת אינה זקוקה לתימוכין. כמעט מחצית מהנופלים במלחמה זו באים מהציונות הדתית, לא מעטים מהם הורים לילדים ואף למשפחות ברוכות ילדים. האם המנוף הצבאי, שבני הציונות הדתית שותפים מלאים בו, אינו נוגע להצלת החטופים, ובמיוחד כשאין פרטנר לעסקה? האם עבודת הנמלים של חיפוש חטופים בסמטאות עזה תוך סיכון חיים, שבני הציונות הדתית שותפים לה באופן יוצא דופן, אינה תורמת להצלת החטופים?
יפה עושים בני הציונות הדתית שמחזיקים היום בשיא המיצוי ללוחמה בסדיר ובמילואים, בענווה גמורה ובמוכנות למסירות נפש של ממש, ומראים בזה דרך לעם ישראל כולו, שזקוק היום יותר מתמיד למשנה רעיונית רעננה ומחייה.
ובכן, כמו בתחומים רבים, גם בסוגיית החטופים הציבור הדתי־לאומי נמצא בחזית - בשותפות הלב, בתפילות ובמלחמה על החטופים, ומדיר רגליו מכל פעילות שהשכל הישר מורה כי היא מסכנת את החטופים ומרחיקה את שובם. יפה יעשו בני הציונות הדתית אם יתעלמו מהתעמולה הנעשית על ראשם בפרסומים שבתוך עיתוני המגזר וימשיכו להשמיע את משנתם הרעיונית המחייה את העם כולו בקול גדול ובגאון, ולא יבושו מפני המלעיגים והמשתיקים.
הכותב הוא אביו של החטוף איתן מור ויושב ראש פורום תקווה