ביום מיוחד שעשה הצבא עבור פצועי המלחמה במתחם ה-Expo בתל אביב פגשנו כמה פצועים המספרים על התקרית בה נפצעו, על ההתמודדות בשלבי השיקום והיחס לו הם זוכים מהעם כולו.
ארי שטרן, שנפצע אנושות עם חבריו ממטען בצפון הרצועה, מספר על התקרית בה נהרג אחד מחבריו ו-11 אחרים נפצעו. הלל רוזנפלד מספר על ההיתקלות בפרוזדור נצרים בה חולית מחבלים יצאה מפיר בפתח המגנן בו היו הלוחמים ותוך כדי שהוא מדלג לעברם עם מקלע פוגע בו ירי מהצד. ינון אלטשולר מספר על המארב שממנו נורה לעבר הכוח RPG שפגע ברגלו האחת ובשניה פגע בו כדור וכדור נוסף פגע בקסדה.
"הייתי כבר עם רגל בחוץ...", מגדיר שטרן את משמעות הגדרתו כפצוע אנוש. רוזנפלד ואלטשולר מתארים בזה אחר זה את החילוץ לאחור מטווח הירי. רק בעזרת אחד מחבריו יכול היה אלטשולר להגיע למקום מוגן מעט יותר לאחר שרגלו הייתה מרוסקת.
את תקופת השיקום מתאר רוזנפלד כמציאות חדשה של תלות וצורך בלתי פוסק בעזרתה של המשפחה. הוא עצמו אב לחמישה ילדים. "זה מסע חדש בחיים שמתמודדים אתו. יש בו הרבה אי וודאות. אמנם יש הרבה אמונה אבל עם התפכחות והבנה שהמציאות יותר מורכבת ממה שהכרנו".
שטרן מדגיש כי תקופת השיקום היא תקופה שלא ניתן לעבור אותה לבד. החברים ולמעשה עם ישראל כולו חוברים לאתגר הסיוע בשלבים הללו. "יש המון אנשים שעוזרים לנו להתפתח ולגדול", אומר אלטשולר ומספר על יהודים שמגיעים מכל העולם לבית החולים עם דברי תמיכה ועידוד. "רואים עם ישראל אחר ממה שאתה שומע בתקשורת".
ובתוך כל אלה מתגנבת לתוכו לעיתים גם תחושה שכאילו נטש את חבריו שממשיכים להילחם, "אבל מהר מאוד מבינים שיש סיבה לכך שאתה לא שם וממשיכים להתקדם בחיים". שטרן מציין את תחושת העידוד לנוכח ההבנה שישראל מנצחת במערכה. רוזנפלד מזכיר את הכאב המשולב בהתפעלות מעם ישראל המתגלה מזה כשנה במלוא תפארתו.