אמריקה תלך ביום שלישי הקרוב לבחור נשיא חדש (למעשה ההצבעה המוקדמת החלה כבר במקומות מסוימים) ואיכשהו, באופן דומה מאוד למצבנו כאן, האזרחים האמריקנים יצביעו בעיקר, ועם כל הכבוד לסגנית הנשיא קמלה האריס, על השאלה אם הם רוצים את דונלד טראמפ כנשיא לקדנציה נוספת או לא.
הבחירות יוכרעו בשבע המדינות
בעבור טראמפ היה זה מרוץ הפכפך במיוחד. כשביידן עדיין היה המתחרה, נראה היה שהנשיא לשעבר והמועמד הרפובליקני מתקרב בצעדי ענק בחזרה לבית הלבן. כניסתה של קמלה האריס למרוץ טרפה את הקלפים והיה נראה שהוא מאבד כוח, אבל טראמפ חזר לקרב צמוד ומותח, כפי שהיה גם בשתי מערכות הבחירות הקודמות שהיה מעורב בהן.
בעוד האריס הייתה צריכה להתמודד בעצרות הבחירות שלה בעיקר עם רדיקלים שביקרו את התנהלותה לגבי המלחמה של ישראל בעזה, המתחרה שלה נפגע קל בניסיון התנקשות, נרשם לפחות ניסיון אחד נוסף לפגוע בו, ולרגע היה נדמה שהוא מנסה להרגיע את הרוחות ואת הקיטוב האמריקני. בשבועות האחרונים - בשני הצדדים - הכול התפרץ בעוצמות שהגיעו לשיאן בתחילת השבוע.
טראמפ ערך עצרת ענק במדיסון סקוור גארדן בניו יורק, ובה נטען שהוטחו עלבונות גזעניים בציבורים אמריקניים מסוימים. רודי ג'וליאני, ראש עיריית ניו יורק לשעבר, אמר בה שטראמפ יהיה זה שיתמוך בישראל בעוד האריס מספקת גב לאויביה. המתחרה ניסתה להשרות אווירה חיובית בעצרת הסיכום של הקמפיין שלה, אבל מי שהרס לה את החגיגה היה דווקא הנשיא ביידן שכינה את תומכיו של טראמפ "זבל", ודוברו נאלץ לנסות ולהבהיר את דבריו, אף שהיו ברורים מאוד.
הסקרים האחרונים מראים מקצתם יתרון קל להאריס ויתרתם יתרון קל לטראמפ. בעבור האחרון מדובר בהצלחה, שכן עד לא מזמן הוא פיגר אחרי האריס בפער גדול יותר. בעבור המועמדת הדמוקרטית מדובר בירידה מתמשכת בתמיכה. סקר של 'רויטרס' שפורסם השבוע הראה שבסוגיות הליבה שהציבור האמריקני מבקש לטפל טראמפ יהיה לא פחות טוב מהאריס, ובסוגיות מסוימות הרבה יותר טוב ממנה. ההערכה היא שהבחירות יוכרעו בשבע מדינות: פנסילבניה, מישיגן, נבאדה, ויסקונסין, אריזונה, ג'ורג'יה וצפון קרוליינה. נכון לסקרים האחרונים ברובן יש לטראמפ יתרון של אחוז ומטה.
שמואל רוזנר, מומחה לארצות הברית, פרשן 'כאן חדשות' ועורך אתר 'המדד', מעריך שהקרב הצמוד יימשך עד תום ספירת הקולות. "אני מניח שזה הולך להיות צמוד עד הסוף. אנחנו מניחים, על פי הסקרים, שמדובר בקרב צמוד ולא נראה שינוי דרמטי בין מה שאנחנו רואים היום לבין יום הבחירות". לדבריו, "רוב האמריקנים כבר החליטו מה הם עושים, ואלה שלא החליטו יכול להיות שפשוט לא יבואו להצביע. אחד הדברים שהמועמדים נלחמים בו עכשיו זה לדאוג לכך שאנשים שעשויים להצביע להם לא יישארו בבית".
מה גורם היום לאמריקנים להחליט אם להצביע להאריס או לטראמפ?
"בעיקר השאלה מה הם חושבים על טראמפ. הנוכחות של האריס היא כמעט גנרית. היא המועמדת הדמוקרטית, היא מועמדת דמוקרטית סבירה, ומי שרוצה מועמד דמוקרטי, זה מה שהוא קיבל הפעם. בסופו של דבר אנחנו עדיין בעידן טראמפ, והשאלה העיקרית בפוליטיקה האמריקנית היא אם אתה חושב שטראמפ הוא מהפכה נחוצה, או שאתה חושב שהוא סכנה לדמוקרטיה ולקיומה של אמריקה", הוא אומר.
"בריצתו של ביידן היה משהו שהוא כמעט בלתי סביר. אנשים הבינו שהוא אדם שלא יכול להצליח בעוד קדנציה, לכן הוא גם פיגר בסקרים משמעותית. ברגע שביידן הוחלף בהאריס, וגם אם הוא היה מוחלף כמעט בכל מועמד דמוקרטי אחר מהמיינסטרים, הנתונים של המועמד היו דומים. צריך לציין שהאריס היא בסך הכול מועמדת מיינסטרים דמוקרטית, עם דעות מיינסטרים דמוקרטיות, אף שיש מי שמנסים להציג זאת אחרת. היא לא מישהי שבאה מאגף אולטרה־רדיקלי של המפלגה".
זאת אומרת, השאלה היא טראמפ כן או לא.
"בגדול אנחנו כבר במערכת בחירות שלישית שבה המצב זהה. אם נסתכל על המספרים של 2016, 2020 ו־2024, אלו אותם מספרים, עם תזוזות במילימטרים. התזוזות הללו יכריעו את הבחירות. בסוף מדובר בשתי מחנות שמוגדרים על ידי שאלה אחת: דונלד טראמפ. אנחנו בעידן טראמפ, הוא המרכז. דונלד טראמפ מציע לאמריקנים דבר שהרבה מאוד שנים לא הציעו להם. אפשר לאהוב את זה או לא, אבל הוא נחשב למועמד רדיקלי. אם לא היה שם טראמפ, יכול להיות שמועמד רפובליקני יותר רך היה מנצח הרבה יותר בקלות. היום טראמפ הוא האיש שמגדיר את המרוץ", הוא אומר. "הקשבתי לריאיון שנתן לפני כמה ימים לג'ו רוגן בארצות הברית, שנמשך כשלוש שעות. הם מדברים על כל דבר אפשרי, ממדיניות ועד היאבקות. אתה שומע איך הוא מדבר על מכסים וחוזר להצעות של סוף המאה ה־19 של הנשיא מקינלי מאותה תקופה. הוא מציע לאמריקנים את ההצעות הללו ומצליח לשכנע קהל גדול מאוד, שזה מה שאמריקה זקוקה לו עכשיו".
כשהוא מדבר על הנושא הכלכלי, טראמפ יכול לזקוף לעצמו כלכלה מוצלחת בקדנציה הקודמת שלו עד לקורונה.
"באופן כללי, הכלכלה בתקופת טראמפ הייתה במצב טוב יותר מאשר בתקופה של ביידן. צריך לציין שביידן סבל מאפקט הקורונה, והכלכלה האמריקנית התאוששה מאז. העניין הוא שהציבור לא מבין את זה או לא מרגיש את זה. כלומר הציבור האמריקני לא מרוצה מהכלכלה של ביידן, ובאופן אינסטינקטיבי זה ברור לגמרי שהוא מעוניין בהחלפת הממשל".
מבחינה פנים־אמריקנית, מה הסוגיות העיקריות שעומדות על סדר היום בבחירות?
"הבחירות האלה הן קודם כול על השאלה הכלכלית. מעמד הפועלים מרגיש שהוא נשאר מאחור בגלל ההתפתחויות הגלובליות, בגלל הצמיחה של ההייטק ודברים דומים. נושא עיקרי נוסף הוא כל השאלות התרבותיות, כלומר כל השאלות שקשורות לאיזו אמריקה אנחנו רוצים לראות. נושא עיקרי נוסף הוא היחס לנשים, ושם לטראמפ יש בעיה. צריך לומר שתמיד יש באמריקה ובכל העולם חלוקה מסורתית, הנשים מצביעות יותר לצד השמאלי והגברים מצביעים יותר לצד הימני, אבל הפעם כנראה החלוקה הזאת תהיה בפער גדול מאי פעם. טראמפ הוא מועמד מאוד גברי, והמפלגה הדמוקרטית הציבה מולו מועמדת אישה".
הקרב על הנשיאות יהיה צמוד. מה לגבי המרוץ לקונגרס ולסנאט?
"אם לא יהיו הפתעות שכרגע אף אחד לא חוזה, לרפובליקנים יהיה רוב קטן בבית הנבחרים ורוב קטן בסנאט".
מבחינת ישראל יש מועמד מועדף? מצד אחד בתקופת המלחמה האריס אמרה דברים שנויים במחלוקת, ומצד שני אף אחד לא מבטיח שטראמפ של הקדנציה הראשונה יפעל באופן דומה אם ייבחר שוב.
"כביכול מימין התשובה מאוד ברורה, אבל אני לא בטוח שלאור תקופת הנשיאות הנוכחית גם מנהיגים מהמרכז־שמאל מעדיפים את קמלה האריס על דונלד טראמפ. הוא היה נשיא מאוד נוח לישראל בארבע השנים הראשונות שלו, וגם הביא הישגים משמעותיים. הסכמי אברהם לדוגמה נזקפים לזכות הממשל של טראמפ, לאחר שממשלים דמוקרטיים דיברו ודיברו על הסכמי שלום שלושים שנה ולא הצליחו להביא כמעט כלום. מצד שני, אנחנו יודעים שטראמפ הוא אדם בלתי צפוי ועם אגו גדול. אם ברגע מסוים הוא ירצה משהו מישראל וישראל לא תשתף איתו פעולה, הוא יכול להיות הרבה יותר ברוטלי מאשר הממשלים הדמוקרטיים", הוא מתריע.
"אני חושב שלו ישראל לא הייתה כרגע במצב מלחמה, באיזשהו אופן טוב היה לישראל שתהיה יציבות מסוימת בארצות הברית, וזה לא מה שטראמפ מבטיח. טראמפ גם מבטא הרבה מאוד סנטימנטים בזירה הבין־לאומית, שהם בעייתיים לטווח ארוך מבחינת ישראל. הוא נשיא עם אינסטינקט בדלני, ובדלנות היא לא דבר שטוב לישראל. ישראל זקוקה לארצות הברית כשהיא מעורבת בעולם, פעילה ומנכיחה את עצמה".
זאת אומרת שעל רקע המלחמה נראה שהישראלים מעדיפים את טראמפ?
"נדמה לי שכרגע השיקול הראשון, בהרבה מאוד מובנים, הוא השאלה מי ייתן לישראל להילחם בידיים משוחררות ומי עלול לנסות לקשור את הידיים. במובן הזה לישראל נוח יותר עם טראמפ כרגע, וגם הנוכחות שלו מאיימת יותר מול אויביה. אם אתה מנסה להיכנס לראש של האיראנים והם מתלבטים אם כן או לא לתקוף את ישראל שוב, באילו נסיבות הם יעשו את זה יותר בקלות? אם טראמפ מנצח או האריס? אם טראמפ נבחר לנשיאות הם יקדישו לזה עוד מחשבה, כי הם יודעים שהוא בלתי צפוי ויחששו מתגובותיו.
"ואולם טראמפ הוא אישיות מאוד בעייתית ולא צריך להכחיש את זה. גם מי שרוצה אותו וחושב שהוא טוב לישראל, צריך להודות ביושר שלא פשוט לומר שאנחנו רוצים שמנהיג המעצמה הגדולה בעולם יהיה אדם שזה האופי שלו וזאת הדמות שלו. אלא שגם מי שנחרד ממנו צריך להודות שמבחינת ישראל יש לו יתרונות בשלב הזה".
ואם ממשל ביידן מצליח, איכשהו, להשיג הסכם בגבול לבנון להפסקת הלחימה עוד לפני הבחירות, זה יכול להיחשב כשובר שוויון?
"זה יכול לתת משהו לדמוקרטים, משום שהבחירות האלה יוכרעו בכמה עשרות או כמה מאות אלפי קולות, שיבואו מקבוצות קטנות בכמה מדינות. תזוזה של עשרת אלפים קולות מצד בוחרים מוסלמים במישיגן יכולה להכריע את הבחירות, ולהבדיל עשרת אלפים בוחרים יהודים בג'ורג'יה יכולים להכריע את הבחירות".
סוגיית ההגירה ויוקר המחייה
רות פינס־פלדמן, עמיתת מחקר במכון משגב לביטחון לאומי ואסטרטגיה ציונית ודוקטורנטית בבית הספר למדע המדינה, יחסים בין־לאומיים וממשל באוניברסיטת תל אביב, מעריכה שהמומנטום נמצא כעת בצד של טראמפ, אך לא באופן מובהק מספיק. "הקרב אומנם צמוד, אבל אני מעריכה שהפער יגדל מעט לטובת טראמפ עד יום הבחירות. הבנו שמדובר במרוץ צמוד מהרגע שביידן פרש והאריס הצטרפה. מובן שיכולות להיות הפתעות. יש המון מצביעים שהם על תקן של מצביעים לא רשומים".
מה זה בעצם אומר?
"השיטה בארצות הברית שונה מזו הישראלית. כשאתה הולך להצביע, אתה לא נדרש בהצבעות המוקדמות ודרך הדואר להשיג איזשהו מסמך מזהה. למעשה רוב המצביעים כבר מצביעים בהצבעה המוקדמת, וזה נעשה על ידי דואר אלקטרוני או בדואר הפיזי, ואין מנגנון פיקוח משמעותי. זה גורם להרבה אנשים לא רשומים וגם לאזרחים שאין להם זכות הצבעה, להצביע. במצב הזה יכולות לקרות לא מעט תפניות, וההערכה היא שאם מספר רב של מצביעים לא רשומים יצביעו - זה יפעל לטובת האריס", היא מסבירה. "ההערכה שלי היא שאם לא יהיה ניצחון ברור, נלך שוב פעם לסיטואציה שמזכירה את מה שהיה ב־2020, ולמצב של אי קבלת תוצאות הבחירות וכאוס פנימי בארצות הברית".
על מה בעצם לדעתך מצביעים האזרחים האמריקנים? מה מעסיק אותם בבחירות הללו?
"האמריקנים מרוכזים בנושאי הפנים. הם מאוד מאוד מרוכזים בכל מה שקורה וקשור ליוקר המחייה ולנושא ההגירה. אלה נושאים שטראמפ חזק בהם. הם מאוד מבקרים את קמלה, שהייתה ממונה על תחום ההגירה והייתה חלק מרכזי בממשל הקודם, והתשובות שהיא נותנת לביקורת לא מספקות אותם", היא מציינת. "האריס הלכה לסבב ראיונות ונשאלה בנושאים הללו ויצרה לעצמה כמה פאדיחות. היא לא הצליחה להציג את המדיניות שלה באופן קוהרנטי, ובמקום להזכיר את ביידן היא האשימה בכול את טראמפ, וזו הייתה נורה אדומה בעבור מצביעים רבים, כולל דמוקרטים. לדעתי הדבר הזה פגע בה יותר מאשר עמדותיה בנושא המלחמה של ישראל. מצד אחד הרפובליקנים כועסים עליה, ומצד שני הבייס הדמוקרטי שלה, שחלקם באים ממשפחות מפורקות שבהן אחד מבני המשפחה בכלא במשך שנים על עבירות קטנות, כועסים עליה כי היא החריפה את מדיניות הענישה כששימשה בתפקידים קודמים". עוד היא מוסיפה: "כרגע יש לטראמפ יותר תמיכה בקהילה השחורה, וזה מדאיג מאוד את המפלגה הדמוקרטית. ברק אובמה ניסה להיחלץ לעזרת קמלה ואמר לציבור השחור 'אתם חייבים להצביע לה', וגרם לזעם גדול יותר. אנחנו רואים תנודות כאלה גם בקהילות אחרות שבאופן מסורתי מצביעות לדמוקרטים וכרגע מתלבטות ואפילו מעבירות תמיכה לטראמפ".
זה נשמע מאוד לא סביר, אבל הכרזה על הסכם בלבנון עוד לפני הבחירות יכולה לסייע להאריס לנצח?
"זה יכול לסייע לה, אבל האם זה יסייע להביא ניצחון? אני לא בטוחה. זה גם מעסיק אוכלוסיות מאוד ספציפיות בארצות הברית שסביר להניח שכבר החליטו כיצד יצביעו".
אם נסתכל על העמדה הישראלית, יש לנו מועמד מועדף?
"לדעתי יש לישראל העדפה, אבל חשוב להדגיש שמדובר בהעדפה ציבורית ולא להפוך את הנושא לפוליטי. התפרסם סקר לפיו 66 אחוזים מהישראלים מעדיפים את טראמפ, כי הרבה מעמדות המפלגה הרפובליקנית בנושאי חוץ וביטחון מתכתבות עם עמדות של רבים מהישראלים. לכן אם רוב הציבור תומך בהעדפות האלה, אז יש העדפה שמי שיעמוד בראש המעצמה הכי חזקה בעולם יהיה שותף לדעות של מרבית הישראלים", היא אומרת. "אפשר להשוות בין ארבע שנות כהונתו של טראמפ לקדנציה של ביידן. מי שעומד בראש הממשל בארצות הברית משפיע על כל מהלך העניינים העולמי והגלובלי. לכן לישראל בעצם חשוב מאוד שיהיה שם מישהו ששותף לערכים ולדרך שלה. רבים מצביעים על החולשה שהפגין ביידן בזירה הבין־לאומית כחלק ממה שהביא אותנו למצב שבו אנחנו נמצאים היום. חשוב לציין שמדובר בהעדפה כחברה, ולא נכון לנו ברמה המדינית או הפוליטית להביע עמדה".
להתכונן לתקופת המעבר בממשל
פינס־פלדמן מצביעה על נקודה נוספת שיש לתת עליה את הדעת, וזו התקופה שבין ההכרזה על תוצאות הבחירות לבין כניסת הממשל החדש או החלפת הנשיא מהצד הדמוקרטי. "אחד החששות הוא מהתקופה המכונה 'הברווז הצולע', שתהיה מאוד משמעותית בין שטראמפ נבחר ובין שקמלה האריס. אם הממשל הדמוקרטי יאבד את הבחירות הוא יאמר לעצמו: הנה ההזדמנות שלנו ללכת רחוק ולנקוט צעדים שנמנענו לנקוט בגלל הבחירות, ולהפעיל על ישראל לחץ גדול הרבה יותר. גם אם זה בסוג של אמברגו וגם אם בהפעלת לחץ דרך מדינות נוספות או באמצעות פורומים בין־לאומיים. גם אם הם נשארים בשלטון זה ייתן להם רוח גבית להמשיך ולנקוט צעדים קצת יותר חריפים. לכן זה פרק זמן שלישראל נכון להתכונן להתמודדות איתו".
איך נכון לישראל לפעול מבחינה מדינית במצב הזה?
"אולי נכון לנו בתקופה הזאת להוריד פרופיל. המהלך של התקיפה באיראן היה נכון מאוד, ועשינו את זה בצורה מתואמת עם הממשל האמריקני. אנחנו הולכים לתקופה רגישה ורוצים לשמור, עם איזה ממשל שלא יבוא, על מצב שבו הם לא תופסים את המהלכים שלנו במזרח התיכון ככאלו שהשפיעו ברמה בלתי הפיכה על הבחירות בארצות הברית. אם היינו עושים מהלך חריף וגדול יותר מול איראן, ללא תיאום עם הממשל, הם היו יכולים לנטור לנו טינה. ישראל צריכה לנהוג באופן פרגמטי ושקול בחודש הקרוב", היא מסכמת.
קמפיין האריס הלך השבוע, אולי באופן מוטעה, צעד אחד רחוק מדי. טים וולז, המועמד הדמוקרטי לסגן הנשיאה, השווה את העצרת שקיים הנשיא לשעבר דונלד טראמפ ביום ראשון במדיסון סקוור גארדן בניו יורק לאירוע פרו־נאצי שהתקיים באותו אולם בשנת 1939. וולז הזכיר עצרת של "האיגוד הגרמני־אמריקני", ארגון נאצי שהוקם בשנות ה־30 של המאה הקודמת בארצות הברית וקיבל מימון ותמיכה מהמשטר הנאצי על מנת לעודד אהדה כלפי הנאצים בארצות הברית, וערך בשנת 1939 כנס באותו אולם שבו נערכה העצרת של טראמפ. "דונלד טראמפ קיים את העצרת הגדולה הזאת במדיסון סקוור גארדן. יש הקבלה ישירה לעצרת גדולה שהתרחשה שם באמצע שנות ה־30. אל תחשבו שהוא לא יודע לשנייה אחת בדיוק מה הם עושים שם", אמר וולז במפגש עם תומכים בנבאדה. זאת לאחר שהאריס טענה ברשת CNN כי טראמפ שאל את ראשי הצבא "מדוע אין לי גנרלים כמו שהיו להיטלר".
בסביבתו של טראמפ דחו את הדברים שגרמו לשסע האמריקני להעמיק אפילו יותר מבשגרה. טראמפ עצמו הגיב: "אנחנו לא מתמודדים רק מול קמלה. היא בסך הכול כלי, זה כל מה שהיא. אנחנו מתמודדים נגד משהו הרבה יותר גדול מג'ו או קמלה, והרבה יותר חזק מהם. אנחנו מתמודדים מול מכונה מסיבית ומרושעת של שמאל רדיקלי שמנהל את המפלגה הדמוקרטית של היום. הם רק כלי שלהם".
נראה שהמועמדים והקמפיינים שלהם מפשילים שרוולים ומתכננים לנו עוד ימים אחדים רוויים בלכלוך הדדי ובמאבקים מילוליים, אבל אחרי שכל זה ישקע, נדע ממש בעוד שבוע, אם לא יהיו הפתעות דרמטיות, מי יכהן בבית הלבן בארבע השנים הבאות ויעצב לא רק את המדיניות הפנים־אמריקנית אלא כנראה גם את זו הבין־לאומית.