"יש אויבים, יש יהודי, יש סכין אז הם שוחטים. כי נותנים להם הזדמנות אז הם שוחטים", הציטוט הנבחר הזה הוא חלק ממסכת כתב אישום מופרכת, הזויה ותפורה למהדרין במסגרת הניסיון להשחיר את הרב מיכאל בן ארי, שהדיון בעניינו בבית המשפט החל השבוע.
עוד ציטוטים נבחרים: "הערבים בחיפה אינם שונים בשום דבר מהערבים בעזה" (אחרי פיגוע ירי של ערבי חיפאי, והפגנה ערבית בחיפה נגד פעילות צה"ל בעזה), "אני מקשיב לאויב. האויב רוצה להשמיד אותנו", ועוד כהנה וכהנה.
במילים אחרות: האיש כמעט היחיד שהזהיר, שזעק, שהסביר שיש כאן קונספציה של שתיקה, של העלמת עין, של התעלמות, של פוליטיקלי קורקט מזויף ומסכן חיים - דווקא אותו נחפזה הפרקליטות להעמיד לדין, וזה עוד אחרי השביעי לעשירי, וכשבינתיים - להזכירכם - נגד אף מחבל נוחבה רצחני לא הוגש עדיין כתב אישום.
עזבו אתכם שמדובר בטקסט נכון שהוכיח את עצמו בצורה הכי דמממת שאפשר. אפילו היה בן ארי שוגה, אין שום סיבה שדבריו לא יחסו תחת פלורליזם של חופש ביטוי, מה גם שדברים חמורים פי אלף נאמרו כלפי המחנה שממנו הוא מגיע, כולל לאחרונה.
באופן אירוני משהו, באותו יום בו נפתח המשפט של בן ארי, חשף ישי פרידמן בערוץ 14 את הטקסט הבלתי נתפס של מו"ל הארץ עמוס שוקן שקרא למחבלים "לוחמי חירות" והאשים את צה"ל ב"נכבה שנייה בעזה".
לא צריך להיות "איש חושב" מהסוג שקוראי הארץ אוהבים להתגאות בו, כדי לנחש ששום חקירה לא תיפתח נגד שוקן, שום כתב אישום לא יוגש נגדו, איש לא יטען שהאמירה שלו לא חוקית או מסיתה (למרות שהיא גם וגם, לפי כל הכללים).
שוקן יוכל להמשיך להסביר בעולם באנגלית רהוטה כמה אנחנו עם של רוצחים, אבל לבן ארי יהיה אסור לספר שאנחנו פה ושם גם נרצחים. עולם הפוך ראיתי.
ולכן, זה הזמן להזכיר שוב: הרפורמה המשפטית חייבת לחזור לשולחן, קודם כל ולפני כל נושא אחר. זה חשוב למדינת ישראל לא פחות מהתקציב, מחוק הגיוס או מהטיפול באונר"א.
אפשר לצרף לזה את ההתנהלות הכמעט בריונית של היועמ"שית מול המפכ"ל, כשההגנה האישית שלה על יועמ"ש המשטרה הופכת ל"חוק" שאין לערער אחריו. אפשר לצרף לזה את אינספור הכשלים המשפטיים והמקלות ברגלי הממשלה והצבא שמערכת המשפט הציבה כאן ואפשר לתת עוד נימוקים למכביר.
נימוק אחד אסור לפספס: עשרות אלפי לוחמים מחרפים את נפשם כדי שמדינת ישראל תישאר מדינה יהודית ודמוקרטית. במצב הנוכחי, דמוקרטיה היא לא.
רפורמה משפטית - עכשיו.