בדרשות הר"ן, בדרוש הראשון, הר"ן מרחיב על גודל מעלת הציבור.
"ועל דרך זה הפליגו רבותינו בשבח הציבור עד שאמרו לעולם תהיה אימת הציבור עליך עד שמצינו שנענש משה אדון הנביאים באומרו: "שִׁמְעוּ נָא הַמֹּרִים" (במדבר כ, י) ואף על פי שכל אחד מצד פרטיותו היה ראוי לזה, אבל ככלל אין לומר עליהם ביקורת זו".
הר"ן מחדש, שההקפדה על משה הייתה שדיבר על הציבור. ואף שלגבי הפרטים הוא צדק, אין לקחת את כל הפרטים ביחד ולהגיד עליהם ביקורת כציבור, הציבור הוא צדיק. הפרטים יכולים להיות חסרים, הכלל לא. וזו הייתה ההקפדה על משה רבינו שאמר על הציבור בלשון 'שמעו נא המורים'.
וכן בקידושין (לו.) הר"ן מחדש חידוש יפה בהסברת דברי הברייתא "אמר רבי מאיר אף על פי שחטאו קרויים בנים ואפילו שהם סכלים הם קרויים בנים ואפילו שחטאו בעבודה זרה הם נקראים בנים". מפרש הר"ן שכלל ישראל תמיד קרויים בנים, וגם כאן הכוונה שאף על פי שכל אחד כשהוא בפני עצמו אינו ראוי להיקרא בנים "אבל מצד הצטרפו לזולתו יקנה הכלל שבח ומעלה יותר ממה שראוי מצד פרטיו". כלומר, כלל ישראל הם בנים לה', אפילו שכפרטים ישנם רבים שלא רואים אצלם את הטוב, אבל אין לצרף את החסרונות שיש בכל אחד ואחד כאילו זה חיסרון של כלל הציבור.
כל אחד שחוטא, החיסרון הוא אצלו, והמשותף עם הציבור זה הצד הטוב. ולכן הואיל וכל אחד הוא חלק מכלל ישראל, וכלל ישראל נקראים בנים, אז גם כל אחד ואחד מהפרטים נקרא בן בהיותו חלק מהכלל כולו.
זו הדרכה חשובה מאד, הדרכה למעשה. לפעמים אנחנו מרגישים שיש גוונים בציבור שיש לנו עליהם ביקורת, ואף על פי כן צריך להיזהר שלא להגיד ביקורת על הציבור, על הכלל. הכלל הוא צדיק, בפרטים יכול להיות בהם נפילות. כשאנחנו מצרפים את כל הפרטים ביחד, הצד המצרף שלהם זה הצד החיובי. וכבר רמזו לנו בחלבנה שנמצאת בסממני הקטורת וריחה רע, אך בהצטרפותה לא רק שאינה פוגמת את הריח הטוב אלא משביחה אותו. וכן כשמצרפים בתפילה בתענית את הפושעים והחוטאים, לא רק שהם אינם פוגמים בתפילה, אלא אף היא נעשית יותר שלמה. וכך אומר רש"י (בשמות ל, לד) "הלבונה ריחה רע ומנאה הכתוב בין סממני הקטורת ללמדנו שלא יקל בעינינו לצרף עימנו באגודות תעניותינו ותפילתינו את פושעי ישראל שיהיו נמנים עמנו".