
הרב פרופ' יצחק כהן, המנהל האקדמי של הפקולטה למשפטים בקריה האקדמית אונו ומרצה במרכז אקדמי לב, עומד על ענייני פרשת השבוע בזיקה לימים ההיסטוריים בהם אנו נמצאים.
כאשר הקב"ה בוחר להציל את נח מפני המבול, התורה מפרטת את סגולותיו לפיהם: "נח איש צדיק תמים היה בדורותיו" (בראשית ט). לעומת זאת, כאשר התורה מציגה בהמשך את בחירת אברהם אין שום פירוט מדוע נבחר.
כך שואל הרמב"ן: "והנה זאת הפרשה לא בארה כל העניין, כי מה טעם שיאמר לו הקב"ה עזוב ארצך ואיטיבה עמך טובה שלא הייתה כמוהו בעולם, מבלי שיקדים שהיה אברהם עובד אלוהים או צדיק תמים".
אלא שהתורה רוצה ללמדנו עקרון יסודי וחשוב. הבחירה באברהם, ובכלל זה בבניו, עם ישראל, היא בחירה שאינה תלויה בדבר. היא נצחית ואין סיכוי שתתבטל. לכן אף על פי שאברהם היה צדיק מנח והתנסה בניסיונות גדולים מנח, אין התורה מפרטת את סיבת הבחירה בו כדי לא לתלות הבחירה בדבר. זו גם אולי הסיבה שהקב"ה מוציא את ישראל ממצרים, אף שהללו עובדי עבודה זרה והללו עובדי עבודה זרה. ואולי זו הסיבה שהקב"ה השיב אותנו לארץ אבות לאחר שנות גלות רבות, ואולי גם מושיענו בשנה האחרונה מידי אויבינו, בניסי ניסים, אף שאולי היו לו כמה סיבות לכעוס עלינו. זהו חסד גדול של בורא עולם עמנו. ציק פתוח. אהבה ללא הגבלה. גם אם היא מתמהמהת – לבסוף היא מגיעה.
בעניין זה, יש לראות את משנה במסכת אבות (ה, ב):
"עֲשָׂרָה דוֹרוֹת מֵאָדָם וְעַד נֹחַ, לְהוֹדִיעַ כַּמָּה אֶרֶךְ אַפַּיִם לְפָנָיו, שֶׁכָּל הַדּוֹרוֹת הָיוּ מַכְעִיסִין וּבָאִין עַד שֶׁהֵבִיא עֲלֵיהֶם אֶת מֵי הַמַּבּוּל. עֲשָׂרָה דוֹרוֹת מִנֹּחַ וְעַד אַבְרָהָם, לְהוֹדִיעַ כַּמָּה אֶרֶךְ אַפַּיִם לְפָנָיו, שֶׁכָּל הַדּוֹרוֹת הָיוּ מַכְעִיסִין וּבָאִין, עַד שֶׁבָּא אַבְרָהָם וְקִבֵּל (עָלָיו) שְׂכַר כֻּלָּם":
המשנה מלמדת שאין התורה באה לפרט רשימה כרונולוגית וסדר היסטורי של הדורות, אלא ללמדנו על דרך הנהגת הבורא את העולם- "להודיע כמה ארך אפיים לפניו". מידת "ארך אפיים" של הקב"ה מביאה לכך, שלעתים חולפים דורות רבים עד שמגיעה עת הפירעון, עת נקם ושילם.
אך אם המטרה היא להודיענו עד כמה ה' הוא ארך אפיים, לשם מה צריכה המשנה להוכיח זאת פעמיים כמעט מילה במילה? מה נתחדש לנו יותר בעשרת הדורות האחרונים, וכי לא נוכחנו בזאת כבר בעשרה דורות ראשונים?!
אלא עשרת הדורות הראשונים כשחטאו, לא היה להם ממי ללמוד מוסר. לא היתה להם דוגמא מוחשית, של פירעון וענישה על מעשים רעים. היה מקום לומר, כי זו הסיבה שהקב"ה האריך להם אפו. לעומתם, עשרת הדורות האחרונים חיו לאחר המבול. הם ראו במבול שהקב"ה מעניש את החוטאים. יש דין ויש דיין. ובכל זאת הלכו וחטאו בדרך קודמיהם. הם יודעים את ריבונם ומתכוונים למרוד בו. למרות זאת, גם להם האריך ה' אפו במשך עשרה דורות.
המשנה חותמת בעובדה, שאברהם אבינו קיבל שכר כולם. על נח לא נאמר כך. גם בלשון התורה ניכר ההבדל בין הצדיקים הללו. אצל נח נאמר (בראשית ו' ט') "את האלקים התהלך נח". נח זקוק למשענת, הוא מתהלך רק בעזרתו של ה'. מכאן גם המילה בדורותיו, שאכן לפי כמה מהמפרשים באה להמעיט את צדיקותו.
הספורנו בפירושו לפסוק (בראשית ו' ח'): "ונח מצא חן בעיני ה'", מסביר, כי נח "מצא חן"- קיבל מתנת חינם בכך שה' הציל גם את בניו ובנותיו. נח היה צדיק בדורותיו, מיוחד בדורו. אולם, הוא לא דאג להפוך את בני דורו לצדיקים כמותו. לכן לא היה ראוי שיינצלו האחרים בזכותו. נח בונה תיבה במשך מאה ועשרים שנה. באים השכנים ושואלים: מה זה ולשם מה? והוא משיבם כי עתיד הקב"ה להביא מבול על הארץ אם לא יחזרו בתשובה. אך הוא עצמו נותר פאסיבי, אינו יוזם חזרה בתשובה. הוא לא יוצא למסע התעוררות. אפילו תפילה ובקשה על בני דורו שיינצלו - איננו מוצאים.
לעומתו, אברהם אבינו חי בסימן "לך לך". הוא הולך ממקום למקום, ומפיץ את שם ה' בעולם. בדרכו נושא עימו "את הנפש אשר עשו בחרן". אברהם מגייר את האנשים ושרי מגיירת את הנשים. אברהם חיפש בכל אחד מבני דורו לעוררו להכרת הבורא, וללמדו שיש מנהיג לבירה. את ביתו הוא פותח לרווחה, ורץ לקראת אורחיו. כאשר אורחיו רוצים להודות למיטיבם, הוא פונה אליהם: "ברכו את ה' המבורך", והם עונים לו: "ברוך ה' המבורך לעולם ועד". אפילו על רשעים גמורים, כמו אנשי סדום, מנסה אברהם להשפיע מאורו. הוא גם מתפלל עבורם, ואף יוצא ומתריס נגד ה' בפסוק הידוע 'השופט כל הארץ לא יעשה משפט'. דווקא לאברהם, הרואה עצמו כחלק מאנשי דורו וכאחראי וערב גם להם, מגיע ליטול שכר כנגד כולם. ועדיין סיבת הבחירה בו נותרת עלומה כדי שלא לתלות את סיבת אהבת ה' בדבר.
כמה אחריות מגלים בני בניו של אברהם בדורנו, דור של גאולה. הם לא צריכים שיקראו להם והם ניצבים בקו האש. הם הולכים לפני המחנה. הם נושאים באחריות לעמם ולאחיהם. האחריות והרוח הגדולה שהתגלתה באותם אנשים ביום שמחת תורה, ממשיכה ופועמת בלבבות ולא מתעייפת. אנשים יוצאים לשדה הקרב שוב שוב ולא נרתעים מהמחיר. מוכנים למסור את נפשם למען האחר. הם ממשיכי דרכו של אברהם והם הולכים ומפיצים את תורת ה' בעולם. אשרינו שזכינו לדור שכזה.
להצלחת עם ישראל במלחמת קוממיותו, לע"נ כל הנופלים במערכה על הארץ, ולע"נ אבי מורי ברוך מרדכי, ומור חמי משה נחמיה.