הקמפיין המשומן שמנסה לקשר כביכול בין סבסוד מעון לילדי נשים חרדיות עובדות לשאלה האם בעליהן שירתו בצה"ל - כולו דמגוגיה מרושעת על גבן של נשים חלשות שרוצות להביא לחם הביתה.
צר לי שגורמים בימין דוגמת ח"כ אופיר סופר נסחפים לקמפיין הזה וממלאים בחדווה את תאוותה השפלה של הרועמ"שית הלעומתית שכל פעולותיה ממוקדות במטרה אחת - להפיל את שלטון הימין בכל דרך אפשרית.
שאלת הגיוס במקומה מונחת. איכשהו המחלוקת הזו תצטרך להיפתר בהסכמה. וכמובן - צריך לדאוג לנשות משרתי המילואים ולתת להן כל מה שנדרש וכמה שיותר. אין בכך שום ספק.
הקישור המלאכותי בין הדברים, ההתנייה של הזכות לאישה למעון עבור ילדיה כדי שתוכל לעבוד ולהתפרנס, בשאלה האם בעלה התגייס - זה נטו רשעות על גבן של נשים מוחלשות.
לגיוס זה לא יוביל, אפילו לא של אברך אחד אבל זה כן ישבור את מטה לחמן של אלפי נשים, יוציא אותן ממעגל העבודה וירחיב את מעגל העוני. אם בג"ץ לא היה מוכוון אג'נדה לדיכוי חרדים - הוא היה מגן על זכות המיעוט הזו בכל כוחו.
הקמפיין הפוליטי והתקשורתי הזה על גבן השחוח של נשים מוחלשות - זוהי רשעות נוסח סדום ועמורה. הכל עטוף כמובן במעטפת של צדקנות ו"דאגה לשוויון בנטל". בועטים באישה עובדת שקמה בשש בבוקר לארגן את הילדים ולהספיק את האוטובוס לעבודה, זורקים אותה באכזריות אל מתחת לגלגלי האוטובוס ומפטירים בצחוק זחוח: "תסבלי. מגיע לך. זה בגלל שבעלך לא התגייס, הא? חחח".
חקיקת החוק הזה היא נקודת מבחן קריטית לקואליציה. אם הקואליציה הימנית רועדת מהרועמ"שית, חוששת מהתקשורת ולא מסוגלת לספק לנשים חרדיות עובדות וילדיהן אפילו את ההגנה המינימלית הזו - בהחלט שהמפלגות החרדיות צריכות לשקול את מסלול השותפות הפוליטית לטווח הארוך.