ערב יום הכיפורים, שעה שבה נוהגים העם לשתות כוסות אחרונות של מים ולהחליף לנעלי בד, ישבנו החברים למחלקה במין אכסדרה של בֵית פעיל (כינוי לבית שעל פי המודיעין שייך לפעיל חיזבאללה). בידי אחד הלוחמים ממצא נדיר שריגש את החבורה כולה: טרנזיסטור. אחרי כמעט שבוע, צוהר ראשון לעולם שהשארנו מעבר לגבול. ממש כמו שרגילים היינו לשמוע בבית בילדותנו – "שקט, יש חדשות!" – נשמעה הקריאה על ידי המאזין המחלקתי. התגודדנו סביב המכשיר, וכולנו המתנו בסתר ליבנו לשמוע על מעללינו כאן בלבנון במהדורת החדשות הרשמית והממלכתית.
ואז נחשפנו לדפוס מערכתי, שחזר מאז שוב ושוב בהאזנות הדרוכות למהדורות החדשות בטרנזיסטור. ידיעה ראשונה: חללים ופצועים בלחימה בדרום ובצפון. ידיעה שניה: מטחי רקטות על הצפון. ידיעה שלישית: לחצים בין־לאומיים. ידיעה רביעית או יותר: צה"ל ממשיך לתקוף בלבנון. הא ותו לא. האם מדובר בכלל על חיל האוויר, או שיש כאן רמז לתמרון ההיסטורי שאנו בעיצומו? גמרתי אומר בליבי, שכשאצא אספר לעם ישראל סיפור אחר.
צילום: עובדיה לזרי
1. אש ותימרות עשן
שתי כניסות היו לנו, בשני כפרים שונים, אך התמונה הזאת משקפת את מראה שניהם במהלך כל תקופת הלחימה. מרגע שהתחלנו לצעוד עם תיקי ענק על הגב בשטח ישראל ועד ששבנו אל שטח הכינוס, חטיבת האש לא הרפתה מהכפר לרגע. מערך משומן שמשלב מודיעין מטרות איכותי, חיל אוויר, תותחנים, מרגמות, זיק ואמצעים נוספים, הצליח להטיל אימה על לוחמי חיזבאללה, להבריח חלק מהם ולהרוג אחרים. את התוצאות, בהרוגים ובהרס תשתיות, פגשנו כשהגענו רגלית אל האזורים שרוככו.
צילום: עובדיה לזרי
2. משגר עם עלה של זית
אחד המראות הראשונים שפגשנו עם ההתקדמות מפאתי הכפר אל לב הטרור התוסס שלו הוא המשגר הרב־קני הזה. בתוך מטע זיתים תמים, בלי שום הקשר, הוא הגיח והציץ עלינו. התבוננו היטב, אפשר לראות שהקנים מחומשים ברקטות. מה שאתם לא רואים בתמונה זה הכבל החשמלי שנמתח ממנו אל אחד הבתים, שבסופו מחובר למין שעון שבת. שיטת ההפעלה המתוחכמת שלהם, כדי להימלט מסגירת מעגל מהירה וחיסול על ידי חיל האוויר, היא הפעלת המשגר בהשהיה ומרחוק כדי שיספיקו להיעלם עד שהמטח ישוגר. במהלך התמרון פגשנו עשרות כאלה, וזה רק בגזרתנו הגדודית והמצומצמת.
צילום: עובדיה לזרי
3. סופו של הנ"ט
זהו כבר ידידו ושותפו של משגר הרקטות – משגר הנ"ט. במהלך חודשי הלחימה הראשונים שאחרי אוקטובר 2023 פגשנו אותו רבות מהצד השני של הקנה. עשרות טילים בכינון ישיר היכו בנו בקיבוץ מנרה, כשאנחנו מסתתרים ומתגוננים מהאיום. הטווחים שלו קצרים יותר אך הוא גם מדויק בהרבה. כל יישובי וקיבוצי הקו הראשון סבלו ממנו רבות בשנה האחרונה, אך לא עוד. באנו לקחת אותם, את כולם.
צילום: עובדיה לזרי
4. מנרה, הושט היד וגע בה
ואם כבר: כך נראית מנרה מהכפר. חשופה, פרוסה מנגד, פגיעה. בשבילנו זו סגירת מעגל מרגשת. אחרי חודשים של ספיגה וחברים שנפצעו, אנחנו כאן בצד השני, שוללים את האיום ומתהלכים כמנצחים. וזו גם תזכורת חשובה. אם כואב לך הגב, אם הגעגוע לבית גובר, אם הקור מכה בקצות אצבעות רגליך – הבט שוב אל הקיבוץ הנטוש, היזכר בתושביו הגולים, והכוחות ישובו ויינסכו בך.
צילום: אופק נגרני
5. תשקורת יש גם כאן
מדי פעם, בעיתים של רגיעה, מישהו מסנן בשקט: הם יכלו לחיות פה חיים נהדרים. הנוף משגע, האקלים נוח, אך כל מה שבידי האדם ירוד ומחפיר. רשת החשמל מופיעה רק כתפאורה, כשבפועל הבתים מסתמכים על מערכת סולרית פרטית אצל העשירים וסוללות אצל העניים. במקום מים זורמים בברזים, כל תושב כורה לעצמו בור אגירה פרימיטיבי של מים. ולכן בית שבו טלוויזיה פועלת היה מחזה נדיר למדי. והתוכן בה מגוחך: תעמולה חיזבאללאית אגרסיבית שלפיה לוחמי ההתנגדות מביסים את האויב הציוני, בזמן שחבורת לוחמים עייפה צופה בה בנחת מבית בדרום לבנון.
צילום: עובדיה לזרי
6. ימ"חים במתנה
מה שכן יש בכפרים בדרום לבנון, ובשפע, הם מחסני תחמושת. מסודרים בתוך ארגזים, עטופים בשקיות ואקום, מפורטים בדייקנות בטבלאות עם תאריכים וגורמים אחראים. לא נעים להודות, אך מסודר פי כמה ממחסני החירום שאליהם אנחנו מגיעים כדי לחתום על ציוד. מחבלי חיזבאללה הותירו אחריהם כמויות ענק של תחמושת מכל הסוגים, מפוזרת כמעט בכל בית שלישי בכפר. היא ננטשה מאחור והושמדה או נלקחה על ידי צבא ההגנה לישראל.
צילום: עובדיה לזרי
7. הביפר לא מצפצף
מזהים? התמונה מעט מטושטשת, אבל אולי גם אתם תוכלו לחוש את התדהמה שאחזה בנו כשמצאנו את קופסת הנעליים הזאת בתוך אחד הבתים. אלה מכשירי הקשר מאותו הדגם שהתפוצץ בביירות ובכל רחבי המדינה במסגרת הגל השני של מבצע הביפרים. הפלא המבצעי הזה, לראות אותו ממש מול העיניים, היה מחזה מרהיב. אלה כנראה מכשירים מיותרים שלא היו מחוברים לסוללה ולכן לא התפוצצו. על הקופסה היה כתוב שמו של מפקד הכפר. היסטוריה לנגד עינינו.
צילום: עובדיה לזרי
8. שאלת קיטבג
אם את מחסני התחמושת מצאנו בכל בית שלישי, את הממצא הזה פגשנו כמעט בכל בית: קיטבג לוחם מלא ומסודר למופת. כשפותחים את התיקים הללו מגלים את אותה הסחורה: מדים, אפוד, רימונים, נעליים וכובע. לפעמים תוספות כמו מפות ורשימות ארגוניות. לאט לאט אתה תופס את המערך ואת שיטת הפעולה החיזבאללאית: במקום ימ"ח אחד שמתקבצות אליו כמה חטיבות, הלוגיסטיקה של הארגון מבוזרת ומחולקת בהיחבא בבתים רבים, ומאפשרת להם התארגנות מהירה וקרובה לגבול. בחלק מהאיתורים מצאנו גם קטנועים וטרקטורונים. כשמחברים את הקווים, מבינים את הזוועה שתכנן לנו הארגון הרצחני הזה, ומה נשלל ממנו בתמרון הקרקעי של צה"ל.
צילום: עובדיה לזרי
9. בלדה לחובש
הנה תמונה שממחישה את ההבדל בין ארגון הטרור חמאס לארגון הטרור חיזבאללה. ערכות חובש כמעט לא נמצאו בעזה. בלבנון, לעומת זאת, מצאנו עשרות רבות של ערכות חובש ברמה גבוהה מאוד. תתרשמו בעצמכם מהכמות, מהמגוון ומרמת השמירה על הציוד. זה חלק מהתפיסה העצמית של חיזבאללה כארגון צבאי מסודר ומאומן. הם לא צבא מתאבדים, וההשקעה שלהם בטיפול בפצועים תעיד על כך.
צילום: עובדיה לזרי
10. יורים ומחייכים
מדי פעם זכינו לאתנחתא סוריאליסטית: מופעי יירוטים של כיפת ברזל מעל ראשינו. ברגע הראשון, כששמענו את הפיצוצים, יצאנו לבדוק בדריכות מה פשרם. כשהבנו שאלו יירוטים של טילים שנורו לכיוון ישראל – נרגענו: יורים על ישראל, לא עלינו.
צילום: עובדיה לזרי
11. הטבח שלא היה
אם למישהו היה עוד ספק בנוגע לכוונות שמאחורי המערך שפגשנו, שמא מדובר במערך הגנתי בלבד, הנה מפות שנמצאו בבתי המחבלים. הן מפרטות ברמת ידע מבהילה את מבני הבסיסים, הכוחות שבהם ומערכי ההגנה שלהם. התוכנית לכיבוש הגליל לא הייתה עוד רעיון עוועים של חסן נסראללה, היא תוכנית שההכנות אליה הושלמו במלואן ונדרשה אך ורק פקודה כדי להוציא אותה לפועל. רק לדמיין איך היה נראה 7 באוקטובר לו חסן נסראללה היה יותר חד ונחוש כששמע על הטבח בדרום.
צילום: עובדיה לזרי
12. טייסינו ישובו בשלום
העוקבים האדוקים אחרי הלחימה באוקראינה יזהו את יצור הכלאיים שבתמונה. לטובת האחרים: טנדר שברולט, שעל הארגז שלו מורכבת מערכת נגד מטוסים פרימיטיבית. מדובר במערכת בעלת ארבעה קני מקלעים כבדים (קליבר 0.5), שמתכווננת ידנית באמצעות כננת. התחמושת והקנים עצמם מתחבאים בארגז. המחבלים התכוונו לאיים עם המפלצת הזאת על מסוקי קרב, רחפנים ואולי־אולי גם על כלי טיס בלתי מאוישים שינמיכו לרגע טוס. זו מערכת שבמלחמת רוסיה-אוקראינה נעשה בה שימוש רב. הטנדר הזה, על כל פנים, כבר לא יסכן את טייסינו.
צילום: עובדיה לזרי
13. אור בקצה המנהרה
זהו תת־הקרקע של לבנון. הוא שונה מאוד מזה של עזה, בשל אילוצי הקרקע. החציבה כאן איננה בשיטת חפירה והעמדת מסגרת בטון כמו באדמת עזה. כאן נדרשת חציבה של ממש בסלע, מה שמאט מאוד את קצב העבודה. במרחב דרום לבנון כולו נמצאו ונוטרלו מנהרות אסטרטגיות, אך הרוב הגדול של הפירים שמתגלים בשטח הם לא יותר מעמדות קרב משודרגות. הם יוצרים חיבור של כמה מטרים בין בית לעמדת ירי, וזהו. לרוב הפירים אין גישה למערכת מסועפת שמחברת את כל המרחב כמו בעזה, ואין למחבלים את האפשרות להיבלע באדמה במקום אחד ולהציץ במרחק מאות מטרים ממנו.
צילום: עובדיה לזרי
14. אין כניסה לטרור
תכירו: הגיבורים השקטים של המלחמה. אחרי שנגמר כיבוש המרחב וטיהורו, הם מגיעים עם הכלים הכבדים ומתחילים בהכשרת השטח למצב החדש. מצב שבו כפר טרור, שאיים על יישובינו, שכמעט בכל בית בו נמצאו אמצעי לחימה, הופך למשטח שבו אין סיכוי למחבל להסתובב ולאיים על ישראל בלי להיקלט באמצעי התצפית והמכ"מים של ישראל. זה אולי עלול לצבוט לרגע בלב, אבל מיד השכל גובר. מי שהחליט במודע ובעיניים פקוחות להשמיד את היהודים, שלא יתפלא כשימצא את עצמו מושמד.
-
בדרך חזרה: הבטונדות כמשל
את הדרך אל שטחי הכינוס, סמוך לקיבוץ יפתח, נאלצה הטיולית הצבאית שבה נסענו לעשות בדרך חתחתים שפילס הצבא במעלה הרכס. הדרך הרגילה והנוחה, זו שעולה מצומת כ"ח וממשיכה אל צומת ישע, הייתה מסוכנת מדי. כבר יותר משנה שצומת ישע חוסה תחת בטונדות ענק, והמעבר דרכו מותר רק למורשים. החשש היה שטיולית כזאת, כשאויב מתכונן לתמרון, תהיה מטרת איכות לחוליות נ"ט.
כשיצאנו מלבנון, שיירה של טיוליות באה לאסוף אותנו בדרך המלך, וגם שבה כשמאות חיילים עליה דרך צומת ישע. המג"ד החליט: החריש העמוק שביצענו בכפרים שממול הסיר את האיום. שבוע לאחר מכן גם אלוף הפיקוד הסכים איתו, והבטונדות מעוררות האימה הוסרו מצומת ישע כחלוף שנה. קשה להעביר את התחושה, אבל בשבילנו, שנעצרנו עשרות פעמים במחסום המאולתר שהוקם בצומת ולחצנו על הגז כדי לא להיתפס בקרן הלייזר של חוליות הנ"ט, הסרטון הסתמי של מנוף שמסיר את הבטונדות סחט לא מעט דמעות של לוחמים.
-
צילומים: עובדיה לזרי, אופק נגרני