הכביש כמשל. בעלייה בכביש המפותל ליישוב נריה, אמרתי לאיש שהגיע הזמן שייסלל כביש נורמלי ליישוב שגדל באופן מרשים מדי שנה בשנה. והנה אנחנו מתבשרים על ידי בננו וכלתנו שבחודשים הקרובים הם יצטרכו לצאת מהיישוב בכביש הישן שעובר דרך גוש טלמונים. הסיבה היא שעומדים לסלול כביש חדש. לכאורה, נסיגה. עוד פקקים נערמים על תושבי היישוב מלבד הפקקים בואכה חשמונאים. אבל לאמיתו של דבר זאת התקדמות לקראת כביש מתוקן ורחב ידיים בעזרת ה'. ישנם עוד מצבים שבהם אנחנו מרגישים שאנחנו הולכים אחורה, אבל בעצם אנחנו מתקדמים.
האם יש נסיגות בגאולה? בשנה האחרונה היה נדמה שמא אנחנו הולכים לאחור. כמה הרגשנו שהמשיח ממש עומד בפתח, הכול טוב - התורה, הביטחון, הכלכלה, החינוך, ההתיישבות. והנה, האדמה רועדת. מאידך, הנסיגה מגוש קטיף כאבה כל כך, והנה עברו פחות מ־20 שנה ויש רושם שאנחנו אוטוטו חוזרים ובגדול. נדמה כי עם ישראל מפולג, והנה מתוך המשבר מתגלה אחדות נפלאה. נדמה כי הדור לא מסוגל לכלום, והנה הוא מתגלה כבעל עוצמות מדהימות בכל קנה מידה. האם אכן ההליכה לאחור, או מה שנדמה כהליכה לאחור הוא דבר שלילי? מסתבר שלא ממש.
הליכה לאחור יפה לבריאות. הליכה לאחור, או הליכה רטרוגרדית, טובה לבריאות. אחד היתרונות העיקריים של הליכה לאחור הוא שיפור האיזון והיציבות. כאשר אנו הולכים לאחור הגוף נדרש לשמור על יציבות ולהתאמץ כדי להימנע מנפילה. מחקרים הראו שהליכה לאחור מגבירה את תשומת הלב למיקום הגוף בחלל, ומשפרת את יכולת ההסתגלות של המערכת האחראית על שמירת שיווי המשקל. ההליכה לאחור מחזקת את שרירי הירך והברך, ועוזרת להפחתת פציעות. האיגוד האמריקאי לקרדיולוגיה ממליץ על הליכה לאחור כחלק מתוכנית כושר לשיפור סיבולת לב־ריאה והפחתת הסיכון למחלות לב וכלי דם. ההליכה לאחור גם תורמת לשיפור התפקוד המוחי והקוגניטיבי כי היא דורשת יותר ריכוז ותשומת לב, והפעילות במוח הקדמי מוגברת, מה שמוביל לשיפור ביכולות קוגניטיביות מורכבות. זה יכול לסייע בשיפור תהליכי קבלת החלטות וביכולת לפתור בעיות באופן מהיר ויעיל יותר. מטפלים רבים ממליצים על הליכה לאחור כחלק מהשיקום אחרי פציעות ספורט, במיוחד פציעות ברך. זה מפחית את העומס על המפרקים, משפר את התנועתיות ומסייע בשיפור ההתאוששות לאחר ניתוחים אורתופדיים.
מים יבשים או אש קרה. אז הליכה לאחור עשויה דווקא לקדם את הבריאות שלנו. זה נשמע מוזר, אך החיים מלאים מכבסות מילים. כך למשל בצה"ל אין מושג שנקרא נסיגה, ואם כוח צריך לסגת לעמדות אחוריות מכנים זאת "התקדמות לאחור". התקדמות לאחור זה כמו אש קרה או מים יבשים - מושג המורכב מביטויים סותרים. נראה שבימים אלו המון מושגים שפעם היו מובנים מאליהם משמעותם מקבלת תפנית, ותופעות שלא היו מוכרות עד עתה חוזרות וקורות פעם אחר פעם. למשל, תפילות הימים הנוראים בקיבוצים של השומר הצעיר.
אני חושבת שזה אחד הניסים הגדולים של השנה האחרונה. מצד אחד התקשורת מציגה פילוג נוראי, ונראה כי האליטה של אנשי הקיבוצים, למשל, רחוקה כל כך מתורה ומצוות. והנה, השנה התקיימה תפילה המונית בקיבוץ בית זרע, לאחר ש־93 שנה לא היה בו מניין אפילו פעם אחת. וכך פני העתיד, כאשר החברים ביקשו שיתקיים מניין גם בשנה הבאה. גם במושב ירקונה הסמוך להוד השרון התקיימה תפילת יום הכיפורים לראשונה מאז שהוקם בשנת 1932. כמה מהמשתתפים הודו שזאת הייתה תפילת הציבור הראשונה שהם השתתפו בה בחייהם, וביקשו שיהיה לזה המשך.
האם זבל הוא אומנות. האומנות שבה שולטת התקשורת בהפיכת המציאות ב־180 מעלות מתחברת היטב לסיפור ההזוי הבא. במוזיאון לאומנות מודרנית בהולנד הוצגה יצירה ושמה "הזמנים הטובים שבילינו יחד", שמציגה שתי פחיות בירה משומשות הדבוקות זו לזו וצבועות מבפנים, מונחות על הרצפה. עובד הניקיון שראה את הפחיות מונחות על הרצפה השליך אותן למתקן הזבל. אחרי חיפוש ארוך היצירה נמצאה והוחזרה למוזיאון. כשדוברת המוזיאון נשאלה מדוע היצירה הזאת הייתה מונחת על הרצפה, היא ענתה: "אנחנו מנסים להפתיע את המבקרים כל הזמן". היא הבהירה שהנהלת המוזיאון אינה מתכוונת להעניש את עובד הניקיון: "הוא רק התחיל לעבוד פה". הכוונה היא שעדיין לא למד, המסכן, להבדיל בין סתם זבל ליצירת אומנות.
דוברת המוזיאון צודקת. אכן קיים חשש גדול שלאחר כמה שנים במוזיאון הזה, גם עובד הניקיון התמים וישר הדרך יתייחס לזבל האומנותי הזה כיצירת אומנות אמיתית. הקוריוז הזה מעורר שאלות כבדות. אומנות, שכשמה כן היא – מבוססת על אמת, היא ההרחבה של האמת, ולא מתקבל על הדעת שמשהו חסר כל משמעות יוגדר כמוצר אומנותי מפני שבאופן סובייקטיבי מישהו מרגיש שזה מבטא משהו. והשאלה הזאת נכונה לא רק לגבי אומנות אלא גם לגבי הרבה אמונות ודעות שמנעד הגוונים בהן רחב, ובכל זאת גם בהן אפשר לזהות אמיתות שקריות.
זהירות מ'הרבעון הרביעי'. לאחרונה התלבטתי מאוד בשאלה האם להשתתף בכנס של התנועה החברתית 'הרבעון הרביעי'. אחותי שלחה לי הזמנה ובה שאלון מפורט הכולל פרטים דמוגרפיים, סוציולוגיים, גסטרולוגיים, דתיים ועוד. אני בוודאי לא רואה את עצמי משתתפת כצופה מהצד שנשבתה בקסמיהם של המאכלים שהוכנו בעבורי בכשרות המתאימה וללא גלוטן (אגב, בכל הכינוסים הרפואיים מוגשות פחמימות עתירות גלוטן בלבד, גם בכינוסים בנושא של סכרת!), אלא כמשתתפת פעילה שמאתגרת את המערכת. הרי ברור שהקבוצה הזאת לא מחפשת אחדות. הנושאים המועלים הם הנושאים המפרידים ולא המאחדים, כולם קשורים לפוליטיקה, ובדרכים מתוחכמות הם מנסים "לרכך" את הציבור שלנו ולבלבל אותו כדי שיהיה פחות "קיצוני" וכדי שיתקרב לדעותיהם. זה סיפור של רצון למחיקת הזהויות הקיצוניות, בהגדרתם, לטובת זהות שהם מייצגים כמרכזית. לדעתי, רק מי שמכין היטב שיעורי בית ומבין מי נגד מי יכול להשתתף בכנס שכזה, אחרת עלול להיות מצב שבאת לתקן ונמצאת מקלקל, שגם זה סוג של הליכה לאחור.
לתגובות: chanakatan@gmail.com