ב-7 באוקטובר, ביום שבו מציאות חיינו השתנתה, יצאו חיילים רבים מביתם – חלקם מבלי לדעת מתי ישובו.
השיר החדש של אליהו ירמיש, "בדרך הביתה", נוגע בדיוק ברגעים המורכבים הללו. הוא מספר את סיפורם של אלו המחכים בבית לדפיקה בדלת, לסימן קטן שיבשר שהאהובים להם בדרך חזרה.
השיר מתמקד בכמיהה העמוקה של כל מי ששלח בן, אח או חבר לקרב, ומבקש לדעת שהוא בסדר. במילים כמו "אולי תתן לי סימן שאתה בדרך לכאן, בדרך הביתה", ירמיש מביע את התקווה לראות שוב את פניו של היקר לו, ונותן קול לחוויות המורכבות של דאגה ותקווה שמעורבות זו בזו.
אך מעבר לכמיהה, השיר מעורר זיכרון של ימים פשוטים יותר – סעודות שבת משפחתיות, שיחות קטנות ורגעים שאולי נראו אז מובנים מאליהם. כעת, כשאמא מחכה לבנה ואישה ישנה לבד עם רק כרית ושמיכה, המילים מביאות דמעה לעין ומעוררות את הכאב שחווים רבים בימים אלה.
במילותיו, ירמיש מצליח להציע גם תקווה: הוא מזכיר לנו שגם בזמן של קושי ואובדן, יש לנו על מה להיאבק, ועל מי להמשיך לחלום. השיר מזמין את כל מי שמרגיש את הדאגה הזו – לא לשכוח, לזכור את היקרים שלנו, ולהמשיך להאמין שגם הם יחזרו יום אחד הביתה.
השיר "בדרך הביתה" הוא לא רק יצירה מוזיקלית, אלא מסר חזק של כאב, אהבה ותקווה, שנוגע ללב של כל אחד מאיתנו.