לאחרונה התחלתי לצפות בסדרה 'הדיפלומטית', המונגשת לצופה הישראלי בנטפליקס. לא הייתי מטריח את קוראי 'בשבע' האנינים בהרגלי הצפייה שלי, אלמלא נטפליקס, שותפתם הגאה של ברק ומישל אובמה, הייתה בעלת השפעה כה רבה על השיח הפוליטי בעולם.
ובכן, סדרתנו עוסקת במטרוניתא אחת שהוצנחה, בניגוד לרצונה, למשרת שגרירת ארצות הברית בבריטניה. הסדרה מתחילה במתקפה של גורם עלום־שם על נושאת מטוסים בריטית במפרץ הפרסי, שגובה את חייהם של עשרות חיילים בצבא הוד מלכותה. ראש ממשלת בריטניה מאשים, ללא בדיקה מספקת, את איראן. כתוצאה מכך קורה מה שקורה תמיד: ימנים חמומי מוח מבצעים פיגוע דריסה ליד מסגד בלונדון ורוצחים כמה בני אדם. שר החוץ הבריטי, אדם מדוד ושקול בניגוד לראש ממשלתו המיליטנטי, פונה לגיבורתנו השגרירה האמריקנית ומתחנן לעזרה: תגידי לנשיא שלכם שלא יקשיב לראש הממשלה שלי, ולא יתגבר כוחות במפרץ הפרסי.
ואז מגיעה השורה כאשר השגרירה ניגשת לראש הסגל של הנשיא, ומשכנעת אותה להסיג את הכוחות באלו המילים: "כשלָנו היה ראש מדינה מסוכן – סמכנו על מדינות אחרות שיקשיבו לקריאות המצוקה של בכירים בממשל".
וכך, רבותיי, מנרמלים בגידה. שעה קלה לפני כתיבת הטור הזה התבשר העולם על חזרתו של "ראש המדינה המסוכן" שעליו דיברה השגרירה הבדיונית. 12 שעות לפני כתיבתו חשף השמאל הישראלי שהתחמושת שבאמצעותה תקף את הדמוקרטיה בשנתיים האחרונות אזלה: פיטורי גלנט לא הביאו להצפת הרחובות במורדים, ובית ראש הממשלה לא הותקף.
מותר לשמוח על ניצחונה של השפיות בארצות הברית ועל פיטוריו של גלנט החתרן. אבל חובה להפנים את השפל שאליו הגיע השמאל, בארץ ובעולם, ולהכיר בסכנות הנשקפות מכך: השמאל שכנע את עצמו שדמוקרטיה זה רק מה שהשמאל מאמין בו. שהכרעה דמוקרטית שנוגדת את ערכי השמאל ומדיחה אנשי שמאל מכהונותיהם איננה באמת דמוקרטית, כי אם הפרת האמנה החברתית, באופן שמעניק לגיטימציה מוסרית להפר את החוק ולתקוף את השלטון. הקוד המוסרי של השמאל העכשווי הוא שכלפי כל מי שהוא לא שמאל, יש להתנהג כפי שאזרחי גרמניה לא השכילו לנהוג לפני מאה שנה.
ביממות שקדמו לניצחון טראמפ והדחת גלנט סומנו שיאים חדשים במרד השמאל, שבאו לידי ביטוי במעצרם של עובד לשכת ראש הממשלה וכמה קצינים. "פשעם" – "הדלפת" מסמך שהופץ באישור הצנזורה חודשים לפני כן. הכתב הפוליטי של חדשות 14, מוטי קסטל, מצטט ללא לאות מקור נחרץ המדבר על ניסיון חוזר ליצור עד מדינה באמצעות לחץ שב"כי לא חוקי.
הסיבה שהגענו למקום העצוב הזה היא חוסר נכונות של ראש הממשלה להפנים למה השמאל מתכוון כשהוא מנרמל הסתמכות על מדינות זרות בהתגוננות מפני ראש ממשלה מסוכן. ניסיון ההפיכה שמגולם בתיקי נתניהו גוסס על שולחנם של השופטים, אבל איש מהעבריינים האמיתיים בפרשה – הפרקליטים והשוטרים – לא שילם כל מחיר על פשעיו. גם רוברט בן יוסף ברדהולדס, השוטר שניסה להסביר למה חיילים שהרגו מחבלי נוח'בה הם רוצחים, עדיין מבזה את מדיו ומשרת ללא הפרעה בימ"ר תל אביב. הפצ"רית שניצחה על פארסת שדה תימן עדיין לא הודחה, ולא נחקרה על הדלפת הסרטון ההוא. ולא אמרנו כלום על צמרת צה"ל שממשיכה להתבצר בדרגותיה אחרי מחדל שמיני עצרת.
כשמי שמנסה לעשות הפיכה ונכשל לא משלם על כך כל מחיר – אין לנו אלא לצפות שניסיונות ההפיכה יחזרו ויישנו.
יש מי שהסביר את אוזלת יד הממשלה בתגובה נחרצת מול מרד השמאל בלחץ של הממשל האמריקני העוין. אותי התירוץ הזה לא שכנע, אבל עכשיו גם הוא נעלם.
כשהשמאל מפסיד בבחירות, הוא נדרש להשלים עם ההכרעה הדמוקרטית ולא לחתור תחתיה. מי שחותר – אמור להיענש. אחרת מרד ובגידה הופכים לתופעה נורמלית, והחברה קורסת. עכשיו הזמן לתקן.