זאת הייתה מערכת הבחירות הסוערת ביותר לתפקיד הרב הראשי לישראל. קרוב לשנה וחצי של מערכת בחירות, שהתעכבה רבות בעקבות המלחמה והובילה לתוצאה חסרת תקדים ביום ההצבעה המקורי, שבוע לפני ראש השנה. לראשונה בתולדות הבחירות לרבנות הראשית לישראל, נרשם תיקו מוחלט בין שני המועמדים המובילים למשרת הרב הראשי האשכנזי, הרב הראשי לנתניה הרב קלמן בר והרב הראשי לפתח תקווה והמועמד המועדף על שר האוצר בצלאל סמוטריץ' הרב מיכה הלוי. המועמד השלישי המוביל, הדיין הרב מאיר כהנא, מי שנבחר בוועדת רבני הציונות הדתית, סיים במקום השלישי. בסיבוב השני, שנערך ביום חמישי שעבר, ניצח הרב בר בפער גדול, כשזכה בלא פחות מ־77 קולות מתוך 140 חברי הגוף הבוחר.
הרב קוק והרב מרדכי אליהו
בשבוע שחלף מאז הניצחון, לרב בר אין רגע של מנוחה. ביום שני השבוע הוא כבר הוכתר ונכנס באופן רשמי לתפקיד בטקס שנערך בבית הנשיא. את יום שלישי השבוע, יומו הראשון בתפקיד, הוא העביר ברובו בביקור אצל אוגדה 162, על גבול רצועת עזה. לריאיון עימנו הוא מתיישב בשעת ערב מאוחרת, רגעים ספורים לאחר הביקור אצל החיילים.
"בכל פעם מחדש שאני מגיע לחיילים, במקום לחזק אותם הם מחזקים אותי. תעצומות הנפש של החיילים בלתי נתפסות. רק עכשיו סיפר לי אחד המג"דים שפגשתי שהוא כבר חודשיים לא היה בבית. זה בלתי נתפס", מתאר הרב כשאנו מתיישבים בלשכתו שבביתו בנתניה.
על קירות לשכתו בולטות ארבע תמונות. האחת היא של הרב קוק זצ"ל, השנייה היא תמונה שלו עם הרב אברהם שפירא, שכיהן גם הוא בתפקיד הרב הראשי לישראל בעת שהיה ראש ישיבת מרכז הרב, ואותו הוא מגדיר כאחד מרבותיו המובהקים. התמונה השלישית היא תמונתו של הרב מרדכי אליהו. התמונה הרביעית היא תמונה מימיו כר"מ בישיבת כרם ביבנה, עם מייסד הישיבה הרב חיים גולדוויכט.
הרב בר בן ה־66 נולד בתל אביב. את כל מסלול חייו העביר במוסדות הציונות הדתית. הוא בוגר ישיבת ההסדר כרם ביבנה, במסגרתה שירת כלוחם בנח"ל. לאחר מכן המשיך בשירות מילואים שנים ארוכות. בשנת תשמ"ו מונה לר"מ בישיבת כרם ביבנה, תפקיד ששימש בו קרוב ל־20 שנה, עד למינויו לרב הראשי לנתניה לפני כעשור (גילוי נאות: כותב שורות אלה למד אצל הרב בר בכרם ביבנה). במהלך תקופה זו היה שליח מטעם תנועת המזרחי באנטוורפן, בלגיה, שם שימש ראש ישיבה ורב קהילת המזרחי בעיר.
שמו של הרב בר כמועמד מרכזי במרוץ הופיע כבר בשלבים הראשונים של מערכת הבחירות, אך ההחלטה הרשמית להגשת מועמדות התקבלה בחודשים האחרונים בלבד. "הייתה לנו התלבטות מאוד גדולה אם להתמודד או לא. בסוף, בנתניה יש לי מעמד מאוד חזק, הצלחתי בעשור האחרון לעשות מהפכה שלמה בעיר. הגעתי למעמד שבו יש לי קשר עמוק עם כל חלקי הציבור בעיר, דתיים, חרדים וחילונים. להחליט לעבור למישור הארצי זאת החלטה לא פשוטה. לכן לקח לי הרבה מאוד זמן להחליט אם לנסות להתמודד על התפקיד".
אז מה לבסוף הכריע את הכף?
"בסוף אנחנו נמצאים פה בשביל השליחות שבורא עולם שולח אותנו אליה. הבנתי שאם הדרך נקרתה לפניי יכול להיות שהקב"ה רוצה שאהיה שם. אחרי ששורה ארוכה מאוד של רבני ערים פנו אליי לאורך הדרך כדי שאתמודד, הבנתי שזה כנראה המקום שאני צריך ללכת אליו".
ההחלטה אולי התקבלה לפני חודשים ספורים, אבל השם של הרב בר היה בשיח המתמודדים כבר מהרגע הראשון. מארגני ועדת רבני הציונות הדתית הציעו לרב להתמודד גם הוא בוועדה. מדוע הרב בחר שלא להתמודד בוועדה?
"במבט לאחור, הייתה לי סייעתא דשמיא גדולה שבחרתי שלא להגיש מועמדות בוועדה", הוא משיב בחיוך. "האמת היא שחשתי שהוועדה מתקיימת בשלב מוקדם מדי, כשיש עוד כל כך הרבה משתנים שלא ידועים. הסיבה העיקרית שלא הגשתי מועמדות הייתה העובדה שראש ישיבת מרכז הרב, הרב יעקב שפירא, שאנחנו קרובי משפחה, היה עדיין מועמד אפשרי. היו דיבורים על שינוי חוק מגבלת הגיל, ומבחינתי זאת כלל לא הייתה שאלה. אם הוא היה יכול להתמודד, אני לא הייתי מגיש מועמדות. לכן כשפנו אליי אמרתי שזה לא רלוונטי".
מערכת הבחירות לרבנות הראשית הפכה לאורך הדרך למערכת שמזכירה לא פעם את הבחירות לכנסת. כספים רבים הושקעו על ידי שני המועמדים הבולטים, הרב מאיר כהנא והרב מיכה הלוי, והקמפיינים הפכו למלוכלכים לאורך הדרך. הרב בר החליט מראש שלא להיכנס לזירה הזאת ולנהל קמפיין מסוג אחר לחלוטין. "הרבה דברים נאמרו לאורך חודשי הקמפיין, והיה לי לא מעט מה להגיד עליהם, אבל בשביל מה זה היה טוב? זה היה מוסיף כבוד שמיים? בחרנו לנהל קמפיין חיובי. לעסוק אך ורק במה שחשוב לרבנות הראשית ולעם ישראל. בלי להוציא פשקווילים או דברים כאלה".
הרב חושב שהעובדה שהוא לא נכנס למלחמת הקמפיינים תרמה לבחירתו?
"אני מעריך שכן. בסוף אנשים רוצים להתקרב ליהדות, אבל הם רוצים שזה יהיה בצורה מכבדת, כזאת שנותנת להם להרגיש שייכים, כזאת שמרגישה להם נקייה. זה משהו שאני רואה כאן בנתניה כבר שנים. בשיעורים שהעברתי בהושענא רבה השנה היו הרבה יותר משתתפים מבשנה שעברה, וחלק לא קטן בכלל לא היו דתיים או חרדים, אלא חילונים. הציבור רוצה להתחבר ליהדות ממקום נקי, ואין לי ספק שמתקפות או הליכה נגד ציבורים או אנשים משיגות בדיוק את התוצאה ההפוכה. בשיחות שהיו לי עם הפורום הבוחר הרגשתי שהם מחפשים דווקא דמות שתדע לאחד ולדבר לכל העם, ולא כזאת שתנהל מלחמות. זה גם לא בריא, אי אפשר להצליח לקדם ולעשות את התפקיד החשוב הזה כשרק הולכים נגד".
הקמפיינים הללו פגעו במעמדה של הרבנות הראשית, שכבר שנים נמצאת במקום ציבורי קשה?
"צריך לא להיות תמימים. בסוף זו עדיין מערכת בחירות, ואנחנו יודעים איך קמפיינים כאלה מתנהלים. ביחס למערכות בחירות אחרות, הבחירות לרבנות הראשית היו נקיות. החוכמה היא לדעת לא לגלוש למחלוקות אישיות אלא למחלוקות ענייניות. נניח, לברר מה הדבר שכרגע הרבנות הראשית צריכה יותר מכול בעת הזאת, במיוחד לאור הטענה הנכונה שלך, שיש כוחות שמנסים לפגוע ברבנות הראשית. אבל אני חושב שהציבור הרחב לא הרגיש את החלקים הלא הכי נקיים שהיו במערכת הבחירות".
אולי הוא לא הרגיש אותה כי הוא לא רואה חשיבות ברבנות הראשית, ולא רואה בה משהו שרלוונטי אליו?
"זה בדיוק מה שאנחנו צריכים לתקן, ויש לעבוד מאוד קשה בנושא. הציבור רוצה להתקרב ליהדות. כולנו חיים כאן ורואים את השיח בשנה האחרונה. ודווקא בגלל זה, אם הציבור מרגיש שהרבנות הראשית לא רלוונטית בעבורו - זאת בעיה שלנו. אנחנו כרבנים ראשיים צריכים לטפל במצב הזה. הדרך לעשות את זה מתחילה בראש ובראשונה בלרדת אל העם. הרבנות הראשית היא לא ביתם של הרבנים הראשיים. היא ביתו של כל עם ישראל", הוא מבהיר. "אם אנחנו רואים בשנים האחרונות ירידה במספר הנרשמים לנישואים דרך הרבנות, זאת בעיה שלנו. אנחנו אלה שצריכים לבדוק מדוע רבים מרגישים שלא בנוח לבוא בשערינו. מבחינתי זה גם מבחן חשוב בעבורנו כרבנים ראשיים. אם בסוף הכהונה שלנו נראה עלייה בשיעור הנרשמים לנישואים ברבנות, זה סימן שעשינו עבודה טובה בחיבור הרבנות לעם ובחיבור העם ליהדות".
זה יעד חשוב, אך צריך תוכניות מסודרות כדי לעמוד בו. איך מגיעים לשם?
"רק דרך חיבור לשטח ולעם. אם אני לא הייתי מסתובב כל שבת בבתי כנסת בעיר, לעולם לא הייתי מצליח להתחבר לכל חלקי האוכלוסייה, מהכי חרדים ועד לחילונים הכי מובהקים שיש במועצה. אין דרך אחרת. העיקרון הזה, של חיבור עמוק לשטח, לא נעלם כשעוברים למישור הארצי. כשאמרתי בבית הנשיא כי בית הרבנות הוא לא בית הרבנים הראשיים, לזה בדיוק התכוונתי. זה אומר שאנחנו צריכים לחזק את רבני הערים, להקשיב לצרכים שעולים מהערים והיישובים השונים, להבין את ההבדלים ואת הבעיות שאיתם צריך להתמודד, לבקר בכל המקומות בעצמנו. מסע המושבות של הרב קוק והרב זוננפלד חייב להתרחש גם כיום".
לגעת גם בסוגיות אקטואליות בוערות
הרב בר מסביר כי מבחינתו קיימת ציפייה שהרבנות הראשית תהיה מקור להתייעצויות בעבור רבני הערים. "היא חייבת להיות כזאת. ובד בבד היא חייבת להבין שהיא לא ניצבת לבד בהנהגה. אנחנו לא מובילים לבד את המערכת. בדברים שאמרתי בבית הנשיא הבאתי את פירושו של סבי, בעל המאור שמש, על הפסוק הידוע 'פני משה כחמה ופני יהושע כלבנה'. לרוב מפרשים את הפסוק שהלבנה יונקת את אורה מהשמש והיא לא בעלת אור עצמי. אבל סבי הסביר את הפסוק בצורה אחרת. החמה היא סוליסטית, היא עובדת לבד. לעומת זאת, לצד הלבנה יש כוכבים. ההנהגה שלה היא הנהגה של שיתוף פעולה, של הסכמות. משה רבינו היה לבד, יהושע הנהיג יחד עם העם. וסבי הוסיף והסביר שבהנהגה סוליסטית יש משברים, ואצל משה רבינו היו משברים כל הזמן. אבל בהנהגה משותפת אין משברים. ככה אנחנו צריכים לפעול ברבנות הראשית, ורק ככה נוכל לשקם את מעמדה הציבורי. הרצון הציבורי שזה יקרה מאוד חזק ומובהק".
בשנים האחרונות הרבנות הראשית חוללה כמה סערות ציבוריות שנולדו בעקבות התבטאויות של הרבנים הראשיים. ההתבטאויות האלה נגעו בשאלות ציבוריות שלא בהכרח עסקו בנושאים הלכתיים. האחרונה שבהן פרצה בשל התבטאויותיו של הרב הראשי לשעבר הרב יצחק יוסף.
בעבר היה ברור שלרב הראשי יש מקום וצורך להביע את עמדתו לא רק בנושאים הלכתיים. הרב הרצוג אפילו ישב בישיבות הממשלה. זה נכון גם היום? זה נכון לרבנים הראשיים להיכנס למחלוקות ציבוריות?
"בעיקרון התשובה היא כן, אבל חשוב להבין שיש דרך לעשות זאת. הרי חז"ל אמרו שיש גם מצווה לא לומר דברים שהציבור לא יקבלם. ליהדות יש עמדה רחבה בכל נושא, ובהחלט ראוי לשמוע את עמדתה. במקביל לכך, הרבנים הראשיים צריכים להיות דמויות מאחדות, ולכן צריך לומר את הדברים כך שמצד אחד הם יהיו ברורים, אך מצד שני יוכלו להתקבל בקרב הציבור".
זה לא בהכרח אפשרי. אם ניקח לדוגמה את סוגיית עסקת החטופים, סוגיה שקורעת את הציבור הישראלי, נקיטת עמדה ברורה בעד או נגד עסקה היא לא משהו שאפשר לגשר עליו.
"אני חולק עליך. סוגיית החטופים היא סוגיה שבנפשנו. נכון שהשאלה לגבי עסקה כן או לא היא שאלה שנמצאת במחלוקת פוליטית עניינית, אבל עצם הסוגיה ממש לא. אני בהחלט חושב שאחד מתפקידיו של הרב הראשי, במצב שאנחנו נמצאים בו, הוא להשאיר במודעות הציבורית את סוגיית החטופים. בתפילת 'אחינו כל בית ישראל' אנו אומרים 'אחינו כל בית ישראל הנתונים בצרה ובשביה', אבל אף פעם לא כל עם ישראל היה בשבי, אז איך אפשר לומר כל בית ישראל? והתשובה היא שאם אחי נמצא בשבי - אז גם אני בשבי. כשאני נפגש עם משפחות של חטופים, ואומרת לי אמא של חטוף שהיא כבר שנה לא ישנה יותר משעתיים בלילה, אז איך אנחנו יכולים להמשיך בחיינו כאילו שום דבר לא השתנה? זאת בהחלט אמירה שאני חושב שראוי שנחזור עליה שוב ושוב".
בשנים האחרונות קודמו כמה רפורמות הקשורות לתחומים שהרבנות הראשית אחראית עליהן, במהלך כהונתו של חבר הכנסת מתן כהנא כשר הדתות בממשלת בנט־לפיד. המהלך העיקרי במסגרת אותן רפורמות היה רפורמת הכשרות, שאף שפרטיה היו שנויים במחלוקת קשה, הנימוקים לצורך בה נמצאים בקונצנזוס. תחום הכשרות היה אחד מהתחומים העיקריים שהרב בר עסק בהם בכהונתו כרב העיר נתניה.
"יש הרבה מה לומר על מערכת הכשרות הממלכתית. קודם כול, צריך לדעת שהרבנים הראשיים הקודמים עשו עבודה טובה מאוד בשיפורה, ויחד עם זה יש עוד הרבה מה לשדרג בה. כחלק מאותה התעוררות ליהדות יש גם עלייה מסיבית בדרישה הציבורית לכשרות ממלכתית איכותית. היום המערכת עושה דברים טובים מאוד, אך יש עוד הרבה מה לעשות בנושא" אומר הרב.
הכשרויות הממלכתיות יכולות להעניק כשרויות ברמה גבוהה בחתך ארצי? בכמה ערים זה אפשרי, אבל לא כל רבנות מקומית יכולה לעמוד ביעד שכזה.
"קודם כול, ודאי שהרבנויות המקומיות יכולות. המערכות שלהן יכולות להעמיד את הכשרויות הטובות ביותר. זה מה שעשינו בנתניה, והגענו למצב שכל הציבור סומך על הכשרות של העיר. יצרנו שלוש דרגות של כשרות: בסיסית, מהודרת, וכשרות מהודרת ברמה גבוהה יותר. זה מאפשר גם לבעלי העסקים לבחור איזה מסלול הם רוצים, והם לא יכולים לטעון שאנחנו מכבידים עליהם כי יש בחירה וכוחות השוק עושים את העבודה שלהם", הוא מסביר. "העסקים בוחרים את הכשרות לפי רמת הביקוש של הציבור. את המודל הזה אפשר להרחיב לכל הארץ, וזה יבנה מערכת כשרות ממלכתית שכמעט כל הציבור יסמוך עליה".
מערכת כזאת צריכה נהלים מדויקים מאוד שיגדירו כל דרגת כשרות. זה בכלל קיים? הרי חלק מרפורמת הכשרות נועד ליצור בדיוק את הנהלים הללו, ולמיטב ידעתי החלק הזה מעולם לא יצא אל הפועל.
"ודאי שיש נהלים שמגדירים את רמות הכשרות השונות. הבעיה היא שלא הייתה אכיפה מספקת בנושא, כי אין מספיק כוח אדם שיכול לעמוד בכמות העסקים הנדרשת כדי לפקח על זה. הנקודה הזאת, לצורך העניין, היא חלק עיקרי בשדרוג שמערכת הכשרות הממלכתית חייבת לעבור".
ויש נקודה נוספת בעייתית, והיא יחסי משגיח-מושגח, כשלמעשה משגיח הכשרות מקבל את המשכורת שלו ישירות מהעסק שעליו הוא אמור לפקח. איך מתקנים את הבעיה הזאת?
"קודם כול, יש תשובה של המדינה לבג"ץ בעתירה בנושא שהמדינה תפעל כדי לנתק את הקשר הזה, ועכשיו צריך לשבת ולמצוא את הנוסחה המתאימה. זאת סוגיה מורכבת, כי מצד אחד צריך לנתק את הקשר הזה, מצד שני לא תמיד חברות פרטיות שיעסיקו את המשגיחים הן הפתרון הנכון. לחברות הפרטיות יש אינטרסים כלכליים משל עצמן, וראיתי את זה בעיניים. לא פעם בגלל שיקולים כלכליים החברות הפרטיות מצמצמות שעות השגחה", הוא מתריע. "אחד המקרים שיצא לי להיתקל בהם היה של מפעל בשר ענק, שמכיוון שהמשגיח היה של חברה פרטית, הוא היה במפעל רק חצי שעה ביום. זה משהו שהוא כמובן לא יכול להיות. לכן צריך לבנות את המנגנון שמצד אחד יאפשר את הניתוק בין המשגיח והמושגח, ומצד שני לא יוביל לכך שבגלל השיקולים הכלכליים של החברות הפרטיות, היכולת של המשגיחים להשגיח בשטח תקטן משמעותית. זה אחד הפרויקטים החשובים שאנחנו נידרש לעסוק בהם".