"הפרשה הביטחונית" בלשכת ראש הממשלה שנחקרת בימים אלו על ידי צה"ל, שב"כ ומשטרת ישראל עלולה להתהפך על החוקרים ולהפוך לפארסה מביכה. גם אם יתברר, וכנראה אכן יתברר, שיש צדק בחשדות נגד המעורבים או לפחות נגד חלקם.
לפעמים נדמה כי מערכת המשפט הישראלית, במקום לקחת את הקורס 'דיני ראיות' או 'משפט חוקתי', עברה השתלמות אצל גיבורת ספרי הארי פוטר פרופ׳ סיביל טרלוני, המרצה המבוקשת בקורס גילוי עתידות.
הציפייה הכי בסיסית ממערכת אכיפת חוק וממערכת משפט היא כמובן עשיית צדק. כיצד באה לידי ביטוי עשיית הצדק? במובן הזה, אני מצפה משופט בבית המשפט העליון ומהיועצת המשפטית לממשלה שיהיו לפחות כמו שופט במשחק כדורגל. אם ניצחון מוענק לאדם שהבקיע יותר שערים, אזי הוא צריך להיות מוחל בשווה על כל קבוצה באשר היא. חוקי הנבדל וכללי הוצאת כרטיסים צהובים ואדומים צריכים להיות ברורים ונהירים. ברגע שהכללים לא ברורים או שלכללים הברורים על הנייר יש נספח סודי או כדור בדולח שמכריז מה הדין במקרה הספציפי הזה - המערכת הזאת קורסת.
הבעיה עם מערכת המשפט הישראלית שהיא דומה יותר מדי לכדור בדולח, ופחות מדי לקודקס משפטי סדור וברור. הבעיה הזאת מכרסמת ביסודות החברה והורסת אותה בכל תחומי החיים. הסיפור של החקירה הפלילית נגד החיילים מאמ"ן ונגד הדובר בלשכת ראש הממשלה הוא עוד מאותו דבר.
חוק הפוליגרף נקבר
במשך שנה תמימה אנו עדים למבול של הדלפות בנושאים ביטחוניים. לא פעם ולא פעמיים וגם לא עשר פעמים, ההדלפות הללו פורסמו תוך עקיפת הצנזורה הצבאית, שתפקידה לפסול ולמנוע פרסומים שעלולים לפגוע בביטחון המדינה ואזרחיה. חקירות פליליות, לפחות למיטב ידיעתנו, לא נפתחו על שום פרסום. בין שמדובר בסודות מתוך אסטרטגיית המשא ומתן של ישראל מול חמאס לעסקת חטופים, בין שמדובר במחלוקות פנימיות על תקיפה בלבנון, ובין שמדובר על אלף ואחת הדלפות מתוך ישיבות הקבינט שהפכו לכברה, וכמובן פרסומים רבים מספור על פעולות צה"ל וכוחות הביטחון שישראל לא לקחה עליהם אחריות. פרסומים בתקשורת עסקו במידעים מודיעיניים כאלה ואחרים. מחדל "התרעת הדלקת כרטיסי ה־Sim” מליל שבעה באוקטובר פורסם ללא צנזורה. שום חקירה לא נפתחה. גם לא על מידעים בדבר מיקומי חטופים או מיקומי כוחותינו. הדלפות שונות שהצנזורה אסרה על כלי תקשורת ישראליים לפרסם בתואנה לפגיעה בביטחון המדינה, מצאו את דרכן לכלי תקשורת זרים ופורסמו ללא כל צנזורה, ומשם חזרו והוכשרו לפרסום בישראל תוך התבססות על "דיווחים זרים". הרשימה היא אין סופית.
בתחילת חודש מאי הזכרתי כאן כי מאז פרוץ מלחמת חרבות ברזל ניסה ראש הממשלה נתניהו לקדם את 'חוק הפוליגרף' שיחייב את משתתפי הקבינט המדיני־ביטחוני להיבדק בפוליגרף בשאלה אם הם הדליפו מידע מתוך ישיבת הקבינט. כבר בנובמבר 2023 הפיץ המטה לביטחון לאומי את תזכיר החוק, שהציע להסמיך את שירות הביטחון הכללי לבצע בדיקה עתית, לרבות על ידי שימוש בבדיקות פוליגרף, אשר תקבע אם קיים חשש שמשתתף בדיוני הקבינט, לרבות נבחר ציבור, העביר בלי סמכות מידע מדיוני הקבינט לידי גורם בתקשורת, או לידי גורם אחר, לשם פרסומו ברבים.
לטענת המטה לביטחון לאומי אין מנוס מבדיקת פוליגרף, מכיוון שכל הדרכים האחרות נוסו לאורך השנים ולא הובילו לתוצאות. "לעמדת המל"ל, תופעת ההדלפות מדיוני הקבינט המדיני־ביטחוני גורמת לפגיעה חמורה ביותר בביטחון הלאומי של מדינת ישראל, במיוחד בעת מלחמה". הצעת החוק נקברה בשל התנגדות משפטית של היועצת המשפטית לממשלה והתנגדות מקצועית של שירות הביטחון הכללי.
ראש הממשלה נתניהו ומזכיר הממשלה יוסי פוקס פנו ליועצת המשפטית ולצנזורה הצבאית בדרישה למנוע את הפרסומים, ונתקלו בחומה. עוד בנובמבר 2023 תקף נתניהו את הצנזור הצבאי הראשי קובי מנדלבליט, כאשר לדבריו "לאורך המלחמה אישר הצנזור ידיעות שפרסומן פגע בביטחון הלאומי של מדינת ישראל, מסכן את חיילינו ואת ביטחונו של ראש הממשלה עצמו".
ואכן ממש בתחילת המלחמה, פורסם על ידי גידי וייץ בעיתון הארץ כי לשכת נתניהו זעמה על הצנזור הצבאי הראשי, תת אלוף קובי מנדלבליט, על שלא בלם את פרסום הידיעה שלפיה משפחתו של ראש הממשלה עברה מאז תחילת המלחמה להתגורר בביתו של המיליארדר סיימון פאליק בירושלים "משיקולים ביטחוניים". התקשורת שיסעה את נתניהו על כך, ועל הניסיון לפגוע בחופש העיתונות.
לאחר ניסיון החיסול של בני הזוג נתניהו על ידי חיזבאללה באמצעות שלושה כטב"מים שיועדו לחדר השינה שלהם בקיסריה - ניתן להבין שהטענה של נתניהו הייתה כנה, וההחלטה לאפשר את הפרסום הייתה לא אחראית.
מה רוצה נחום ברנע?
ואז פתאום הכול התהפך בחקירה החדשה מהשבועיים האחרונים, שזכתה לכינוי "הפרשה הביטחונית". פתאום מתברר שהתקשורת הישראלית שמתפרנסת מדי יום מהדלפות בעניינים ביטחוניים - נזעקת מהדלפות שכאלה ומגבה את הפתיחה בחקירה. נחום ברנע, הפרשן הבולט של ידיעות אחרונות, זיקק את עמדתו מדוע זה לא אותו דבר.
"מהות הפרשה איננה ההדלפה, אלא השימוש השקרי בחומר מסווג כדי להוליך שולל את דעת הקהל בישראל בנושא הטעון ביותר על סדר היום, עניין של חיים ומוות. לא ההדלפה אלא הכזב; הרשעות; החופש להתעלל בבני עמך, באזרחי מדינתך, בקורבנות מחדלך. כך נוהגים האפלים במשטרים". מישהו מבין הקוראים הצליח להבין מה רוצה ברנע? מה העבירה הפלילית פה?
בתחילת הפרשה שוחח חברי קלמן ליבסקינד עם אחד הפרשנים המדיניים המובילים, וניסה כמוני להבין מה החשד. הפרשן אמר לו שיש חשד לפגיעה ביעדי המלחמה. קלמן שאל: זו עבירה פלילית? הפרשן נזעק: "זו לא עבירה פלילית, זו עבירה ביטחונית!" תשובה לעניין לא קיבלנו.
רונן ברגמן הוא כתב של ידיעות אחרונות. לפני כמה שנים הוא עבר לכתוב בעבור ה'ניו יורק טיימס' וגם העתיק את מקומו לחו"ל. בעקבות כך הוא מפרסם בחו"ל שוב ושוב מידעים סודיים שאסורים לפרסום בישראל. הצנזורה נאלצה לחרוק שיניים כאשר דברים סודיים ביותר נחשפו על ידו פעם אחר פעם. אחד מספריו שנכתב באנגלית אסור עד היום לפרסום בישראל (כאילו שזה פותר בעיה כלשהי), בשל הסודות הביטחוניים שנחשפו בו בניגוד לדרישת הצנזורה.
דווקא הוא, מכל האנשים, עמד בראש הקמפיין לפתיחה בחקירה על ההדלפה. ברגמן ניסה להסביר מדוע מדובר במהלך חמור ביותר, בכתבתו בידיעות אחרונות. "הצבא נזהר כמו מאש מהשפעה על צד כחול", אמר לברגמן גורם המצוי בפרטים, בהתייחסו ליחידות חסויות של הצבא העוסקות בקמפיינים כאלה, אבל נגד האויבים. "והנה, מישהו מצא או מצאו מסלול עוקף צה"ל. ההדלפה מכוונת רק לוויכוח הפנימי בישראל, ואם יש מישהו שצוות הדוברים שלו או מי מהם היה מעורב במעשה הנקלה הזה, אזי חובה על הבוס של אותם דוברים לפטר אותם מיד, לכל הפחות".
"מבצע השפעה על כחול", כינו אותו בזעזוע במערכת הביטחון, כלומר מבצע דיסאינפורמציה תוך שימוש מסולף במידע מסווג. ואחד מהם הוסיף: "מבצע השפעה דה לה שמאטע, עם תפרים גסים, שגיאות קשות וזיופים שאין בעיה לעלות עליהם".
זה כמובן שקר גמור. שב"כ וצה"ל הדליפו שוב ושוב מידעים לציבור בישראל כדי שיתאימו לעמדות שלהם בעניינים השונים. אנחנו מכירים את זה עוד מימים ימימה סביב המאבק של כוחות הביטחון נגד נוער הגבעות. המאבק נגד תופעות של אלימות ופרעות של גורמים בתוך נוער הגבעות הוא לגיטימי ואף יותר מכך - אבל לטעון שהשב"כ לא מדליף דברים כדי להשפיע על השיח הפנימי בישראל? זה פשוט שקר.
הכתבת המדינית של חדשות 13 מוריה אסרף קלקלה את השורה והודתה בכנות ראויה לציון כי "מתחילת המלחמה הודלפו מסמכים מסווגים רבים. ממש לא רק מלשכת ראש הממשלה. לעיתים הופנתה אצבע מאשימה על הדלפות מסוימות לעבר לשכת נתניהו, כאשר בפועל ההדלפה הגיעה מאזור חיוג הפוך לגמרי. גם במערכת הביטחון על כלל גווניה עסוקים שעות נוספות, בדומה ללשכת נתניהו, בהוצאת מסמכים שמשרתים את הנרטיב שכל אחד רוצה לייצר ולצייר. אני תמיד בעד הדלפות כמובן, אבל שאיש לא יטעה לחשוב שרק בלשכת נתניהו סוחרים במידעים ביטחוניים, מסווגים ורגישים למדי".
לסנגורים יהיה קשה להוכיח
אין ספק שהדלפת מסמכים וחומרים רגישים על ידי דרג זוטר ובינוני באגף המודיעין של צה"ל והעברתו לגורמים בלתי מוסמכים בלשכת ראש הממשלה הן דבר חמור. ללא כחל ושרק. מידע מודיעיני לא אמור לעבור ככה. בעיניי, זו לגמרי זכותו של ראש הממשלה ושל לשכתו להציג לעולם ואף לציבור בישראל שחמאס הוא זה שמונע את העסקה בשל הקשחת עמדותיו. אבל אנחנו מדינה מתוקנת ולא חצר ביזנטית. דברים לא יכולים לעבור כך. יש שרשרת פיקוד, יש מסלול להעברת ידיעות. העובדה שמי שניהל על פי החשד את מנגנון ההדלפות בלשכת ראש הממשלה, אלי פלדשטיין, הוא אדם שנפסל בסיווג ביטחוני של השב"כ, מוסיפה חומרה על גבי החומרה הקיימת. העובדה שלא היה גורם מקצועי שבחן אם הפרסום מסכן מקורות מודיעיניים היא שערורייה.
העבירה הפלילית פה היא ברורה, אבל כמה אבסורד יש בכך שאם הדברים לא היו עוברים דרך לשכת ראש הממשלה אלא ישירות מהגורם באמ"ן אל העיתונאי - אף אחד לא היה מעז לפתוח בחקירה פלילית, ואכן לא נפתחו חקירות פליליות. כלומר להדליף ללשכת ראש הממשלה יותר חמור מלהדליף למערכת 'עובדה', ל'ניו יורק טיימס' או לעיתון 'בשבע'.
אני לא יודע אם הסנגורים יוכלו לבסס את טענת האכיפה הבררנית, כי הם לא חשופים לכל ההדלפות שפורסמו. הם לא ידעו להוכיח מה פורסם ברשות ומה באופן פיראטי, הם לא ייחשפו לעמדות הפנימיות בתוך צה"ל והשב"כ על הנזק שנגרם כתוצאה מההדלפה. אין בידיהם את הדיונים שהתקיימו בלשכת המשנה לפרקליט המדינה לתפקידים מיוחדים, בלשכת פרקליט המדינה ובלשכת היועץ והיועצת המשפטית לממשלה, שסירבו לפתוח בחקירה בשלל אירועים קודמים.
לסנגורים יהיה קשה להוכיח. אם השב"כ וצה"ל יטענו שההדלפה הזאת שונה וחמורה בכך שהיא פגעה או הייתה עלולה לפגוע באופן יותר חמור מן ההדלפות האחרות - לסנגורים יהיה קשה עד בלתי אפשרי להתגבר על כך.
אבל ציבורית, אני חושב שהציבור מבין שיש פה משהו מסריח ומסוכן. מדיניות האיפה ואיפה זועקת לכל מי שחי במדינה הזאת, והמוח שלו לא נזרק הצידה לטובת השיח של "רק ביבי, רק לא ביבי". ברגע שיש הדלפה שמשרתת את הנרטיב של נתניהו בעניין המשא ומתן עם חמאס - התקשורת, צה"ל והשב"כ יחד עם היועצת המשפטית לממשלה משלבים זרועות כדי לפתוח בחקירה ולמנוע את ההדלפה.
המציאות הזאת, שיש בה טריליון הדלפות שלא נחקרות, לצד הדלפה שנחקרת במלוא החומרה על ידי השב"כ תוך איסור על החשוד להיפגש עם עורך דין במשך ימים ארוכים - היא מציאות רעה מאוד למערכת אכיפת החוק הישראלית.
לתגובות: [email protected]