1.
יתכן ששליחת 7,000 צווי הגיוס השבוע למיועדים לגיוס מקרב הציבור החרדי, היו הקש ששבר את גב הגמל. בעיצומו של משבר פוליטי, כשכל הצדדים מנסים להרגיע את הרוחות ולהגיע להבנות, צריך להיות לך אינטרס מאד מוזר כדי לשלוח צווי גיוס שלא יביאו לגיוס שלא יביאו חרדי אחד לבקו"ם, אבל וודאי יתסיסו את כל המערכת הפוליטית.
עבור רבים בקואליציה הצעד הזה התפרש כאצבע בעין של הקואליציה, ואלה לא היו רק החרדים שראו את הצעד הזה כניסיון לשפוך שמן למדורה, אלא דווקא רבים מבין הח"כים המתנדנדים, אלה שרוצים חוק גיוס נשכני עם יעדים ושיניים אמיתיות, שהתאכזבו מהצעד הזה שפוצץ את ההבנות העדינות אליהם כבר הגיעו בחדרים הסגורים עם ההנהגה החרדית.
בסוגיה הזו, כולם יודעים, צריכים להיות חכמים הרבה יותר מצודקים. לכן לצד הפן המהותי והעקרוני בו צריכים להזכיר לחרדים שנגמרו התירוצים ועליהם להיכנס תחת אלונקת הגיוס, צריכים גם תבונה פוליטית. אחרת יקרה שוב מה שקרה בממשלת לפיד-בנט ב-2013 ועוד קודם לכן בממשלת ברק ב-99 ובממשלת שרון-שינוי ב-2003. אלה היו ממשלות שניסו ללכת על גיוס חרדים בכוח וכפייה, ואלה היו שנות הריגרסיה הגדולות ביותר בגיוס חרדים לצה"ל.
גלנט כנראה רצה כותרת. אחרת לא ברור מה הניע אותו לשלוח עוד 7,000 צווים לחרדים, אחרי שרק לפני חודשיים נוסה המהלך, כשנשלחו 3,000 צווים למלב"שים חרדים ואחוז ההתייצבות עמד על פחות מעשרה אחוזים. רק 273 צעירים חרדים שבמילא היו מתייצבים, גם ללא ההתרסה, נענו לצווים.
מכירים את הילד שבטוח שאם אבא הולך לכספומט ומושך כסף, כנראה הכספומט הוא זה שמביא את הכסף ולא העבודה של אבא? ככה נתפס המהלך של גלנט. הוא שלח צווים כאילו זה מה שימציא מתגייסים, מבלי להבין שהפעולה הזו לבדה לא תועיל כלום. ובמקרה שלנו כנראה גם הזיקה מאד.
2.
אבל עם כל הכבוד למשבר הגיוס, הסיבה המרכזית לפיטורין לא היתה קשורה לחרדים. זו רק היתה הסאגה שהפילה לרבים בקואליציה את ההבנה ששר הביטחון שלהם עושה לקואליציה שלו דווקא.
את ההחלטה קיבל נתניהו כבר לפני שנה וחצי, רגע לפני חקיקת הרפורמה, כשגלנט יצא נגדו ונגד הממשלה פומבית. מאז ניסה לייצב את היחסים עם שר הביטחון שלו, עד שהגיע העימות בשאלת היום שאחרי בעזה. גלנט בחר צד והצהיר מעל כל במה כי ביום שאחרי הניצחון עזה תימסר לשלטון פלסטיני. כל זאת בזמן שראש הממשלה בוחן אפשרויות אחרות, כמו מתווה גל הירש לשלטון אמירתי שיפקיד את ניהול עזה בידי האמירויות, או חלופות אחרות. בינתיים לכולם ברור שכל עוד יש בעזה חטופים לא ברור איזו סיבה יש לרוץ ולהכריז שבמילא ישראל תצא מעזה ותמסור אותה לשלטון הטרור של אבו מאזן. אלא אם אתה עושה דברה של מחלקת המדינה האמריקאית. לשם הובילו כל העקבות.
זו בדיוק הסיבה שהפיטורין קרו רגע לפני ההכרעה בארה"ב. כזכור בפעם הקודמת הם כמעט התרחשו לפני הפעולה בלבנון, אבל אז הגיע פיצוץ הביפרים והפיטורין נדחו. הפעם הגיע הדד ליין. נתניהו הבין שאם חלילה קאמלה מנצחת והוא יתעורר בבוקר עם ממשל דמוקרטי בוושינגטון ועושה דברם במשרד הביטחון, זה אומר שה פאקטו המלחמה הסתיימה ויופעלו עליו לחצים אדירים למסור את עזה לרשות הפלסטינית. את הצ׳אנס הזה הוא לא היה יכול לקחת.
3.
כעת נפתחה הדרך עבור נתניהו למסד את השלטון הישראלי בעזה, בתקווה כי השליטה הצבאית תהפוך לשלטון ישראלי. אבל לא רק. שלטון טראמפ הוא זכיה בפיס עבור נתניהו וממשלת הימין.
בדיעבד אין ספק שגם אחרי ניצחון טראמפ נתניהו שמח שלא לקח את הצ׳אנס ופיטר כבר את גלנט. חילופי השלטון בוושינגטון פותחים הזדמנויות רבות לממשלת ישראל, כולל החזרת פרויקט הריבונות והמשך הסכמי אברהם עם הסעודים. הדבר האחרון שראש הממשלה צריך כעת זה שר ביטחון לעומתי שפועל בעצמאות ולא מקשיב לו, שיטוס לוושינגטון שוב ללא הסכמתו ויפעל נגד הממשלה.
בימים שלפני פיטורי גלנט החל ישראל כץ להכין את הקרקע לכניסתו לתפקיד. הוא נפגש עם ראשי "פורום הגבורה" ועם ראשי מועצת יש"ע, במטרה לכונן יחסי עבודה בריאים ותקינים עם הנהגת הימין החוץ פרלמנטרי. לפי עדויותיהם הם קיבלו ממנו חיבוק חם ואוזן קשבת. עכשיו נותר לראות כיצד יפעל במעשים והאם יידע לעבוד בעבודת צוות עם הממשלה ולתקן את טעויות קודמו.