לאורך שנות עבודתי כמרצה לאנגלית ולחינוך במכללה האקדמית אשקלון, זכיתי להכיר מקרוב וללוות אלפי סטודנטים.
שיחת טלפון מפתיעה מבן זוגה של בוגרת המכללה, אותה לימדתי אנגלית לפני 15 שנה.... לקחה אותי למחוזות אחרים. הוא שיתף אותי בבחירתו לחגוג בדרך מיוחדת את יום הולדתה ה – 40 של בת זוגו, כשהוא מפגיש אותה עם 40 אנשים משמעותיים שהותירו חותם בחייה במהלך השנים ושאני אחת מהם.
כאמור, ביום הולדתה, הבוגרת ובן זוגה הגיעו לביתי וההתרגשות הייתה בשיאה. הופתעתי לשמוע ממנה זיכרונות כל כך מוחשיים של אמירות, ניואנסים, מעשים אכפתיים קטנים שנעשו מצידי כחלק אינטגרלי כעבודתי כמרצה, אך (מסתבר) שהשפעתם עליה הייתה מהותית.
הדברים שנאמרו והמחווה שנעשתה גורמים לי להיות בהודיה ומזכירים לי תמיד שאני נמצאת במקצוע הנכון והמדויק ביותר עבורי.
מתוך כך, ברצוני להעביר מסר לכל מחנך, מורה או מרצה, לדעת איזו זכות עצומה נפלה בחלקנו להיות שם עבור התלמידים\ הסטודנטים שלנו בהתוויית דרכם אל ההצלחה הלימודית, החברתית והאישית. לפי ה"אני מאמין" שלי, עבודת המחנך\ המרצה צריכה להתחיל ממקום של רצון טוב מצידנו ותחושת שליחות אמיתית לראות את התלמיד/ סטודנט שנמצא מולנו, לרצות שיהיה לו טוב, לעשות כל מה שניתן בכדי שיחווה הצלחה, יטעם מטעמה המתוק ואז כבר יישאב למסלול ההצלחה המספק.
הקשר עם התלמיד/ הסטודנט מתחיל כבר במפגש הראשוני, הכולל הקשבה אמיתית, מבט שישקף ויעביר את המסר של אני רואה אותך, ההצלחה שלך חשובה לי ואני אהיה שותפה איתך/שלך במסע שלך/בדרך להצלחה. המפגש עם התלמיד/סטודנט צריך לכלול אמפטיה, אכפתיות, דאגה אמיתית וזמינות עבורו. הזמינות יכולה להתבטא ביצירת ההזדמנות לשיח שמעבר לשיעור\ ההרצאה.
לכאורה, אולי הזמינות עשויה להישמע כדבר מורכב ומצריך השקעה מרובה, אבל השיח יכול להתקיים למשך מספר דקות לפני או אחרי השיעור. אני נוהגת להגיע כמה דקות לפני השיעור ובוחרת בסוף שיעור לשבת עוד כמה דקות על מנת שמי שצריך ולעיתים מתבייש לפנות, ירגיש בנוח לגשת. הדקות האלו משדרות את המסר שאנחנו שם עבורו. קשר אישי זה עם התלמיד ישמש בסיס וכר פורה לבניית האמון של התלמיד\ הסטודנט בנו ובעצמו ומכאן נוכל להגיע איתם לכל יעד בו ירצו והשמיים הם הגבול.
מילה טובה או אמירה, סיוע ולעיתים אפילו רק מבט אוהב ואכפתי הם המקפצה הרגשית לה זקוקים תלמידינו – די בהם להעצים את התלמיד / הסטודנט, להעלות את בטחונו , לשדר שאנחנו אמפטיים, קשובים, שאנחנו איתו, מאמינים בו שהכל יהיה טוב והיא/הוא יצליחו.
בשלב הבא, משתהליך בניית האמון התבסס דיו, כשהתלמיד /סטודנט סומך עלינו, אנו עוברים לשלב הדידקטי, בו אנו מספקים לתלמיד את הכלים ללמידה מיטבית "בחליפה" שנתפרת במיוחד למידותיו ולצרכים האישיים שלו.
אנחנו מתאימים לו "חליפת התאמות" על פי דרכו ועל פי צרכיו. לאחר התאמת החליפה אנחנו ממשיכים ללוות את הסטודנט/ תלמיד על מנת לוודא שחליפה זו מתאימה ואולי לעיתים דורשת שינויים קלים ומועילים יותר. זו הגמישות והיצירתיות שנדרשת מאיתנו כאנשי חינוך העובדים עם תלמידים/סטודנטים. ואסיים בציטוט של ימימה אביטל "איך להצמיח תוצאות, ברור שבידיים עדינות וטובות...אם יהיה רגש כלפי קיומו, הסתכלות טובה, תנאים טובים- אז יצמח ויפרח".
הדואג לימים זורע חיטים, הדואג לשנים נוטע עצים, הדואג לדורות מחנך אנשים" (יאנוש קורצ'אק)
הכותבת היא מנהלת מרכז לנגישות אקדמית לסטודנטים עם מוגבלויות ומרצה במכללה האקדמית אשקלון