בהר הרצל בירושלים הובא למנוחות סמל אריאל סוסנוב משכונת פסגת זאב בירושלים שנפל לאחר שנפגע אתמול מרסיס של רקטה בצפון.
הוא הותיר אחריו הורים: גבריאל ושושנה, וחמישה אחים - עמנואל, נתנאל, מיכאל, לינוי ואליהו. וכן את בת זוגו, עטרה.
גבי, אביו של אריאל, ספד בכאב גדול, "אני לא מאמין שאני הולך להספיד את הבן שלי. תודה לכל מי שהגיע. היינו רוצים מאוד לראות אתכם בחתונה של אריאל. ה' נתן, ה' לקח. אין ספק שקיבלנו מתנה מהשמיים. ילד פנומן, ילד חכם, ילד עם יכולות גבוהות ושאיפות ענקיות.
"הייתי קורא לו עלם חמודות. עם חיוך קורע לב. ילד ענו, פשוט, צנוע, לא משתחצן, נקי כפיים ובר לבב. ילד שכל כולו ערכים. אריאל אהובי, יקירי כל כך רציתי להיות גאה בך ולשמוח שזה הבן שלי. במקום לשחק בטלפון, הוא התנדב בבני עקיבא, הדריך שם, הדריך ב'כנפיים של קרמבו', כל הזמן הוא היה לטובת הציבור, לטובת הכלל".
"תחסר לי מאוד. אני כבר מתגעגע אליך", המשיך האב, "קיבלנו מתנה מהשמיים. ילד בגיל שבע יוצא מהספרייה עם ארבעה ספרים. הילד הזה היה פשוט גאון. אריאל, נהרגת על קידוש השם – נתת את החיים שלך למדינה. תתפלל על כל עם ישראל. תתפלל על המשפחה. תודה לך שהיית אצלנו פרח. נהנינו מכל רגע להיות איתך. היית ילד מדהים".
שושנה, אמו של אריאל, בכתה מעל קבר בנה וספדה: "ילד מיוחד כמוך אין בעולם. מי ידאג לי עכשיו? איפה אתה עכשיו? אתה בעולם שכולו טוב אבל כואב לי. אתה חסר לי. הלב שלי נשבר לאלפי רסיסים. לפעמים שיתפת אותי בחלומות שלך והבנתי מה אתה רוצה בחיים. ידעתי שאתה רוצה להיות גיבור. הפכת להיות גיבור. גיבור של אמא.
אריאל, חיים שלי אני לא יכולה בלעדיך. היית הצלע שמגשרת ושומרת על כולנו. מאתמול לא עצמתי עין. ביקשתי שתתעורר. שתיקח נשימה ארוכה ותחזור. די לצרות. מספיק קורבנות על קידוש השם. אריאל נשמה שלי, אני אוהבת אותך מאוד. בן שלי אני אוהבת אותך נשמה. איך השארת אותי פה לבד? אריאלי, איפה אתה? גיבור. תהיה נשמתך צרורה בצרור החיים".
עטרה, בת הזוג, ספדה לו: "אם היית כאן היית אומר לי לא לבכות. אריאל שלי, אתה היית הכי טוב. שמרת עליי תמיד, ותמשיך לשמור עליי שם מלמעלה. הבטחת שתאהב אותי לנצח, את ההבטחה הזאת קיימת עד הרגע האחרון שלך".
עמנואל, האח: "אולי יום אחד נקום מהסיוט הזה. לקחו אותך מאיתנו לפני הזמן, עשית קיצור דרך. אני אחיך הגדול ואני גאה בך יותר מתמיד. אני אוהב אותך אחי, ומתגעגע אליך. אני לא יודע איך נעבור את הימים האלה, אבל נעבור אותם".
ראש העיר ירושלים, משה ליאון אמר: "אריאל, הבנת שזה התור שלך, הדור שלך. העיר ירושלים איבדה את אחד מטובי בניה, נער ולוחם אשר כל החיים היו פרוסים לפניו, ומי שעתידו המבטיח חיכה להתממש. בעמותת "כנפיים של קרמבו" מעידים על דמות מופת, שהחיוך, הסבלנות, הנגישות ואהבת האדם היו התכונות הבולטות בה. אריאל הותיר עליי רושם כבר כנער צעיר המהווה מקור השראה. העיר ירושלים זכתה בך, העיר כואבת את אובדנך מעומק הלב".