האדישות המוזרה הזו
הוא עמד שם אחוז אמוק ואוחז מגאפון ובקריאות קצובות זעק כשעשרות מפגינים מאחוריו 'ביבי בוגד, כדאי שתפחד, ביבי בוגד, מתי כבר תתאבד'.
ואני שואל אתכם, אחיי בשמאל, אחים אהובים ויקרים, מה נסגר? אני לא שואל כדי להתריס ולא כדי להתנגח. באמת מסקרן אותי איך קורה שממחנה שמגדיר את עצמו אוהב אדם, חותר לשוויון ולאחווה אנושית, יוצאת קריאה שכזו כלפי ראש ממשלת ישראל ואף אחד מכם לא מוחה, לא לוקח את המגפון מידיו של הזועק ההוא, לא משתיק אותו, לא מגנה, אפילו לא בשפה רפה? איך זה קורה? סתם מסתכלים עליו במבט חצי משועמם וחצי מסוקרן כאילו הוא מקריא טור משמים על בעיית האקלים?
איך אתם מסבירים את זה לעצמכם, אחים שלי? כשאתם חוזרים הביתה, מה אתם אומרים לילדים שלכם? איך אתם מחנכים את הדור הבא שרואה בכם מודל לחיקוי? שככה מנהלים ויכוח פוליטי? שכך נראית דמוקרטיה? שכך מתנהלים אנשי תרבות נאורים?
עלבון לנשים
תגידו, כשפרשנים מלומדים (ומבועסים) אומרים שהבחירה האמריקאית בטראמפ מלמדת שארה"ב לא בשלה לאישה כנשיאה, זה לא פוגע בנשים? הרי מתחת לפני המילים המשמעות היא שהיה צריך לבחור בה רק משום שהיא אישה. לא משנה מה עשתה ומה לא, מה אמרה ומה לא, מה הישגיה אם יש בכלל, מה תכניותיה, אם יש כאלה, איזה תשובות נתנה לאיזה שאלות, שום דבר. היא אישה וזהו, צריך להצביע לה. זה לא קצת פוגע במעמדן של נשים?
תבהלה עצמית
וכמו כולם עניתי גם אני שגם אני מברך, אבל רק שלא יתהפך עלינו פתאום, ואז אישה חכמה אחת שאלה אותי 'מאיפה בא הרעיון הזה שהוא יתהפך פתאום? מתי ראית שהוא מתהפך עלינו? למה שיתהפך? הוא תומך בישראל וביהודים, הוא תמך בישראל וביהודים, הוכיח את זה בקדנציה הקודמת, אז מה פתאום שיתהפך', ואני המהמתי איזה המהום לא ברור ולעצמי אמרתי 'בעצם זה נכון. אשכרה הכניסו לנו את העניין הזה של 'הוא עוד יתהפך עלינו' וקנינו את זה בקלות. מתי נשתחרר מהנטייה הזו להפחיד את עצמנו בכל מצב?'.
ועל זה שמעתם?
גבעת 'אור מאיר' נמצאת בסמוך לישוב עפרה ובבוקר יום שני הגיע רועה יהודי צעיר עם העדר לבור המים שבו הוא משקה את הצאן מדי יום (עד כאן נשמע כמעט כמו סיפור תנ"כי. חכו רגע, זה מתקדם מהר מאוד מימי התנ"ך לימי הביניים). הכבשים הראשונות התקרבו לבור המים והחלו לשתות, אבל בתוך שניות אחדות הבחין הרועה שהן מפרפרות, נופלות וגוססות כשקצף יוצא מפיהן. הוא מיהר להרחיק את שאר העדר, אבל לפחות עבור ארבע כבשים זה היה מאוחר מדי והן מתו בתוך זמן קצר.
מדבריו של הרועה עולה שכאשר הוא התקרב עם הצאן לבור המים ראה מרחוק כמה צעירים ערבים נמלטים מהמקום לכיוון הכפר הסמוך. האם צריך תיעוד מצולם כדי להוכיח את מה שקרה כאן, או שהבנו לבד?
ובסוף אותנו הם מגדירים כמרעילי בארות...
אבל הוא לא בישל, כבוד הרב
סיפרו לנו השבוע שהמשטרה חוקרת את פרשת הדלפת הסרטון משדה תימן. יפה. באמת הגיע הזמן, אלא שנראה לי שמישהו שם מפספס את מה שצריך לחקור. לא ההדלפה מעניינת כאן אלא הבישול.
עם ישראל צריך לדעת מיהו אותו אדם שישב מול מחשב, לקח שני סרטונים שלא מוכיחים כלום, ידע היטב שמדובר בשני סרטונים שצולמו בשני ימים שונים והתחיל לתפור אותם זה לזה רק כדי שיוכל לטעון שאותם חיילים, שנאלצים לבצע למען כולנו את העבודה שאף אחד לא היה רוצה לעשות במקומם, מבצעים מעשה אונס. מיהו הטיפוס הזה שלקח, תפר, בישל, מחק את הקודים שמאחורי הסרטון, אלה שמלמדים מאיזו מצלמה צולם כל קטע, הכניס לסרטון המבושל פרשנות מוטרפת שכזו ובסוף גם הדליף את זה לחדשות 12. מיהו האדם הזה ומה היו המניעים שלו, זו השאלה שאותה צריך לחקור. ההדלפה היא החלק הכי זניח בטירלול הזה.
חותמת כשרות
יש משהו מרתק בכך שממש אותם אנשים שמזועזעים מריבוי הכיפות הציוניות דתיות במגרשי המסדרים בבה"ד 1, ביחידות הקרביות, ומגדירים זאת כמשיחיות מסוכנת והרסנית שיש לגדוע, ממש אותם אנשים מוצאים לנכון לעשות שימוש בהתגייסות הציונות הדתית לצה"ל כשהם מדברים על החרדים ועם החרדים. פתאום הציונות הדתית, זו שעד לפני רגע הבהילה והבעיתה אותם, היא בעצם מודל לכך שאפשר גם ללמוד וגם להתגייס. מעניין. מסתבר שלמען המאבק בחרדים אפשר אפילו להכשיר לכמה דקות את המשיחיים המפחידים האלה עם הכיפות הסרוגות והפאות.
דברו גלויות. נעמוד בזה
מה הבעיה באמירת האמת הפשוטה? למה להסתבך בתפר שבין חוק המעונות לבין הגיוס? למה להתחפר בלי לומר את הדברים הפשוטים ובגלוי? הציונות הדתית מתנגדת להשתמטות, רואה בהשתמטות משירות צבאי ליקוי מאורות חמור המנוגד לדרישת התורה (עזרת ישראל מיד צר, מצוות כיבוש הארץ, והורשתם אותה, לא תעמוד על דם רעך ועוד), ועם זאת, מתוך אותה דאגה לעתיד ארץ ישראל ומדינת ישראל (שאותה רואה הציונות הדתית כבעלת ערך יהודי-תורני עמוק ואכמ"ל) לא מעוניינת אותה ציונות דתית להביא לפירוק הממשלה ולעליית חלופה שמאלית במקומה, כזו שתחזיר אותנו למראות הגירוש מגוש קטיף, ההסכמים המסוכנים עם הרש"פ ועד כדי הקמת מדינת טרור, ממש כאילו לא קרה כאן כלום.
זה כל הסיפור. אוי לי מיצרי ואוי לי מיוצרי. יש רגעים כאלה בחיי ציבור ובהכרעות של מנהיגות, וכדי להתמודד איתם צריך קודם כל לשים את הדברים על השולחן באופן גלוי וישיר.
עכשיו, אחרי שאמרנו את כל זה, ניתן לנסות ולמצוא פתרונות זמניים, חלקיים, כאלה שגם נמצאים באפיקים אחרים של החברה הישראלית ולא רק אצל החרדים, פתרונות שלא מתחילים ומסתיימים בגיוס לצה"ל, אבל קודם כל בואו נדבר גלויות.
גם הם יודעים ומודים בזה
פרט מעניין שהפנה את תשומת ליבי אליו ד"ר עדי שוורץ, מגדולי המומחים שלנו לאונר"א: מאז החלה להיות מדוברת ההצעה להפסיק את פעילות אונר"א בשל מעורבות אנשיו בטרור, לא שמענו את העזתים מקוננים על כך שמכאן ואילך לא יהיה מי שיחלק להם פיתות, חומוס וזעתר. הם גם לא ביכו את זה שלא יהיה מי שיפזר אקמולים וסירופ נגד שיעול לילדיהם. כל מה שהעסיק אותם היה להכריז שגם אם אונר"א תצא מהתמונה חזון השיבה לא יגווע. מה הקשר? זו הרי סוכנות סיוע הומניטארי, לא? אלא שמסתבר שגם הפלשתינים עצמם יודעים היטב שלא סיוע ולא הומניטארי. תכליתו של אונר"א היא רק פימפום, הדהוד ועידוד דרישת השיבה הפלשתינית לחיפה, עכו, תל אביב ואשדוד, ובקיצור, הקמת מדינה ערבית על חורבותיה של ישראל.
הפרשה החמורה ההיא
לפני עידן ועידנים, בימים בהם התקיים בישראל קדם אירוויזיון בטרם שליחת שיר ישראלי לזירת הגלדיאטורים המוזיקאלית והאנטישמית באירופה, העלה מישהו במה שהוגדר אז כהלצה (כן, כך היה אז, הרבה דברים לא מצחיקים נחשבו להלצה משעשעת) את האפשרות ששמו של שיר יהיה 'המנצח' וממילא כאשר יקראו לבמה את המבצעים יזמינו אותם לבצע את השיר המנצח. אז זה הצחיק משום מה.
נזכרתי באירוע הזה סביב פרשת המסמך המודלף שנחקרת בימים אלה. שמתם לב איך מכנים אותה? ראיתם איך נראות הכיתוביות בתחתיות המסכים? הקשבתם לאופן בו מכתירים פרשנים ועיתונאים את כל האירוע? לא מדובר בפרשת ההדלפה וגם לא בפרשת המסמך, אפילו לא בפרשת עמדתו של סינוואר. מדובר בלא פחות מ"הפרשה הביטחונית החמורה". זהו שמה ואין בלתו. "מיד נשמע פרטים נוספים על הפרשה הביטחונית החמורה", "ועוד בפרשה הביטחונית החמורה", "יו"ר האופוזיציה מגיב לפרשה הביטחונית החמורה" וכן הלאה וכן הלאה. כך קורה שעוד לפני שמסבירים לנו מה האירוע ובמה בכלל מדובר מקבעים לנו בתודעה שזוהי לא רק פרשה ביטחונית, אלא פרשה ביטחונית חמורה.
הרי אם היו קוראים לזה פרשת המסמך, מסמכים יש לרוב. אם היו מגדירים זאת כפרשת ההדלפה, יכלה הזמן וההדלפות לא תכלנה (מעבר לכך שהדלפות הן מקור פרנסתם של הדוברים העיתונאים והפרשנים המרקדים ומקפצצים כעת מאולפן לאולפן), וגם אם יגידו שזו פרשת עמדתו של סינוואר נירדם משיעמום כי עמדתו הרי ידועה לכל בן תשחורת (חוץ מאשר לבכירים מסוימים במערכת הביטחון, אבל נעזוב את זה). אשר על כן הוכרע בוועדה הבלתי קיימת של מקבלי ההחלטות בתקשורת שלנו שרק אם נכנה זאת "הפרשה הביטחונית החמורה", גם יקשיבו להם, גם ידעו שמדובר באסון קולוסאלי וגם, מי יודע, אולי נצליח במה שלא הצלחנו עם המעונות, מחירי הקוטג', הסיגרים והשמפניות, הצוללות, הסיקור החיובי, הקורונה, ההפיכה ושאר ירקות...
חייב את עזרתכם
מישהו מוכן להסביר גם להדיוטות כמוני למה העברת עמדתו של סינוואר, כפי שהתבררה ממסמך שנמצא בעזה, ללשכת ראש הממשלה (לשכת ראש הממשלה, כן? זה שאמור לנקז אליו את כל המידע) זה מעשה חמור כל כך? אולי לא לפי הנוהל, אבל עד כדי כך חמור? למה? וחוצ'מזה, למה המידע הזה לא נמצא מלכתחילה בלשכת ראש הממשלה? מי זה שמחליט שהמידע הזה יישמר ולא יגיע לראש הממשלה, ולמה? אולי זו בכלל הפרשה החמורה, הסתרת המידע מראש הממשלה? ועוד שאלה קטנה, איך בדיוק מסכנת את החטופים חשיפת העובדה שסינוואר לא מוכן להתגמש במילימטר (עאלק סוד גדול...) למרות הצעות ישראליות?
דווקא הוא מודאג?
בראיון לערוץ 7 הסביר השר לשעבר חילי טרופר את עמדת יו"ר מפלגתו, חבר הכנסת בני גנץ, בפרשת המסמך המודלף, ובין השאר טען שאם ראש הממשלה ידע על כך זה חמור, אבל אם ראש הממשלה לא ידע מה קורה בלשכתו גם זה חמור. טענה ראויה ונכוחה, אין ספק, אלא שדווקא מסביבתו של בני גנץ לא הייתי מצפה לשמוע אותה.
הרי לא יתכן שמי שהעסיק בביתו במשך שנתיים עובד שהעביר מתוככי הבית מידע לאיראנים, כולל צילומי מסך ופריטים נוספים בתקופת כהונתו כשר ביטחון, ידבר על החומרה בכך שאדם לא יודע מה קורה עם מי שנמצא בסביבתו. (כזכור מדובר במי שבאמתחתו היו הרשעות פליליות על שוד בנק, התפרצויות לבתים וגניבות, ישב בכלא מספר פעמים לתקופות לא מבוטלות, כלומר לא תכשיט זוהר במיוחד, ובכל זאת הועסק בבית שר הביטחון)
אז נכון, איכשהו הצליחו לסגור את הפרשה ההיא בעסקת טיעון שבה הוא יורשע בניסיון מסירת ידיעה לאויב (לא פשוט בכלל) ונסתפק בשלוש שנות מאסר, ונכון שהיו בפרקליטות שטענו שזה לא נחשב ריגול, אבל דחילאק...
ועוד לא דיברנו על הממד החמישי ואחריותו של הבוס.
לא תופתעו
נכון, התקשורת לא ממש עסקה בכך, ובוודאי אל הבליטה את זה, אבל במהלך השבוע אותרו במרחב ג'נין לא רק מעבדות נפץ אלא גם מה שהוגדר תשתית לרקטות מאולתרות ואולי גם טילים מאולתרים. קחו גם את זה בחשבון בשיחה הבאה שלכם על הזיית המדינה הפלשתינית והרשות הפלשתינית כפרטנר לשלום.
על סף יאוש
קאטו הזקן התחפר עמוק במיטתו, כיסה את ראשו בשמיכה עבה למרות שבחוץ עדיין לא הורגשו רוחות החורף המתקרב. הוא ממש חולה. ממעט המילים שהיה מי שפיענח מתוך מלמוליו ניתן היה לשמוע אותו כמעט בוכה "אחרי כל מה שאני מדבר... עוד עונה של ארץ נהדרת... לא הבנתם כלום... אתם עד כדי כך מזוכיסטים? מסתבר שמגיע לכם... אני כבר ללא כוחות. לא נראה לי שאמשיך לדבר על זה... התייאשתי".
להערות ולהארות שלכם: [email protected]