להיוולד, להתבגר ולהתנהל כצאצא של מנהיג דגול טומן בחובו ציפיות, מורכבויות ולחצים יוצאי-דופן, כאלו שאין בהכרח בכוחו של האדם הסביר להבין ולהכיל.
אותם בנים או בנות של מנהיגי מדינות, מבלי שבחרו בכך, נולדים לתוך מורשת מפוארת (או שנויה במחלוקת) שעשויה להציע מותרויות, אך לבטח מזמנת גם מתח אדיר וביקורות שורשיות ולפעמים לא-הוגנות.
בשונה מבני גילם, הם חשופים מגיל צעיר ללחץ פסיכולוגי וחברתי עודף, סובלים מחוסר-פרטיות, חיים בעין הסערה והציבור ולעיתים, למרות כל זאת, לא זוכים לגדול בקרבת האב – מחמת מחויבויותיו המקצועיות-מדיניות הקודמות לכל. הדינמיקה הזו עלולה לחולל בקרבם מאבקים פנימיים, בעודם מנסים להבין ולגבש את זהותם האישית והפרטית, ובד בבד לשאת את מטען הציפיות המשפחתיות, החברתיות וההיסטוריות על כתפיהם הצנומות.
האתגר היוצא-דופן המאפיין את חייהם של בנים ובנות של מנהיגים בקנה־מידה עולמי הינו כפול. ראשית, הם נשפטים לפי מידת מסוגלותם להעפיל על הישגי האב, לשחזרם או אפילו רק להתקרב אליהם. ברם, ברוב המוחץ של המקרים, בחברות הדמוקרטיות בהן השלטון אינו מונרכי-שושלתי, הם באופן טבעי לא עומדים בציפיות, והרבה מתחת לכך. שנית, הם מנסים לפתח זהות עצמית נבדלת, אך עלולים להיכשל בכך משום שתמיד יתפסו כ"בן של...". בתוך כך, הציבור נוטה בעצמו, ולעיתים באופן בלתי־מודע, לייחס לצאצאים תכונות עילאיות ולצפות מהם להיות אלגנטיים, מרשימים, מהוקצעים וסוחפים לא פחות מאביהם.
אלא שיש בציפייה הציבורית הזו משאלת-לב כמוסה ולא הוגנת. קראתי פעם מאמר מהתחום העסקי שכותרתו הייתה: "רוצה להיות עשיר? תהיה מאוד עני". לפי המאמר, אנשים שגדלו בעוני מחפיר מפתחים דחף חייתי המאפשר להם לנתץ תקרות זכוכית, לפלס את דרכם קדימה, לנתר מעל מכשולים מהותיים, להילחם עד הסוף ולא לוותר לעולם. אין להם ברירה אחרת, עבורם זה הכול או כלום. למות או לכבוש את ההר. את משנה זו אי אפשר ללמד, וצאצאי המנהיגים נולדים אל תוך מציאות בה העליונות של אביהם הינה מציאות קיימת ונתונה – שאין צורך להתאמץ לשמה. לעיתים, בסתר לבם, הם אפילו היו מעדיפים להיוולד למשפחה "רגילה".
מצבם המשפחתי ושם משפחתם עתיד לחולל בקרבם מאבקים פנימיים ולערער את הערך העצמי, המעורבות החברתית והבריאות הנפשית שלהם. רבים מצאצאי המנהיגים מוצאים עצמם קרועים בין הערצה לבין טינה כלפי אביהם, שהוא דמות גדולה מהחיים, אך מרוחקת – עבור הציבור ועבורם כאחד. לעיתים, הצאצאים תומכים באביהם בזירה הציבורית וכלפי חוץ. אבל, בינם לבין עצמם, הם חשים מעט אחרת. העול הנפשי-פסיכולוגי עלול להניע את חלקם למרוד או לבחור בקריירה שונה לחלוטין.
אלו שכן בוחרים ללכת בדרך האב, יכולים לעשות כן, אך הם יהיו זקוקים לתעצומות נפש אדירות. אפשר, למשל, ללמוד מערי ז'בוטינסקי, בנו של המנהיג המיתולוגי של התנועה הרוויזיוניסטית. ערי, שהיה בן יחיד, אמנם לא נחשב לדמות מכוננת בתנועה הציונית או מדינת ישראל. אבל, הוא עמד איתן והצליח מאוד בדרכו, בטח ובטח בהשוואה ל"אדם מן השורה". לראיה, הוא היה פעיל בולט בתקומת ישראל, דמות בולטת בתנועה הרוויזיוניסטית, חבר כנסת מטעם תנועת חרות, פרופסור למתמטיקה בטכניון ופובליציסט מוכשר. אולי, במקרה ספציפי זה, דווקא היותו בן יחיד, הזוכה למירב ומיטב תשומת הלב הקיימת, סייעה לו להתבלט בכישוריו – גם אם לא נחשב כמנהיג נשגב בדברי הימים. כך גם בנו של דוד בן-גוריון. אמנם, הוא לא התעלה על ראש הממשלה ושר הביטחון הראשון המיתולוגי תאב הניצחון. אבל, הוא לבטח ניחן בכושר מנהיגות וכיהן, בין השאר, כמפקד צבאי, כסגן המפקח הכללי של משטרת ישראל וכמנכ"ל של חברת טקסטיל.
ישנן, מנגד, דוגמאות טראגיות בתנועה הציונית. לדוגמה, בתו של הרצל, פאולינה, ניתקה את הקשר עם משפחתה, התגרשה, אושפזה מספר פעמים במוסד פסיכיאטרי ונפטרה בגיל 40. בנו, הנס, לא נישא מעולם והתאבד ביריית אקדח בגיל 39, שבוע לאחר מות אחותו. בתו השנייה, טרודה, סבלה מהתמוטטות עצבים, התאשפזה לפרקים במוסדות לבריאות הנפש ומצאה את מותה, למרבה הצער והכאב, במחנה טרזיינשטט, צ'כיה. על רקע זה, נשאלות השאלות, האם ועד כמה היה הרצל נוכח בחיי ההתבגרות של ילדיו? האם ועד כמה הקריירה של הרצל השפיעה על צאצאיו? כיצד מנהיג לאומי כה נשגב ודגול מגדל ילדים כה מסוכסכים עם עצמם?
לסיכום, ומתוך הסתכלות אופטימית, אל מול מציאות נתונה ויוצאת-דופן, ישנם צאצאים של מדינאים אשר מצליחים לתרגם את המורשת המורכבת מבחינתם למקור של עוצמה ותעוזה. אותם בנים ובנות מצליחים לאמץ את מורשת האב, להתאים אותה להווה הגועש ולעצב באמצעותה מנגנוני התמודדות נפשיים ופסיכו-פיזיים ומערך של אידיאלים מנחים. לפעמים, הם צועדים בדרך אחרת, כמו אקטיביזם, בידור, ביטחון, דיפלומטיה או שיטור, ודווקא בדרך זו מצליחים לממש את הכישרון, המוטיבציה ופרץ ההצלחה הבלתי נדלה של דמות האב.
הכותב הוא חוקר תקשורת, היסטוריה ומנהיגות