ויקי עבודי, אמו של רס"ן אדיר מאיר עבודי ז"ל שנפל ביום שמחת תורה בבסיס זיקים תוך שהוא פועל להצלת חייליו הטירונים מתארחת בערוץ 7 לשיחה על אישיותו ומורשת החסד שהתיר אחריו.
"אדיר הוא ילד שלישי שלנו מתוך ארבעה. כילד אדיר היה מאוד צנוע מופנם וביישן שגדל במציאות לא קלה", מספרת ויקי ומציינת את התמודדותה שלה עם מחלת הסרטן לאורך מספר רב של שנים, מה שהשפיע רבות על אדיר.
כאשר הגיע אדיר לכיתה י"ב מחלתה של ויקי הגיעה לשיאה והדבר השפיע רבות גם על לימודיו ובחינות הבגרות שלו וגם על צעדיו הראשונים במסגרת הצבאית אליה התגייס במרץ 2018 בדרגת ת"ש (תנאי שירות) המאפשרת לו שחרור בשבתות ובחגים ובהתאם למצבה הרפואי של אמו.
ויקי מספרת כיצד כבר בטירונות זוהה בנה כבעל פוטנציאל לפיקוד, אלא שהוא סירב לצאת לפיקוד בשל הצורך להישאר קרוב לאמו. עשרה חודשים לפני שחרורו, אחרי שירות מבצעי, התבקש אדיר שוב לצאת לפיקוד ושוב הוא סירב, אלא שאז החליטה ויקי להתערב. היא אמרה לו שאם שלוש פעמים הצבא מבקש ממנו להגיע פיקוד ראוי וכדאי לנסות כי כנראה יש בו משהו שהוא עצמו לא מודע לו. אדיר הסכים, אלא שיומיים לפני ההכנה לקורס ויקי אושפזה. המג"ד הבהיר שאם אדיר לא יגיע להכנה הוא לא יוכל להשתלב בקורס.
ויקי התקשרה למג"ד וסיפרה שהיא "לא מקבלת את זה שבגללי הילד לי לא ימשיך לפיקוד. אם זה היה בגלל חוסר התאמה הייתי מבינה". המג"ד השיב לה ואמר שגם אין לו נתוני קצונה. ויקי סיפרה לו את ההתמודדויות שליוו את אדיר בשנותיו בכיתה י"א וי"ב, התמודדויות שמנעו ממנו ללמוד.
בעקבות מאמציה וההסברים שנתנה ויקי קיבל אדיר מעמד 'חריג' והחל את שרשרת הפיקוד. שבועות בודדים לפני טבח השבעה באוקטובר התגייסו הטירונים של אדיר כמ"פ.
בנקודה זו עוברת ויקי לספר על אישיותו ואופיו של אדיר כמי שכמפקד דאג לחייליו גם כשהיו בראשית דרכם הצבאית. כאשר זיהה חייל בעל קשיים כלכליים בבית תרם משלו ומאחר והחיילים היו בשלבי הדיסטנס ממנו כמפקד לא רצה להעביר את הכסף ישירות והגדיר זאת כ"תווי שי" שהצבא נותן לחיילים עד שמחלקת הת"ש תיכנס לתמונה. בעזרתה של ויקי דאג לחייליו גם מבלי שידעו על כך.
ברוח הנתינה של אדיר המשיכה המשפחה גם אחרי נפילתו, אספה סכום, הכינה תווי שי והעבירה למג"ד לטובת חיילים נזקקים. "אנחנו מקווים שבורא עולם יהיה איתנו ויעזור לנו להמשיך את הדרך של אדיר", אומרת ויקי המספרת על תרומה ונתינה של אדיר לנצרכים גם מעבר לגבולות הצבא.
ויקי מספרת על ההיערכות של אדיר לחג שמחת תורה כשרכש חטיפים וממתקים לילדי הרב שהוזמן עם משפחתו להיות יחד עם החיילים.
בבוקר שמחת תורה היה אדיר בבסיס זיקים, בעל הדרגה הגבוהה ביותר כמ"פ. "הוא התעורר כמו כולנו לפצמ"רים", מספרת ויקי. אחיו הגדול שלח לו תיעוד טלגרם של מחבלים שתוקפים מכיוון הים. אדיר שמע את הירי מכיוון נוסף והבין שמתרחש אירוע רחב בהרבה, כינס את סגל המפקדים בזיקים, הורה להוריד מהעמדות את הטירונים שהתגייסו שישה שבועות קודם לכן ועדיין לא היו מוכשרים לירי ולהחליף אותם באנשי סגל ולעבות את העמדות.
ויקי מתארת את רגעי ההסתערות של אדיר שהורה לאחד החיילים להצטרף אליו עם כדור בקנה. החייל היה הראשון שפגש מחבל עם RPG מכוון אליהם ובזכות אותו כדור חוסל אותו מחבל. חייל נוסף, עידן, נפגע בלסת מירי ואדיר רץ לטפל בו תוך שהוא אומר 'אף אחד לא מת לי כאן' ואכן עידן ניצל כמו עוד רבים שאדיר הציל בפעילותו לאורכו של אותו יום. "בסיס זיקים הוא היחיד שלא נכבש", אומרת ויקי.
כיום, היא אומרת "אני מחזקת חרדה על כל חייל וחייל, אבל אני מבינה שזו הדרך שלנו להמשיך. אנחנו צריכים להיות חזקים ולהאמין". בדבריה היא מספרת על מיזמי נתינה וחסד שמתקיימים לזכרו ולהנצחתו של אדיר ז"ל לצד טורניר כדורגל, משעול לזכרו, הכנסת ספר תורה לזכרו ועוד, ועל כל זאת היא מוסיפה תקווה שהדור הצעיר ילמד על אדיר ושכמותו ומתוך כך ילמדו מורשת ומפקד מהו.