נולדתי לתוך חלום על שלום. קיבוצניקית שגדלה על ערכי תנועת השומר הצעיר, מצביעה מרצ, יוצאת לכל הפגנה באשר היא וצועקת בגרון ניחר שלום עכשיו. עכשיו. עכשיו. את הסרט "שיער" ראיתי אינספור פעמים ואהבתי להרגיש שגם אני כמו הדמויות על המסך – צעירה, מורדת, חיה בעולם של שחור ולבן, טובים ורעים, צריך רק אהבה ובטוח שלא מלחמות, ואני ואתה עוד נשנה את העולם.
את ההרגשה הזאת שהכול ברור ופשוט איבדתי מאז אלף אלפי פעמים. התגלגלתי באין־ספור גלגולים, גם כחילונית שמאלנית, גם כשפית תל־אביבית, גם כבעלת תשובה חרדית וכבר הרבה יותר ימנית, וגם כאמא לילד חרדי שעומד להתגייס לצבא בעוד חודשיים. אבל את השלום, זה שכל כך הערצתי בתור ילדה, אותו לא איבדתי. אני רוצה שלום. אני רודפת שלום. רק שהוא נמצא במקום מאוד שונה מהדמיון השעיר של ילדותי. כי אז חשבתי שהדרך היחידה להשיג שלום היא לתקן את כל מה שצריך תיקון, לשנות את כל מה שצריך שינוי, ליישר את הכול לקו של הצודקים, שהם בראש ובראשונה אני. ברור שאני, וכל מי שמספיק חכם לחשוב כמוני.
אחר כך התחתנתי. אחר כך נולדו לי ילדים. אחר כך נפגשתי עם עצמי בכל המקומות הללו. ולמרות שבאמת ניסיתי - השלום אף פעם לא היה כזה. השלום אף פעם לא עבד לי כשהתאמצתי ליישר את כל האחרים להיות גרסה צייתנית של הדעה שלי. הוא לא עבד לאלפי בעלי התשובה שמסביבי, שרק רצו שהילדים שלהם יהיו בדיוק כמוהם. הוא לא עבד עם הילדים הצדיקים שלי, שיצאו לחפש את הצדיקות שלהם באופן פרטי ועצמאי לחלוטין. הוא לא עבד בחיבור המדהים ביני ובין בעלי – שהשוני בינינו לא היה יכול להיות גדול יותר. אבל הכי הרבה הוא לא עבד כשרציתי לחיות בשלום עם עצמי, ועם כל הגלגולים האין־סופיים הללו. כשהסכמתי לקבל את עצמי רק במקומות המוצלחים, וסירבתי בתוקף להשלים עם כל הכישלונות. כשניסיתי לשנות בכל הכוח את האני הזאת למשהו הרבה יותר ראוי, הרבה יותר מושלם.
יש מקום לכולם
וכך אני מוצאת את עצמי, ימים אחדים לפני יום הולדתי החמישים ושבעה, מרגישה כל כך קטנה ומבינה שיש לי עוד המון מה ללמוד. אני רואה איך כל הגלגולים הללו באו לגלות לי דבר חשוב: מה זה באמת שלום. שבעולם הזה השלום תמיד מורכב מכל כך הרבה פרטים שונים. אור וחושך, יום ולילה, כאב ואושר, חיוך ודמעה. לכל אחד יש מקום, לכל אחד יש תפקיד, וכולם חשובים. שלום זה לא צבע אחיד שצובע את כולם כדי שיתאימו לדמיון המדומיין שלי. הוא לא התשובה האחת היחידה שקיימת – שלי. הוא ההפך ממושלם. מושלם העמלקי אף פעם לא שבע, אף פעם לא מרוצה, כי תמיד זה לא יהיה מושלם. אז הוא שונא בכל ליבו את מה שלא מוצא חן בעיניו אצלו, אצל בן הזוג, אצל הילדים, אצל השכנים, אצל החרדים או כל אויב אחר שעל הפרק.
אבל השלום שגיליתי חי חיים מלאי שמחה ויופי. יש לו מקום לכולם. מותר בו לחשוב ישר או הפוך, מותר להיות מוצלח או נכשל. השלום שגיליתי חי כאן, בדיוק במציאות הזאת שה' ברא. זה האיש החפץ חיים, שה' נתן לו את הטוב ואת החיים, ואת הרע והמוות – כי רק כך העולם שלם – ובכל פעם מחדש הוא בוחר בחיים.
בחש כבש ועשבי תיבול
צילום: שושי סירקיס
זהו תבשיל קווקזי מופלא. מבשלים את הבשר, עשבי התיבול והבצל המטוגן עם האורז שמקבל טעם וריח מופלאים, וזו בעצם ארוחה שלמה בסיר אחד. במקור מכינים את המתכון עם כבש, ולדעתי הוא ממש מושלם כך. אבל אפשר להחליף את הכבש בקוביות בקר מספר 10 או 2, רק שבמקרה כזה יש לבשל קודם את הבשר כשעתיים לפני שמתחילים להכין את התבשיל. אפשר גם להשמיט לגמרי את הבשר ועדיין התבשיל יהיה טעים מאוד.
דרגת קושי:
קלה פלוס
זמן בישול:
שעה וחצי
6 מנות
600 גרם בשר צוואר או חזה כבש בלי עצמות
3 בצלים חתוכים לקוביות
4 כפות שמן זית
חבילת כוסברה קצוצה
4 גבעולי בצל ירוק קצוץ
3 כוסות אורז פרסי
מלח ופלפל
כפית בהרט
מזהיבים את הבצלים בשמן הזית על אש בינונית במשך עשר דקות ומערבבים מדי פעם. מוסיפים את הכבש ומזהיבים כמה דקות. מנמיכים את האש, מכסים ומבשלים חמש דקות. פותחים את המכסה כדי לראות שיש מספיק נוזלים, ובמידת הצורך מוסיפים חצי כוס מים. ממשיכים לבשל שעה, או עד שהכבש רך למדי. מוסיפים את האורז, עשבי התיבול והתבלינים, מערבבים הכול יחד ומוסיפים 4 וחצי כוסות מים. מביאים לרתיחה, מנמיכים את האש ומבשלים מכוסה חצי שעה.
לתגובות: avmyzlik@gmail.com