התחלה// לפני 40 שנה, נולד בפתח תקווה. בן הזקונים במשפחה של ארבעה ילדים.
אבא// צביקה (72), במקצועו הנדסאי חשמל. "אבא הוא אדם של נתינה אין־סופית. הוא מקבל כל אדם במאור פנים ובעל חוש הומור בכל מצב. ממנו גם למדתי את רזי המטבח, אבל עד היום הוא מאוכזב שלא לקחתי ממנו את האהבה לחריף".
אמא// ורדה (71), במקצועה מורה למוזיקה. "אמא לימדה נגינה על אקורדיון, חליל ועוד. כל האחיות שלי יודעות לנגן, אצלי זה פחות עבד. אבל היא הנחילה בי את האהבה למוזיקה. ממנה גם למדתי על חשיבות המשפחה. אצל אמא השבט תמיד נמצא במקום הראשון".
לא מתחבר// "הייתי ילד עם הפרעות קשב שלא התחבר ללימודים בבית הספר היסודי ובישיבה התיכונית. ההורים שלי שלחו אותי לשיעורים פרטיים בלי סוף ורצו כל כך שאתנרמל. הם לא רוו נחת בכל מה שקשור ללמידה וחששו מה יצא ממני. היום, לשמחתי, אני יודע שהם גאים בי מאוד".
יש פוטנציאל// "בכיתה ג' לקחתי את המצלמה של ההורים שלי ובזבזתי פילם שלם על צילום של חדר האמבטיה שלנו. לא לקחתי בחשבון שסוף דבר להתגלות, וכשההורים שלי לקחו את הפילם לפיתוח בחנות פוטו פרג' התבררה השערורייה. למזלי הגדול בעל החנות, סמי פרג', התבונן בתמונות והודיע להורים שלי: יש לו פוטנציאל להיות צלם ועיתונאי. אמר ולא ידע מה אמר".
פעיל// כבר כנער הפך לפעיל חברתי נמרץ. בכיתות י"א וי"ב היה חבר במועצת התלמידים והנוער הארצית וסגן יושב ראש מועצת התלמידים במחוז המרכז. "בשנות הלימודים שלי בתיכון פחות השקעתי בלימודים. האמנתי במשפט שאומר שבגרות אפשר להשלים - ילדות לא, וביליתי את השנים הללו בפעילות בתנועת הנוער ובמועצת התלמידים".
לשנות// "השקעתי במאבק על עתיד סניף בני עקיבא מלבס, על זכויות התלמיד, ועל כל הדברים שמבחינתי היו אז הכי חשובים בעולם. ואיך אפשר לשבת וללמוד כשיש כל כך הרבה דברים חשובים לעשות? בתור מדריך ופעיל חבריא ב' היו לי המון פגישות בעירייה עם מנהל אגף צעירים או עם ראש העיר, ועם כל מי שחשבתי שיכול לעזור ולקדם את הסניף".
תורת חיים// ישיבת ההסדר קריית שמונה. "כבר בשבו"ש בשנת 2001 ידעתי שזה המקום שלי. המקום שבו נתנו לי להיות מי שאני ושבו נבניתי וצמחתי. בישיבת קריית שמונה למדתי לקבל ולהכיר מורכבות ולהחזיק הכול יחד בהרמוניה - את המחויבות ללימוד התורה יחד עם המחויבות למדינה ולצבא, לקהילה ולפיתוח האישי. ראשי הישיבה, הר"מים וחבריי בבית המדרש מכל השיעורים נכנסו לי ללב והם חלק ממי שאני".
לתקשורת// המשיכה לתחום התקשורת בערה בו מגיל צעיר. מי שדחף אותו למקצוע בזמנו היה ראש ישיבת ההסדר בקריית שמונה, הרב צפניה דרורי. "השאיפה מבחינתי היא לדווח על דברים שדורשים תיקון ולהשפיע על המציאות". לאורך השנים שימש בין השאר כתב הצפון בערוץ הראשון, מגיש אקטואליה ברדיו קול רגע וכתב הצפון, בריאות ואיכות הסביבה בעיתונים מעריב ומקור ראשון.
גאה// בין שלל חשיפותיו פרסם תחקיר על בעלי הון ערבים ישראלים שרוכשים שטחים חקלאיים גדולים מהמושבות הוותיקות בגליל והופכים אותם למתחמי זולה ונופש. "אנחנו מאבדים את הגליל ואת אתרי הטבע ההיסטוריים. השטחים שדור החלוצים מסר את חייו למענם נמכרים היום לכל המרבה במחיר, ומי שקונה אותם משנה את כל ייעודם ומהותם. חייבים לעצור את זה".
החצי השני// אפרת, בת 35, יועצת חינוכית בתיכון מקצועי לנוער בסיכון. "כל כולה מסורה לצעירים האלה ולמשפחה. עושה עבודת קודש. אפרת היא העוגן המשלים שלי, היציבות, המצפן והאחיזה בחיים עצמם".
הנחת// ארבעה ברוך ה'. רעות, ידידיה, הודיה ומעיין. "הם קולטים מתי אבא עסוק ומעריכים את העבודה שלי ויודעים להחזיר אהבה וחיבוק, במיוחד בזמנים עמוסים. בגלל העבודה אני לא מצליח להיות איתם כפי שהייתי רוצה, אבל כשאני איתם אני אבא שמח ושטותניק. מהבית אני שואב כוחות".
דווקא עכו// כזוג צעיר קבעו את ביתם בקריית שמונה וגרו שם במשך שמונה שנים. לעכו הגיעו לפני שבע שנים. "עברנו בגלל הרצון להתקרב להורים של אפרת בנהריה, וההבנה שגם בעכו יש מה לעשות. הכרנו כאן קהילה מופלאה, והמון פעמים שאלו אותי: למה עברת לעכו? לא ידעתי מה בדיוק לענות, עד אירועי שומר החומות בשנת תשפ"א. אז האסימון נפל והבנתי שהקדוש ברוך הוא הוביל אותי במיוחד לעכו".
שומר החומות// במהלך האירועים סיקר באינטנסיביות את הפרעות בעכו כשהתקשורת לא הייתה נוכחת והפך לסוכנות ידיעות של איש אחד. "שומר החומות היה אירוע הפתיחה למערכה של ה־7 באוקטובר. זה אותו אירוע, ועיוור מי שלא מבין את זה. זה היה הרגע שבו הכול השתנה. המון שונא ומוסת מילא את הרחובות. הכול היה כאוטי והרשויות לא היו שם בשביל להגן ולמנוע".
מדווח// במהלך הפרעות בעכו הוצתו ונבזזו על ידי ערבים עשרות עסקים של יהודים, תחנת משטרה הועלתה באש, מבנים וכלי רכב הוצתו ובוצעו לינצ'ים ברוטליים ביהודים. "החיים בעיר התהפכו. מאות פורעים השתוללו ברחובות. הייתה אימה נוראה, ובהתחלה אף אחד לא דיבר על כך בתקשורת. היה ניתוק של התקשורת מהשטח בשל היקף האירועים במדינה, והבנתי שהמשימה שלי היא להיות הקול של עכו. במשך ארבעה ימים כמעט לא ישנתי, הייתי בשטח ודיווחתי על הזוועה".
לא מרפה// גם לאחר ששככו האירועים, הוא לא הרפה והמשיך לעקוב ולדווח. "הדפתי טענות שקריות שהאירועים הם באשמת הגרעינים התורניים או שמדובר באירועים פליליים. התעקשתי שמדובר בפרעות לאומניות. למדתי שכעיתונאי יש לך כוח ואחריות כבדה להיאבק על התודעה, וגם להילחם שהפורעים יועמדו לדין ולא להרפות עד שזה יקרה. לכתוב עוד כתבה ועוד כתבה ולהבין שחלק מהסיקור התקשורתי הוא ליצור סדר יום ולדאוג שהצדק ייעשה". על עבודתו העיתונאית בזמן מבצע שומר החומות זכה בפרס ז'בוטינסקי לתקשורת של תנועת בית"ר ובפרס רגבים.
כתב הצפון// כיום משמש כתב הגליל והגולן במערכת החדשות של ynet וידיעות אחרונות. "אני חי, נושם ואוהב את חבל הארץ הזה. בשנה האחרונה אני עובד סביב השעון. שנה שלמה כשכולם דיברו על הדרום, נאבקתי שהצפון לא ירד מסדר היום. כשכל המומחים באולפנים דיברו על הסדר מדיני, זעקתי בשם התושבים שחייבים קודם להכות בחיזבאללה בעוצמה ולהיכנס פנימה כדי לטהר את השטח. מדובר במלחמה על הבית וזו התפיסה שלי גם היום".
עד הניצחון// "בסוף נכנסנו ללבנון והצבא עושה עבודה חשובה. עכשיו צריך לוודא שנשלים את המלאכה. אני מוטרד מהריצה להסדרה. נשגב מבינתי איך מדברים על שיבה הביתה במצב כזה. חייבים להפיל את חיזבאללה על הקרשים ולקחת את האחריות אך ורק לידינו. רק אנחנו נוודא שהשטן הזה לעולם לא יוכל עוד להשמיד אותנו. המסר שחייב להדהד מהמלחמה הזאת הוא: לעולם לא עוד! ועלינו מוטלת החובה להבטיח את זה".
דופק על הדלת// בשירות המילואים שלו הוא מפקד צוות ביחידת קציני מודיעי נפגעים. "התפקיד שלי הוא להודיע למשפחות על נפילת יקיריהן וללוות אותן במסע הקשה עד לתום השבעה. מהבוקר של ה־7 באוקטובר פתחנו את מרכז החירום והייתי חלק מצוות החמ"ל שממנו שלחנו את חבריי ביחידה למשפחות הרבות. כשהעומס קצת נרגע חזרתי לשרת לצידם במשימה הקדושה והמורכבת הזאת".
להודיע// "זה להיות הראשון שמושיט יד למשפחה שעולמה חרב עליה. אני רואה בתפקיד הזה סוג של מעטפת צמר גפן. להחזיק את המשפחה ולעשות הכול כדי להקל עליה ולהיות חלק מהמסע הלא פשוט שעוד נכון לה. במסגרת התפקיד אתה נתקל ברגעים אנושיים כואבים במיוחד. ואם במשך המון שנים סיפרתי לעצמי ששום דבר לא נוגע בי, היום אני מבין שזה לא נכון, אי אפשר שלא. מצד שני, אני משתדל לזכור שאני שם בתפקיד".
במגרש הביתי:
מה הלו"ז// "קם בסביבות שש וחצי בבוקר אל הטלפון כדי להתעדכן באירועי הלילה, ומארגן את הילדים למסגרות החינוכיות. תפילה וכוס קפה, ומכאן בצלילה לעוד יום עבודה שבו אין לו"ז ולא תמיד אפשר לצפות מה יהיה בו. היום שלי בנוי מאין־ספור שיחות טלפון עם תושבים, גורמים ברחבי הצפון, ראיונות וכתיבה לעיתון ולאתר. משתדל לקחת במהלכו פסק זמן לשותפות בבית, מקלחות לילדים וקפה עם אפרת". מסיים את היום סמוך לשעה שתיים בלילה.
פלייליסט// מוזיקה ישראלית וחסידית. "אוהב לתור ביוטיוב ולגלות אומנים נסתרים ומיוחדים בביצועים לא מוכרים לשירים אהובים".
השבת שלי// "המלחמה הזאת שינתה בי משהו. במשך שנים מכניסת השבת ועד יציאתה הייתי תחת תחושת FOMO ומחשבה מה אני מפסיד. בשנה האחרונה אני מחכה כל השבוע לשבת, לזמן השקט עם הילדים ואפרת".
דמות מופת// "מורי ורבי הרב צפניה דרורי. מתוך אין־ספור שעות איתו, בכל שעות היממה זכיתי להיות במחיצתו של איש חולם ומגשים. אדם ומהפכן שהפגיש אותי עם התורה הגדולה והשליחות הגדולה ועם הפרקטיקה של האידיאות והחלומות במפגש עם המציאות".
מפחיד אותי// "שאכשל בלשוני ותבוא תקלה תחת ידי".
משאלה// מילותיו של אביתר בנאי: "אבא, אני רוצה להיות בטוח בכל ליבי, שלמסע הזה יהיה סוף טוב, שכל מה שאני עובר בדרך יהפוך חולשה לעוצמה גדולה".
כשאהיה גדול// "לעשות בדיוק את אותו הדבר. לא להישחק, לא לאבד את המטרות ולא לוותר לעצמי".
לתגובות: rivki@besheva.co.il