עודד הרוש כבר עשה שלושה סבבי מילואים, אבל מבחינתו הגיבורה האמיתית היא אשתו.
"בזמן שאני שם בעזה, היא צריכה להחזיק בית, את הלחץ הנפשי ואת הציפיות מהעבודה. מספיק משהו אחד שמשתבש, כל היתר קורס", אומר הרוש בכאן 11.
הוא מספר על אירוע כזה: "אני הייתי בחאן יונס, הבן שלי שבר את היד, היא באמצע יום עבודה יוצאת, אז פעם אחת מגלים לזה סבלנות, פעם שנייה מגלים לזה הבנה, אבל די, בעלך במילואים, לא את".
עידית הרוש, אישתו, מחזקת את דבריו ואומרת: "אני נמצאת בנקודה שאני אומרת - אני שמה אותי בצד, אני מרגישה שזה בעיקר מה שקורה, כדי להצליח להחזיק הכל".
הרוש מוסיף: "אם המלחמה הזאת מתארכת והיא מתארכת, אז צריך להבין, זה לא שגייסנו לך את בעלך לשלושה שבועות, תנשכי שפתיים. לא! היא כבר צריכה להחזיק שנה ככה. אני בסבב שלישי, בתוך כל השנה הזאת, יצא שעבדתי שלושה חודשים".
הוא אומר: "ברגע שגייסת את הבעל בצו 8, האישה גוייסה בצו 8. היא לא לובשת מדים, היא לא בסכנת חיים, אבל היא צריכה להחזיק חזית משלה בזמן שבעלה מחזיק חזית אחרת".
עידית משתפת כי "זה דורש המון המון ניתוק כדי להצליח להחזיק כי אם נותנים לפחד כל הזמן להיות. אני יודעת לעשות את זה, הילדים לא יודעים לעשות את זה. הם כל הזמן בפחד הזה, הם מבינים".
הרוש מנסה להעלות למודעות את קשיי נשות המילואימניקים ואומר: "מבחינתי, בעולם אידיאלי, מדינת ישראל הייתה צריכה להגיד לה, אוקיי, לקחנו את בעליך מהעבודה, ומהבית, תחזיקי את המציאות המורכבת הזאת. אל תדאגי, תקבלי מאיתנו ביטוח לאומי".
הוא ממשיך: "אז תגיד לי, זה נטל כלכלי גדול על המדינה? נכון, זאת מלחמה. זאת כרגע המשימה החשובה ביותר, לנצח את האויב וזה עולה כסף. כל דבר אחר צריך לזוז הצדה, כל חוק אחר צריך לזוז הצדה. משרדים לא רלוונטיים, לעצור עד שצה"ל ינצח. משם תביאו את הכסף כדי לתמוך בעורף הזה".