בין מישלן למופע פירוטכניקה על הבר
המרחק בין מה שציפיתי מארוחה במסעדה בה מוביל הקו הקולינרי הוא מושיק רוט, למה שקיבלתי, הוא בדיוק מה שהשף ביקש להעביר לסועדים. "תכירו עוד חלק של מושיק".
מסעדת קומראן, מסעדת שף כשרה בתל אביב, התחדשה בקו קולינרי חדש של השף החמוד והרגיש, כן, ההוא מהטלוויזיה, ההוא שזורק צלחות כשהוא מפסיד בדו קרב, ההוא עם שני כוכבי המישלן באמסטרדם. שף מושיק רוט.
מושיק, מוכר לחובבי האוכל כשף בעל שם עולמי, שיודע להרכיב מנות מופלאות שזיכו אותו בשני כוכבי מישלן במסעדה (הלא כשרה לצערנו) באמסטרדם, שגם נסגרה לאחרונה.
השף שנבחר להוביל את הקו הקולינרי במסעדת קומראן החליט להביא משהו אחר, משהו לא צפוי, משהו שונה. שונה וטוב. המסעדה מעוצבת בצורה שלא ראיתי עד היום בארץ, מן סלע ענק שמחובר לתקרה, ממנו יוצא מדף אלכוהול משובח, נדנדות שמיועדות לחלק המאוחר יותר בערב, שעליו עוד אספר בהמשך, צוות צעיר שמלהיט ומסלים את האווירה, מוזיקה טובה, ומיקסולוגים שיודעים להתאים לכל אורח את המשקה שמתאים לו.
את פנינו קיבלה מנהלת המסעדה שהייתה נחמדה מאוד והציעה לנו שתי אפשרויות לארוחה. או שאנחנו נבחר מהתפריט, או שניתן לה לבנות לנו חוויה, לפי לשונה. כמובן שהלכנו על אופציה ב'.
בשביל שהאוכל ירד בגרון בצורה הטובה ביותר, אני אוהב לפתוח את הארוחה עם קוקטייל. תמיד על בסיס וויסקי. וויסקי, סירופ אננס, סירופ פירות יער ולימון. קוקטייל סופר קליל לפתיחה.
למנות הראשונות קיבלנו לחם עננים, שהייתי ממש חזק ולא נגעתי בו, כי הרגשתי מה עוד הולך להגיע. וצדקתי. לשולחן הצטרפה המנה המיוחדת פטאייר מנגולנד, בעצם 2 אוזני המן ממולאים בעלי מנגולד מתובלים, שישבו על יד חציל קלוי עם עשבי תיבול ויוגורט. יוגורט צמחוני תירגעו.
לצד הפטאייר, הגיעו 3 יחידות של טאקו בקר, מנה מאוד טעימה וכיפית. לא מפוצצת את הבטן אבל כן מביאה רובד טעמים אחר ושונה מהמנגולד. לצד מנות אלו קיבלו עוד שתי מנות מעניינות, הראשונה היא טורטליני בתיבול ארטישוק ירושלמי שהיו טעימים מאוד וגם סשימי אינטיאס, למי שלא אוהב דגים נאים, המנה הזו היא לא בשבילו, אבל בשבילי, שבשנים האחרונות נפתחתי מאוד לעולם האוכל, המנה הייתה מדהימה, הדג ישב על רוטב של רכז פירות הדר ורימונים, שיהיה מעט מלוח, אבל לא משהו שפוגע מידי בטעם המנה.
אחרי כל המנות האלו, הגיע הזמן לקוקטייל שני, גם הפעם על וויסקי. רק הפעם ביקשתי משהו מעט יותר מעושן. כהכנה לבשר שעוד מעט יגיע.
חשוב לציין, הוזמנו לשעה 21:00 וכמו מי שמגיע מבית עם אמא פולנייה, הקדמתי והיינו בין הראשונים במסעדה. המוסיקה שהתנגנה הייתה שקטה בסגנון קאברים לעידן רייכל וכדומה. בשלב הנוכחי, בשעה בערך 22:00, המוסיקה כבר הגיעה לדציבלים וסגנון מעט יותר מותאמים לטעמי לאופי המסעדה, עם מלצרים שמצלצלים בפעמוני ענק, עולים על הבר ומלהיטים את האווירה במסעדה.
למנות עיריות קיבלנו פילה בקר שישב על קרם שורשים ואספרגוס, הפילה היה מדיום, בול במידת העשייה שאני אוהב, הוא היה רך וטעים, בדיוק כמו שמצופה ממנה כזו, קרם השורשים היה טעים והוסיף לנתחי הפילה מעט רוך בטעם. לצד הפילה, המנה שהגיעה הייתה מעט יותר עממית נקרא לזה, אם היו אומרים לי "לאפה שווארמה מפורקת של מושיק רוט" זה מה שהייתי מדמיין. פיתה לבנונית, עליה מונחים נתחי עוף, עם בצל סומק, מלא פטרוזיליה, פלפל אדום חריף, טחינה. מנה חגיגה שמתאימה לחלוקה. פה כבר הייתי מלא 90% אבל את מור, מנהלת המסעדה זה לא עניין. לשולחן הגיע דג ענק, או כמו שהבחור לידי שאל "הזמנת כריש??", הדג ישב במגש עם שומר ופלפלים, יודעים מה הבעיה? אני לא יודע לפלט דג, אז קראו למומחה, שהגיע ופילט לנו הכל בכמה נגיעות. דג לוקוס, חמצמץ, קליל וטעים. שאליו התלוותה כוס יין לבן שבלי, קליל וטעים. הלוואי והייתי יודע להכין דגים שלמים גם בבית.
"זהו" אמרתי למור, "אני מלא". "מה עם קינוח" מור שאלה.. "קינוח זה לנשמה, לא קשור למקום בבטן", עניתי לה.
לי תמיד יש התלבטות בבחירת קינוח, האם ללכת על השוקולדי הבטוח והמנחם, או דווקא על חמוץ ומקפיץ. אז הלכנו על שניהם. סופלה שוקולד חם עם גלידת ווניל וקראבל מלוח שמקפיץ את הטעם, ומנה נוספת היא קרם בורלה, עם קרם פסיפלורה, חמוץ שמעיר אותך, שבא לך עוד ביס. אז לקחתי עוד ביס. ועוד אחד. ונגמר.
לסיכום, מהסתכלות במחירים, המקום הוא לא מקום בילוי לסתם יציאה. לקומראן באים כדי לחגוג משהו מיוחד. אנחנו חגגנו יום נישואין וימי הולדת של שנינו. האווירה מתחילה רגועה ומסלימה עם התקדמות השעון ומגיע לשיא בסביבות 00:00 כשאתה מוצא את עצמך קופץ ורוקד כאילו מדובר במסיבה. השירות היה ברמה גבוהה ביותר, לא משהו שנתקלים בו בכל יום.
כשרות: רבנות תל אביב