כשעוד עשיתי את צעדיי הראשונים בלימוד הגמרא, אבי שיחיה הנחיל לי כלל חשוב בלימוד תוספות: כשיש הרבה תירוצים לקושיה אחת, כנראה שאף אחד מהם לא מספיק טוב.
כשגדלתי והרחקתי ללכת בעצמי בדרכי התלמוד, גיליתי שהכלל הזה הוא לא רק הברקה של אבי, אלא הנחת יסוד של יותר מ־800 שנה שהראשונים השתמשו בה כדי לקבוע כמי מהאמוראים בגמרא נפסקה ההלכה. השבוע, כשהתעדכנתי בחדשות על שלוש פרשיות ביטחוניות חמורות שהתרגשו על משרד ראש הממשלה בבת אחת, שלפתי שוב את הכלל העתיק ממעמקי החוכמה היהודית.
שלוש הפרשיות, למי שלא הצליח לרדת לדיוקי הדברים, הן אלו: חשד להדלפת מסמכים מסווגים מתוך אגף המודיעין של צה"ל למשרד ראש הממשלה והעברתם לעיתונים זרים; חשד לזיופי פרוטוקול של דיונים במהלך חודשי המלחמה הראשונים; וחשד לסחיטה של קצין בכיר על ידי ראש הסגל של ראש הממשלה, מר צחי ברוורמן, באמצעות תיעודים מביכים.
עוד לפני שנצלול לעומקם של מי האפסיים האלה, עליי להעיר הערה מקדימה. העיסוק ב"פרשיות" מהסוג הזה גורם לי לגירודים טורדניים בכל הגוף. כעיתונאי, אני מעדיף לעסוק בעובדות מוצקות – בין אם בהבאתן לידיעת הציבור ובין אם בניתוח שלהן. הפרשיות אפופות העשן הללו, שרובן המוחלט חוסה תחת צו איסור פרסום ומיעוטן תחת ספקולציות לא מבוססות, הן דבר שאני נוהג להתרחק ממנו. אבל כאשר מטבע הלשון "פרשייה ביטחונית חמורה" ממלא את מסכי הטלוויזיה, מקלטי הרדיו וניירות העיתונים כבר יותר משבוע, על ידי עיתונאים שלא חסים על כבוד המקצוע שלהם, אין ברירה אלא להתייחס במידת האפשר.
קייס ש"עשוי מבטון"?
את הבררנות שבאכיפת ההדלפות כלפי משרד ראש הממשלה האריך ידידי אבישי גרינצייג להראות בשבוע שעבר, כך שאין טעם לחזור על כך. הנקודה שעדיין חשוב להדגיש היא היחס הציבורי לחקירות והפרסומים שבעקבותיהן, או במילים פשוטות: הציבור הפסיק לקנות את הפרסומים המגמתיים נגד נתניהו. כלומר, מי שקנה בעבר במחיר מופקע של ביטול מוחלט של חוש הביקורת סיפורים על קניית צוללות כדי להעלות את ערכן של מניות הוא חסר תקנה, ומן הסתם הזדעזע בכל כוחו גם בסיבוב הזה מפגיעתו של נתניהו בביטחון המדינה. אבל אזרחים ברי דעת, שעשו את כל הדרך משלושה כתבי אישום חמורים נגד ראש הממשלה, יותר מ־300 עדים וקייס ש"עשוי מבטון" עד להמלצת השופטים לפרקליטות לחזור בה מאישום השוחד ועֵד מדינה שעשה יו־טרן וברח, כבר לא בולעים בתמימות כל פרשייה שנקשרת בכוח בשמו של נתניהו.
אתן לכם דוגמה שרובכם אפילו לא תזכרו: פרשיית גריסת המסמכים. הכתב הפוליטי מיכאל האוזר־טוב פרסם ביוני 2021, זמן קצר אחרי הקמת ממשלת בנט־לפיד, שנתניהו ואנשי לשכתו הוציאו מסמכים מהכספת במשרד ראש הממשלה וגרסו אותם בבהילות לפני שייכנס אל המשרד אויבם המושבע נפתלי בנט. הידיעה הזאת, כמובן, מילאה באותה תקופה את כל המהדורות. היו לה אפילו תימוכין: מזכיר הממשלה לשעבר, אחד בשם צחי ברוורמן, הוקלט כשהוא מודה שביצע את העבירה החמורה. לכאורה קייס שעשוי מבטון.
יש בו, שוב, את כל הטוב שקיים ב"פרשיות" מהסוג הזה. מצד אחד, אפס אחריות של העיתונאי. הוא הרי לא אמר באילו מסמכים מדובר (אולי בכלל מדובר בטיוטות של תוכניות עבודה שבוטלו?), ואם נעשתה כאן עבירה פלילית ואפילו ביטחונית. הוא רק פיזר את אבקת הקסמים המטשטשת: מסמכים שישבו בכספת במשרד ראש הממשלה, עובד בכיר שמוציא אותם וגורס, ראש ממשלה חדש ושנוא שעומד להיכנס ללשכה בקרוב. מכאן הדמיון של כל אזרח יכול להפליג אל מחוזות הפגיעה בביטחון המדינה. האייטם המושלם.
ומה עלה בגורל הידיעה הדרמטית? כמו כל הפרשיות האלה שנקשרו בשמו של נתניהו היא גוועה במוות איטי ובודד, הרחק מאור הזרקורים שבהם באה לעולם. אחרי בדיקה של פרקליטות המדינה, ועתירה לבג"ץ שהוגשה כדי לזרז את מיצוי הדין, נאלצה היועצת המשפטית גלי בהרב־מיארה לענות לבג"ץ כך: "עמדת כלל הגורמים היא כי בנסיבות העניין לא נמצאה תמיכה לטענות שפורסמו בתקשורת לפיהן ח"כ נתניהו הורה כביכול לגרוס מסמכים שנשמרו בכספות לשכתו". בתגובה מפורטת גם החקירה המאומצת שנעשתה כדי לאמת את הבלון שהפריח האוזר־טוב. לפי בהרב־מיארה, גנזת המדינה וצוותה נאלצו לערוך בדיקה מקיפה כדי למצוא בחומר הארכיוני שבידם חוסרים מבחינת תאריכים ומאורעות, ולא נמצא שום פער כזה. "התרשמתי שלא הייתה גריסת חומר מסווג, אולם לא הייתה לי דרך להוכיח התרשמותי או להפריכה", קבעה גנזת המדינה.
ראו כמה קל. לא רק שהאוזר־טוב לא נחל מפלה מקצועית בעקבות סיפור שהתגלה כחלוף שנה כמצוץ לחלוטין מהאצבע, אלא שהסיפור הזה עדיין נעוץ ברזומה שלו כאחד הסקופים שסללו את דרכו לצמרת. כה זול המחיר להטלת רפש בראש הממשלה נתניהו, וכה גדול הרווח הפוטנציאלי שכנגדו, עד שפחות משנתיים אחרי פארסת גריסת המסמכים נולדת לה פרשייה בסגנון כמעט זהה, שבמרכזה מוכפשת אותה דמות בדיוק שהפכה ממזכיר הממשלה לראש הסגל – צחי ברוורמן.
ענן אבק תקשורתי
אז מה בעצם אנחנו יודעים על הפרשייה הביטחונית החמורה של שינוי הפרוטוקולים מדיוני הקבינט? ובכן, בדיוק אותו סגנון מלפני שנתיים: אנשים מסוימים טוענים שאמרו למזכיר הצבאי לשעבר אבי גיל שייתכן שנעשו שינויים כאלה ואחרים בפרוטוקולים על ידי אנשי משרד ראש הממשלה. או בקיצור נמרץ – ענן אבק. אף אחד לא יודע מה ואיך, אבל מישהו אמר שמשהו קרה. עיתונות ללא אחריות במיטבה.
מה אנחנו כן יודעים בבהירות? שדיונים ביטחוניים מהסוג הזה מוקלטים ומתומללים במקביל כדי ליצור אימות והצלבה ולמנוע שינויים שבדיעבד. עוד ידוע לנו שהגישה אליהם היא או אצל הקצרניות של משרד ראש הממשלה, נשות מקצוע ותיקות של המשרד שאינן במשרות אמון, או אצל המזכיר הצבאי. הסיכוי שאיש אמונו של ראש הממשלה יגיע ויעשה כרצונו בפרוטוקולים רגישים כאלה הוא אפסי. בואו נאמר שנתניהו הוא לא ראש הממשלה הראשון שחרד למורשת שלו, כך שהמנגנונים המדינתיים כבר חשבו על מענה לכך כשצחי ברוורמן עוד היה תלמיד תיכון. אלא שגם כאן, נדב איל שפרסם את הידיעה הזאת לראשונה אינו צריך לחשוש. הדבר הגרוע ביותר שיכול לקרות מבחינתו הוא שבעוד שנה גנזת המדינה תודיע שאין לה דרך לאשר או להכחיש שהיו שינויים בפרוטוקול.
מרתק לראות את דעת המומחה שהובאה באתר Ynet כדי לחזק את הידיעה של איל. גדי שמני, אלוף במילואים, היה המזכיר הצבאי של שרון ואולמרט כראשי ממשלות. ככזה, הוא היה האחראי ובעל הגישה לפרוטוקולים הרגישים האלה. אחד שיודע, אבל על אמת. עמדתו בעניין הייתה ברורה: "בדיוני קבינט ביטחוני, התייעצויות ביטחוניות, שיחות טלפון בקו האדום - או אפילו בטלפון רגיל בין ראש הממשלה לבין הרמטכ"ל, ראש המוסד, ראש השב"כ ועוד גורמים - המזכיר צבאי אמור להיות על הקו. השיחות מוקלטות ומיד לאחר מכן גם מתומללות. כדי לשכתב צריך לשנות גם הקלטה וגם תמלול. יותר פשוט להעלים קטעים שלמים מתוך דיון או פשוט למחוק דיונים שלמים".
מי שעיניו בראשו, וראשו על כתפיו, מבין מיד ששמני שולל מכול וכול את הידיעה המופרכת של נדב איל. צריך להיות גאון בטכנולוגיות דיפ־פייק כדי ליצור פרוטוקול חדש ולהתאים אליו את ההקלטה, וגם אז האפשרות לגלות את התרמית די פשוטה. אלא שכאן נכנס גורם נוסף ובלתי צפוי שמשנה לגמרי את בוחן המציאות. שמני, מלבד הטייטל המכובד שבו הוצג לעיל, הוא גם פעיל מחאה נמרץ ובולט נגד נתניהו וממשלתו. אך לפני כמה חודשים טען שנתניהו שולח חיילים להיהרג בשביל לתחזק את הקואליציה שלו, ובהזדמנות אחרת טען שהכניסה לרפיח נועדה כדי לדחות את המשפט הפלילי נגדו.
כל זה מוביל למשפטים הבאים של שמני בכתבה של איל, שמבטאים היפוך של 180 מעלות מהתובנות המקצועיות הברורות שהביע קודם. "במציאות שנוצרה בלשכת נתניהו, עם כל המעורבות של אנשים שלא אמורים להיות מעורבים, אי אפשר לבטל אופציה כזו", טען שמני. "אני לא יכול לשלול שבלשכת ראש הממשלה ינסו לעשות דבר כזה כדי להעלים מידע מוועדת חקירה שתקום, אם תקום". כלומר, זה בלתי אפשרי מבחינה טכנית, אבל היות שמדובר בהכפשה חמורה נגד נתניהו נזרום איתכם. אולי ליועצים של ראש הממשלה יש יכולות־על לשנות הקלטות בצורה משכנעת. והכותרת, כמובן, שיצאה מכל השיח הפורה הזה עם המומחה המוטה: "האלוף במיל' גדי שמני, מזכיר צבאי לראש הממשלה בעבר: 'אי אפשר לשלול שמישהו העלים מידע מוועדת חקירה, אם תקום כזו'". מופת עיתונאי.
הכפשת? לא תשלם
הקייס כנראה היה חלש מדי, חשו מי שהנדסו את המתקפה המשולבת, כך שנצרך לו עוד חיזוק מעונן. הפעם היה זה מיכאל שמש, כתב התאגיד, שגילה סוד מרעיש: מישהו שלח לרמטכ"ל מכתב, ובו הוא מתריע על כך שתיעוד מביך של קצין בכיר נמצא בידי ראש הסגל של נתניהו, צחי ברוורמן. מכאן כבר לא צריך להיות גשש־בלש כדי להבין את הקנוניה: ברוורמן סחט קצין בכיר כדי שיאפשר לו לשנות את הפרוטוקולים. או כדי שידליף לו מסמכים. הדבק כאן מה שליבך חפץ.
גם כאן, כשמסתכלים על ענן הערפל מלמעלה הדעת עלולה להיטרף. ראש הממשלה שולח את איש אמונו כדי לסחוט קצין בכיר בצה"ל באמצעות תיעודים אינטימיים שלו שהשיג, כדי לשנות פרוטוקולים של האסון הנורא בתולדות המדינה. באמת מזעזע.
אז לשנות פרוטוקולים, כפי שנאמר מפי שונאי נתניהו, בלתי אפשרי. אבל מה בדבר הסחיטה? ברוורמן הכחיש מיד, ואף איים נגד שמש בתביעה. והנה כבר למחרת הידיעה המרעישה, שני כתבי משטרה שאינם חשודים באהדת נתניהו תודרכו על ידי המשטרה – שגם היא אינה חשודה באהדת נתניהו – שמדובר בעורבא פרח מהסוג הגרוע. נעבעך, האייטם של שמש לא קיבל אפילו שני ימי חסד. מסתבר, כך על פי גיא פלג ואלי סניור, שהטענות בעניין סחיטה של קצין הושמעו מזמן, נבדקו על ידי המשטרה ולא נמצא בהן ממש, ואם לא די בכך, הקצין המדובר אינו קשור ללשכת ראש הממשלה ובטח שאין לו גישה לפרוטוקולים.
אל חשש. פרנסתם של מפרסמי הדיבה חסרת האחריות נגד ראש הממשלה בעת מלחמה לא תיפגע. הרזומה שלהם לא יוכתם. זה בסך הכול עוד סבב הכפשות, בלתי ניתנות להפרכה וחוסות תחת איסור פרסום, נגד ראש הממשלה. בעוד שנתיים יתקבל בסוף המהדורה הדיווח על סגירת החקירה, כך שהליין־אפ יתפנה ל"פרשייה החמורה" הבאה.
לתגובות: yoniro770@gmail.com