טל אמסלם, אלמנתו של רס"ל במיל' אביחי אמסלם הי"ד שנפל בקרבות ראשית המלחמה, מתארחת באולפן ערוץ 7 ומספרת על דמותו המיוחדת של אביחי, על ההתמודדות עם נפילתו והמשמעות הגדולה שבלחימה, משמעות שמעניקה לה כוחות להמשיך הלאה.
את סיפורה פותחת טל בהתמודדות המורכבת שלה עם הריונות כמי שלוקה בהקאות יתר, מחלה של ממש, כהגדרתה. במציאות הזו "החלק שלי היה לשרוד והחלק של אביחי היה לעשות את כל מה שמסביב, גם לטפל בבנות וגם לשמור על הרווחה הנפשית שלי, לשדל אותי לצאת קצת החוצה ולטפל בעצמי. הוא היה אחראי על הכול. אני עסקתי רק בלהיות בהריון", היא אומרת.
טל מספרת כי הגדירה את האומץ הנדרש לכניסה להריון עבור מי שלוקה במחלה ככזה הדומה לאומץ הדרוש לכניסה לעזה. עוד היא מדמה את המחלה למצב של שבויה ושובה גם יחד, "זה גם כלא, אבל את גם השובה של עצמך כי את יכולה לא להיכנס לזה מלכתחילה".
אביחי נפל כאשר טל הייתה בחודש השישי להריונה, ובשבעה הייתה מחוברת לאינפוזיה. "אחרי שאביחי יצא מהבית היה לי ברור שהוא לא יחזור. אביחי הוא אדם גדול, טוב מדי, מהאנשים שלא חוזרים. הוא תמיד אמר לי שאם יקרה לו משהו שאתחתן ואני אמרתי לו 'אתה טוב מדי לעולם הזה, אתה תמות צעיר'. זה היה בדיבור שלנו, זה תמיד היה בשיח", היא מספרת.
"כשהוא יצא מהבית הייתה לי בעיה באינפוזיה והייתי צריכה לעשות החלפה בעצמי. אני רגילה שאביחי עושה לי את זה ואמרתי לעצמי שזו הפעם הראשונה ואני צריכה להתרגל לכך שאין לי אותו שיעשה את זה".
הלידה עצמה, מספרת טל, לא הייתה בבית החולים אלא ברכב. "רציתי שתהיה לידי מיילדת יהודייה ולכן הייתה איתי מיילדת פרטית וכהרגשתי צירים אמרתי לה שתצא, אבל זה היה מהיר", היא מספרת ומציינת כי את שמה של הילדה 'שחרי' בחר אביחי ומובנו של השם אינו השחר שלי אלא 'שחרי לה' ', כציווי.
"לפני ההיריון אמרתי שהילדה תהיה לי שווה למרות הריון כזה, ועכשיו אני מגלה שהיא שווה גם הריון כזה בלי בעל. היא שווה הרבה יותר מהמחיר ששילמתי. היא ילדה של ברכה וסיעתא דישמיא", אומרת טל ומציינת כי הלידה גם עברה במהירות ובקלות.
על אביחי הוא מוסיפה ומספרת: "אביחי הוא אדם גדול ואמרתי את זה עוד לפני שהוא נהרג. עבדנו בפנימייה לנוער בסיכון, היינו כזוג הורים ל-12 נערות בסיכון, גרנו יחד איתן ואביחי היה דמות משמעותית מאוד לא רק לחניכות אלא לכל הכפר. הוא ידע מה קורה עם רוב החניכים. באחת השבתות יצאנו מבית הכנסת, עמדתי וחיכית וכל החניכים באו אליו, אמרתי לו 'אתה מלך הכפר', כולם כאן עפים עליך. הוא נשמה כללית. האבא הכי טוב לבנות שלנו, הבעל הכי טוב שיכולתי לבקש".
אביחי שירת שלו שנים בחטיבת כפיר אחרי לימודים בשבי חברון ולאחר הסדיר עבר למילואים של חטיבת הקומנדו. "הוא אמר לי לא לדאוג כי אחוזי התמותה נמוכים והוא צדק, אבל נפלתי על האחוז הלא נכון...,, היא אומרת. "גם אם הייתי מחזירה אותו הוא לא היה בוחר לעשות משהו אחר", משוכנעת טל.
את דבריה היא אומרת מתוך אמונה בנצחיות הנשמה, בנצחיות העולם שמעבר לנו ובהיות אביחי הרוג מלכות ובידיעה ש"אני והבנות עשינו משהו גדול. זה לא מוריד מהכאב, אבל ברור לי שזו משימה זוגית. לפני שהוא יצא מהבית אמרתי לו 'אני מאחוריך. תן בראש ותעשה את מה שאתה צריך', כך שאני יודעת שהוא הלך בכוחות שלי. זה משהו זוגי. הוא הלך ואני והבנות משלמות את המחיר. למות על קידוש ה' יותר קל מלחיות על קידוש ה'".
לדבריה המרחק מהאירוע הפרטי מאפשרת מבט והבנה שמשהו גדול יותר שנמצא מעבר. ההבנה שיש תכלית לכאב אינה מפחיתה את הכאב, אבל היא נותנת לו משמעות ומסייעת בהתמודדות אתו, ומתוך כך מגיע הכוח. "אביחי נהרג בכניסה לשדרות ותושבי שדרות לא מפסיקים לחבק. אני לא לבד, לא אני ולא הבנות שלי. יש עוד כל כך הרבה אנשים שהגיעו מכל קצות הארץ להציל אנשים שהם לא מכירים ועשו זאת במסירות נפש. כולם גדלו מאז המלחמה".