תחת אש צולבת של ויכוחים, לחץ ציבורי והתנצחויות פרלמנטריות, החוק החדש להסדרת גיוס החרדים עולה לדיון שוב, ומצית שאלות כבדות משקל: האם מדובר בחוק שמציע פתרון אמיתי לשוויון בנטל השירות? או שמא הוא הפך לקלף מיקוח פוליטי נוסף, שבו כל צד מנצל את הדיון לצבירת נקודות בקרב על דעת הקהל?
מנקודת מבט היסטורית, נראה שלא רק אנשי ימין הם אלו שתמכו ברעיון גיוס החרדים. לאורך השנים גם מפלגות מהמרכז והשמאל פעלו לקידום פתרונות דומים. כעת, בעוד השמאל מבקר, ובימין מנהלים דיון שהתמקדויותיו אינן תמיד ענייניות, נראה שהשיח על החוק הפך, שוב, לקרב פוליטי מיותר – כזה שבו אולי כולם מפסידים.
מה באמת עומד מאחורי הדיון הציבורי הזה? ואיך אפשר, אם בכלל, לשנות את השיח מהתנגחויות פוליטיות לרעיונות בעלי ערך – כאלה שיחזקו את הביטחון, השוויון והחברה כולה?
ניסיונות להסדרת גיוס החרדים החלו כבר לפני שני עשורים. חוק טל, שנחקק בשנת 2002, היה המאמץ הראשון להשיג הסדר בנושא. החוק אושר על ידי ממשלה בהובלת אהוד ברק, ומטרתו הייתה ליצור מסגרת שבה תלמידי ישיבות יכולים לבחור בין המשך לימודי תורה ובין שירות צבאי, תוך עידוד מסלולים מותאמים לאורח חייהם.
לאורך השנים, מפלגות המרכז והשמאל, כמו יש עתיד בראשות יאיר לפיד ומפלגת התנועה של ציפי לבני, הביעו תמיכה בהסדרים דומים לחוק המוצע היום, שהציבו מכסות שנתיות והטילו סנקציות כלכליות על מוסדות שלא יעמדו ביעדי הגיוס. החוק הנוכחי, אם כן, מבוסס על עקרונות שנוסו בעבר מתוך הכרה בצורך ליצור שוויון בנטל, ולא על חידוש פוליטי.
כאן טמון היבט קריטי: חלק מראשי מפלגות הימין וחברי הכנסת מהימין טועים בכך שהם משתתפים לעיתים בוויכוחים כלליים וחסרי תוחלת על עצם רעיון גיוס החרדים. במקום להוביל את השיח בצורה חכמה וממוקדת, התנהלותם הופכת לעיתים לליבוי השיח ומשרתת את השמאל – שמצליח להשתמש בוויכוח הפוליטי ככלי נגד הממשלה הנוכחית.
במקום לשחק לידי מתנגדיהם ולהיגרר למאבקי הסרק, מנהיגי הימין יכולים להוביל את השיח בנושאים מהותיים יותר: הרחבת מכסות הגיוס, פיתוח מסלולי שירות מותאמים והצגת היתרונות החברתיים, הכלכליים והביטחוניים של שילוב החרדים בשירות. דיון ממוקד וענייני יאפשר להגיע לפתרונות אמיתיים וארוכי טווח, תוך שמירה על כבוד הקהילה החרדית וקידום עקרון השוויון בנטל. שינוי הנרטיב יוביל להישגים ברי קיימא לימין ולהסברה טובה יותר שלו בוויכוח האמיתי וכן לחשיפת הצביעות בוויכוח.
בבסיס החוק הנוכחי עומד יעד גיוס שנתי של כ־3,000 מתגייסים חרדים. אך יש מקום לשקול את הרחבת היעדים הללו באופן הדרגתי ומתון, שיאפשר למערכת הביטחון ולחברה החרדית להסתגל למצב החדש. דיון משמעותי יכול להתקיים סביב אופן העלאת המכסות, מתוך הבנה שאם הגיוס יתבצע בצורה מדורגת, כך גם החברה החרדית תשתלב באופן חלק ומלא יותר.
מסלולי השירות המותאמים לאורח החיים החרדי, כמו נצח יהודה ושחר כחול, כבר מוכיחים את עצמם. אך יש מקום להרחיב את מגוון התפקידים כך שיכללו תחומים נוספים, כמו תפקידי עזר טכנולוגיים, מודיעין או שירותים אזרחיים. המהלך הזה יאפשר שילוב חברתי וכלכלי רחב יותר, ויסייע בבניית גשרים בין הקהילות, מה שמועיל הן לצבא והן לחברה כולה.
החוק יכול לשמש קרש קפיצה לשינוי מגמות כלכליות וחברתיות באמצעות תמריצים כלכליים חיוביים. למשל, עידוד באמצעות מלגות ומענקים יכול לספק לתלמידי ישיבות שמעוניינים להתגייס רשת כלכלית בטוחה. בנוסף לכך, ניתן להציע תמיכה כספית למוסדות חינוך חרדיים שמעודדים את תלמידיהם להשתלב בשירות הצבאי או האזרחי.
שירות לאומי־אזרחי, שהוא אופציה גמישה יותר, עשוי להיות פתרון מעשי לאלו שאינם יכולים להתגייס לצבא מטעמים אידאולוגיים. הרחבת השירות הלאומי בתחומים כמו בריאות, רווחה וחינוך תאפשר לצעירים חרדים לתרום לחברה בדרכים התואמות את עקרונותיהם.
תכנון יעדים גמיש הוא כלי חשוב ליצירת חוק בר קיימא. החוק הנוכחי יכול לכלול מנגנונים להערכת יעד הגיוס בהתאם למציאות המשתנה. אחת לכמה שנים אפשר יהיה להעריך מחדש את העמידה ביעדים, לבצע התאמות ולהתאים את קצב הגיוס לצורכי מערכת הביטחון ולשינויים בחברה החרדית. מדיניות גמישה כזאת תבטיח שמערכת הגיוס פועלת בצורה אפקטיבית לאורך זמן, תוך התייחסות להתפתחויות ולצרכים של כל מגזר.
במקום לראות את סוגיית גיוס החרדים כעוד עילה לקרע פוליטי, ניתן לנצל את החוק כמנוף לשיח מאחד. היתרונות של שילוב החרדים בשירות הצבאי והאזרחי נרחבים: חיזוק הביטחון הלאומי, קידום תחושת השותפות במדינה, ואפילו פיתוח אישי ומקצועי של המשרתים עצמם. כשמשנים את השיח מהתנגחויות להדגשת ההיבטים החיוביים – מעצבים מציאות חדשה. שילוב החרדים בשירות אינו רק חובה אזרחית אלא גם אמצעי ליצירת בסיס משותף, כזה שיכול לחזק את החברה כולה.
החוק המוצע נועד להציע פתרון אמיתי לאחת הסוגיות המורכבות בישראל. לאורך השנים תמכו מפלגות המרכז והשמאל בחוקים דומים מתוך הבנה שהשוויון בנטל הוא ערך מהותי שיש להבטיח. באמצעות הפסקת השיח הפוליטי המנוגד ומיקוד הדיון בעקרונות היסוד ובפרטים הטכניים של החוק, ניתן להפוך אותו לכלי חברתי וכלכלי משמעותי שמחזק את החברה הישראלית כולה. מנהיגי הימין, יחד עם כל חברי הכנסת, יכולים להוביל את הדיון לחזון ברור ולתועלת רחבה, מתוך הבנה שהחוק הוא אמצעי לקידום הלכידות החברתית, ולא מוקד לקונפליקט פוליטי.