לצערי אני לא שומעת את הימין מסביר לציבור את האמת בעניין לבנון. אולי גם אנחנו עצמנו לא הספקנו להכיר אותה מספיק טוב? אז הנה האמת: בלבנון לא צריך הסכם, וגם לא הסדר. אלה ניירות. הפתרון אחר לגמרי, ופשוט יותר ממה שאנחנו חושבים.
בלבנון, הרבה יותר מאשר בעזה, אפשר לסגור לגמרי אזור מסוים לכניסת כלי רכב. כי הטופוגרפיה של לבנון - רכסי הרים, נחלים ארוכים – מאפשרת זאת. כשיש שטח מאיים שהוא מישורי, כמו רוב עזה, לאויב המאושר יש אין־סוף דרכים לפרוץ לשטח. אך כשהשטח הררי ומחורר בנהרות, כמו בלבנון, יש לאויב רק קומץ דרכים לפרוץ לאזור שממנו אפשר לאיים על ישראל.
את קומץ המעברים הללו ישראל יכולה לחסום בקלי קלות, אפילו רק מהאוויר. אפשר, למשל, לאטום את כל דרום לבנון, מנהר האוואלי דרומה, אם רק מפציצים כמה גשרים ומעברי הרים. זה חשוב, כי כך נקבל חיץ ברוחב של כ־40 קילומטרים. בלי משאיות סיוע ובלי אוכלוסייה אזרחית, שמצד האמת מסתתרים בה לוחמים צמאי דם. כל האספקה לאוכלוסייה הלבנונית תסופק רק מצפון לאוואלי.
אוכלוסיית דרום לבנון ברחה זה מכבר, כמעט כולה, לצפון המדינה. כשחיזבאללה יתעשת, הוא יתאמץ להחזירם לדרום לבנון, כמובן - דרך המעברים הצרים שהטופולוגיה המאתגרת בלבנון מכתיבה. אבל אם ישראל חוסמת את כל המעברים לתוך השטח הדרומי המאיים על ישראל, היא תמנע מחיזבאללה לאכלס שוב את דרום לבנון.
כך, בקלות בלתי נתפסת, ניתן לדאוג שכל השטח החולש על ישראל ייהפך לשטח שקט, לא רק בטווח הקצר אלא לאורך שנים. שטח שקט ממש, נטול אוכלוסייה, ולכן גם ללא אספקה. די בהוראה אחת למפקד חיל האוויר. כך מונעים צורך בהמוני לוחמים בעומק לבנון. כך מונעים אבדות. כך מונעים בוץ לבנוני. כי כשאין אוכלוסייה, אין אספקה לחיזבאללה, וגם אין לחיזבאללה היכן – ומאחורי מי – להסתתר.
את זה הימין צריך לומר בעת הזאת, שוב ושוב לומר. לא די שנדבר בעת הזאת רק על ריבונות, התיישבות ו"לא למדינה פלשתינית". הצורך להרחיק את האויב פיזית מצפון הארץ, לאורך שנים רבות, הוא קיומי. רק כך תושבי הצפון ישובו הביתה. רק כך ישראל תוכל לנהל מערכה קיומית מול איראן במקביל. קוראים לזה לנצח. הימין חייב להוביל, לפרוס בפני הציבור את הידע, ולהביע במו פיו דרישה לפתרון הכל כך פשוט הזה.
יש כמובן את הסיבה הרגילה שמרפה ידיים תמיד: חשש מהחוק הבין־לאומי. אבל במקרה של לבנון, אין צורך אפילו לגייס את האמירה הבן־גוריונית באשר לאו"ם־שמום ובאשר לכך ש"לא חשוב מה יאמרו הגויים, חשוב מה שיעשו היהודים". מי שמכיר את החוק הבין־לאומי יודע שאין שם מניעה. החוק הבין־לאומי מלכתחילה אינו מבוסס על הושטת הלחי השנייה, בניגוד למה שמספרים לנו. השאלה היא האם פרשני ונואמי וכותבי ונבחרי הימין, לרבות שר החוץ החדש גדעון סער, מוכנים להעז ולומר ששטח שקט נטול אוכלוסייה עד הנהר עולה בקנה אחד עם החוק הבין־לאומי ומהווה את צו השעה שיאפשר מערכה מול הרייך הרביעי, הלוא הוא איראן.
עלינו לומר זאת, כי זה האומץ שנדרש מאיתנו ומנבחרינו. וכי בנינו יחרפו נפשם בשדה הקרב, ואנו נחשוש מלומר את האמת באשר לחוק הבין־לאומי? וכי לא נדאג לעתידנו רק בגלל שה"קהילייה הבינלאומית" (קומץ דיפלומטים ואקדמאים) טוענת מתוך רשעות או בורות כך וכך באשר לחוק הבין־לאומי? איפה האמירה שלנו?
לאור עליית טראמפ והחלפת גלנט בשר מהליכוד, הפתרון הפשוט המתואר כאן מעשי מתמיד. לכן הכול תלוי רק בנו. אמירת הימין באשר ללבנון חייבת להישמע. אוי לנו אם הוראה פשוטה למפקד חיל האוויר לא תינתן, רק בגלל שהציבור הישראלי לא יודע שיש אופציה כזאת. עכשיו אתם יודעים - ומוצא פיכם עשוי להציל את חיי בן הזוג שלכם, או אחיכם. העבירו את הדברים הלאה. בעת הזאת לא די לדבר רק על ריבונות, התיישבות ו"לא למדינה פלשתינית"!
הכותבת היא דוברת מטות ערים ועוסקת בחדשנות בזירה הביטחונית והציבורית