ספרו של הרב אליהו ליפשיץ, תורת המשפט, הוא יצירה תורנית עם בשורה. השאפתנות של החיבור היא יוצאת דופן בעולם התורה הישיבתי.
זאת למרות שהוא עוסק בתחום שלכאורה קשה מאוד לחדש בו, העומד במרכז חושן משפט: דרכי ההכרעה בין בעלי הדין המתנצחים סביב תביעה ממונית.
שטחים נרחבים בש"ס מוקדשים לעניין זה וגדולי הדורות העמיקו בו ויצרו בו ללא הרף מאז תקופת התלמוד. ודווקא בתחום זה, בא החיבור הנוכחי ומציע אמירה חדשה. גם בלי לפרט יותר מדי, נדמה שקווים כלליים יספיקו להטעים את החידוש של החיבור הייחודי הזה.
היצירה דנן מתפרשת על שלושה כרכים וכ-1300 עמודים. מה יש שם? בעיון "מלמעלה" נגלה שהוא עוסק בכל הסוגיות בסדר נזיקין השייכות למקצוע שהוזכר לעיל, ומבאר אותן אחת לאחת. הסוגיות ממוינות לפי כותרות כלליות, המכונות כאן "שערים" ו-"חטיבות" – כגון חזקת קרקעות, חזקת מיטלטלין, כללי תקיפה, כללי הטענות, ברי ושמא ועוד. לפי הרושם החיצוני, מדובר באוסף מסודר של נושאים ותתי-נושאים. אבל רושם זה חוטא לאמת.
אמרנו שהספר שאפתני, ושאפתנות זו מתבטאת קודם כל ב"נשמתו היתרה", בתפישה העיונית היסודית: תחום דיני הוא ממונות כמערכת גדולה אחת, העשויה כמקשה ובנויה על יסודות ספורים, ההולכים ומתפרטים תוך יישומם בכל מקרה הספיציפי.
בניין הספר עומד על הנחת היסוד, שהבנת כל סוגיה לעומקה ולאמיתה כרוכה בהכרת העקרונות שלה, אך לא בעקרונות מקומיים הטמונים במשא ובמתן המופיע לעיני הלומד נושא מסוים כלשהו, אלא בעיקר בעקרונות-על, שמהם נובעים דיני ההכרעה בכללותם בכל נושא ונושא. ולפרט קצת יותר - קובע המחבר שישנן שלוש תפישות שונות באשר לעקרונות הפעילים בלב התחום הממוני, והן עולות בהתאמה משיטותיהם של בעלי התוספות, חכמי ספרד מחוג הרמב"ן, והרמב"ם.
גישת כל ראשון בסוגיה מסוימת נובעת מתפישה כללית המתבטאת גם בשאר הסוגיות. על כן, בכל נושא ונושא אנו אמורים לראות את ה"לשיטתו" של כל פרשן. רמה כזאת של עקביות מערכתית כהנחת יסוד בדיני ממונות, היא כנראה חסרת תקדים בספרות התורנית המוכרת.
ונצביע על עוד מרכיב בעניין התפישה המערכתית – הספר מגלה שישנם שלושה סוגי הכרעה בספקות ממון: הכרעה על פי חזקות, על פי טענות, ועל פי ראיות. חלוקה משולשת זו משמשת את המחבר בתור מפתח המארגן את כלל התחום. גם זיהוי מפתח זה והשימוש בו כעיקרון מנחה, הוא פריצת דרך שלא מצאנו אותה בחיבורים אחרים.
אך ישנה שאפתנות נוספת בספר, אותה אכנה "פדגוגית". המטרה של המחבר אינה כתיבת ספר גרידא. הכוח המניע מאחורי המיזם הזה הוא ציבורי-חינוכי. היעד הוא שלומדי תורה, דהיינו כל מי שיודעים ללמוד גמרא וראשונים ואפילו אם "מעולם לא למדו נזיקין", יקיפו את כל התחום הנכבד הזה לעומקו באמצעות תורת המשפט בלימוד רצוף וסדיר.
כלשון המחבר, הספר "מדריך את הלומד ומלווה אותו צעד אחר צעד". (עבור לומדים שהם כבר וותיקים ובקיאים, מציע המחבר למקד את לימודם בשער הששי שהוא שער מסכם.) הסוגיות השונות שנלקחו מסדר נזיקין מוצעות בפני הלומד מתוך חשיבה דידקטית. הלומד מופנה לדיון של הגמרא, לראשונים המודפסים על הדף, ולמשנה תורה של הרמב"ם. ראשונים נוספים מצוטטים ומודפסים בספר כלשונם. כל זה מתוך הנחה שהמשתמש בספר קודם כל לומד את המקורות בכוחות עצמו. לאחר מכן מבאר המחבר את העולה מתוך המקורות האלה, והלומד בודק את הבנתו לאור הסבריו. ושב המחבר ומסכם את הסוגיה תוך הדגשת הייחוס שלה לעקרונות הכלליים.
למה התוכנית הזו היא שאפתנית? משום שהיא לוקחת את הלומד הרגיל, ומקנה לו ידיעה מקיפה בכל התחום העמוק הזה, רמת שליטה יוצאת דופן עבור לומד מן השורה. הרב ליפשיץ הוא ר"מ וותיק בישיבת ברכת משה, וכר"מ מנוסה הוא יודע היטב להסביר דף גמרא וראשונים בצורה בהירה ומובנת. הוא יודע גם להוביל את הלומד לרמת הבנה נוספת, משופרת ומעמיקה (במקרים כאלה הוא עשוי לכתוב שהוא "מחדד" את ההבנה). מובן שאין די בכושר הסברה, וללא ספק נסמכת התוכנית של המחבר על המחויבות, השקידה, קביעת הזמנים וכוח הרצון של הלומד המשתמש.
הכרכים האלה מצטיינים באיכות ביצוע. הסגנון ברור ומדויק. המושגים הם למדניים ועמוקים, ועל הלומד להשקיע את הזמן ואת המאמץ העיוני הדרושים. קיצורי דרך אין פה. אבל בזכות הסדר והבהירות ניתן בהחלט להמליץ על הספר כמורה דרך עבור הלומד הרציני, השואף להיכרות מקיפה עם דיני ממונות.
אעלה כאן הרהור אישי על אופן השימוש בספר. הרעיון של מחברו כבר תואר לעיל - שהלומד יראה בו תוכנית לימודים מלאה ומפורטת. לדעתי חבל לפסוח על האפשרות שהספר ישמש כמשאב גם למי שאינו מקדיש לו סדר לימוד קבוע, אלא רואה בו אמצעי העשרה והעמקה בנושא ממוני המעסיק אותו אגב לימוד מסודר במסכת מסוימת. אמנם ברור שבכל מקרה, חשוב מאוד לקבל אוריינטצייה יסודית לגבי מטרת הספר כדי להפיק ממנו תועלת. לצורך זה יש קודם כל ללמוד את הפרקים הראשונים, וכך לקבל מושגי יסוד והכוונה כללית. לאחר יצירת היכרות באופן זה, ייתכן להנות מן הגישה המערכתית גם ברמה נקודתית יותר.
ישנן היבטים נוספים של תורת המשפט שלא תיארנו כאן מקוצר המצע, מתוכם יש להזכיר את הטיפול המקיף והחלוצי בשיטת הרמב"ם. אסיים בברכת חיזוק גדול למחבר, ובהצטרפות להודאתו לקב"ה שזיכה אותו להוציא לאור את החיבור הזה שעליו חלם ועמל עשרות שנים. יזכה לראות את מעיינותיו נפוצים בישראל להגדיל תורה ולהאדירה.