בוא הביתה

התמונות המזעזעות מהלינץ' באוהדי מכבי ת"א באמסטרדם, לפני כשבוע, עוררו אצל רבים, בצדק, זיכרונות מימים אפלים אחרים באירופה. וכפי שתיאר זאת ראש הממשלה נתניהו, תוך שהוא מותח קו בין פניה השונים של האנטישמיות, בימים ההם, בזמן הזה:

"קו ברור מחבר בין שתי התקפות אנטישמיות נגד ישראל שראינו לאחרונה על אדמת הולנד: ההתקפה המשפטית הנפשעת נגד מדינת ישראל בבית הדין הבינלאומי בהאג, וההתקפה האלימה הנפשעת נגד אזרחי ישראל ברחובות אמסטרדם. בשני המקרים, מדובר באנטישמיות מסוכנת שמטרתה להפוך את היהודים ומדינתם לחסרי ישע; לשלול מהמדינה שלנו את הזכות להגנה עצמית, לשלול מהאזרחים שלנו את הזכות לחיים עצמם".

בהמשך דבריו, העלה את ההקשר ההיסטורי שמחבר אך גם מבדיל בין מה שהיה בעבר למה שקורה עכשיו: "אתמול ציינו את ליל הבדולח שהתרחש לפני 86 שנים על אדמת אירופה. זו הייתה מתקפה אכזרית ואלימה נגד יהודים – רק בגלל שהם היו יהודים. לצערנו, בימים האחרונים ראינו תמונות שהזכירו את אותו לילה. ברחובות אמסטרדם פורעים אנטישמים תקפו יהודים, אזרחי ישראל, רק בשל היותם יהודים.

"אבל יש הבדל אחד גדול בין הלילה ההוא לימינו אנו: היום יש לנו מדינה משלנו, ממשלה משלנו, צבא משלנו. יש לנו את היכולת, הנכונות והנחישות להגן על עצמנו, וגם לדרוש מאחרים לעשות את המוטל עליהם. וזה בדיוק מה שעשינו".

בצדק רב, קשר נתניהו בדבריו, כמו בנאומו השנה מול שני בתי הקונגרס, בין הסכנה הנשקפת לעם היהודי לסכנה הנשקפת לעולם כולו: "התקפות מסוג זה אינן מהוות רק איום על ישראל, הן מסכנות את העולם כולו. למדנו משהו מההיסטוריה: ההתקפות חסרות הרסן שמתחילות נגד היהודים, אף פעם לא מסתיימות עם היהודים. סופן להתפשט לחברה כולה, ולעבור מארץ לארץ עד שהן שורפות את האנושות כולה. לכן, אני מצפה ודורש מכל ממשלה אחראית לקטוע את ההתקפות הללו באיבן. כל ממשלה אחראית נדרשת לפעול בעוצמה, בתקיפות, באופן ברור, ובאופן נחרץ".

ובכל זאת, ההקשר היהודי שמתפרץ כעת כהר געש במקומות רבים בעולם, מחייב התבוננות ותשומת לב מיוחדת.

שם תמצא שקט

למוחרת פרעות מוצאי השבת באמסטרדם, פורסם ריאיון קצרצר מהעבר, עם אם צעירה שנושאת את בנה הפעוט במנשא שצמוד לגופה. המראיין שואל אותה: "מה את אומרת על מחירי העגבניות?" האם הצעירה עונה: "פלג (=הבן הקטן שלה), אתה רוצה להגיד משהו? הכול זוועה במדינה הזאתי. גם המחירים. צריך לעוף מפה". המראיין לפעוט: "אתה מסכים עם אימא?" האימא: "נראה לי שהוא מסכים". המראיין: לאיפה הולכים? האימא: אמסטרדם. זאת אופציה טובה".

למרות האירוניה העצובה שזועקת מהריאיון העלוב הזה, לאחר פרעות אמסטרדם, צריך להקדיש קצת מחשבה למקום שממנו נובעת המנטליות הזאת שבוקעת מדבריה ומסגנון התבטאותה של אותה אם צעירה ושל צעירים אחרים כמוה, שמדי פעם משמיעים את מורת רוחם מהמקום שבו הם חיים.

כל ההתרחשות הזאת סביב אמסטרדם הזכירה לי פתאום שיר ישראלי ישן על אמסטרדם, שכתבה המשוררת והסופרת חנה גולדברג. שיר שעוסק בחלום על מקום שיאפשר לאדם למצוא שקט; שקט חומרי ואולי גם שקט רוחני. את הסיפור שמאחורי השיר לא הכרתי, אבל כשגיליתי אותו, הוא פתאום שפך עבורי אור גם על ההווה:

"1985. רבים מהחברים שלי נסעו 'לחפש את עצמם' באמסטרדם ובהודו. הם חזרו עוטי גלביות, חרוזים ותסרוקות משונות וסיפרו על ה'הארה' שחוו, אבל אני הרגשתי שכלום לא השתנה בהם מלבד הבגדים והתסרוקת. חשבתי שחיפוש אמיתי הוא פנימי ולא חיצוני, וכתבתי: 'עד להודו הגעת כבר / והשקט איננו... אוי אמסטרדם!' בהתחלה קראתי לשיר 'קסם זר'..."

הנה קטע מתוך אותו השיר: "אתה חולם על מקום אחר, יבשה מרוחקת, שם תמצא שקט. עם תרמיל על הגב אתה, מתעכב קצת בדלת ויוצא אל הדרך... אוי אמסטרדם... קסם זר בן אדם, בוא אליי בוא הביתה". "אתה נוסע למצוא מקום, בנקודה מדויקת, שם תמצא את השקט, עד להודו הגעת כבר והשקט איננו בביתך מתחבא הוא".

במילים קצרות ופשוטות תיארה גולדברג, כך נדמה לי, את התסביך הנצחי של היהודי הנודד; הניסיון מכמיר הלב לחפש את השקט בחוץ כשלמעשה, הוא מסתתר אצלו בבית. ואי שם באמסטרדם, הממשית או המטפורית, במקום למצוא את השקט, הוא מוצא את עצמו נרדף. והשקט איננו.

לוט בערפל

הניסיון למצוא מקום שקט שמסתיים בלינץ' אכזרי, מזכיר את דמותו המסתורית והאפלה של לוט, בנו של הרן בן תרח, אחיינו וגיסו של אברהם, הצועד בעקבותיו אך גם נפרד ממנו. דמות המלווה כמו צל את מסעו של אברהם. אך מיהו בעצם לוט? מה דמותו מלמדת? ומה משמעותה לימינו? גם בפעם הזאת ננסה לצעוד בעקבות דרכו המקורית של הרב יהודא ליאון אשכנזי (מניטו), שאת אזכרתו ציינו בתחילת השבוע (ט' חשוון). וכך הסביר את משמעות זהותו של לוט וההפרדה בינו לבין אברהם אבינו:

"הפרידה מלוט דורשת עיון מיוחד כי היא בבחינת שלב מכריע בבירור הזהות העברית מתוך הזהות הארמית. אנו נמצאים כיום בבעיה דומה, בירור הזהות הישראלית־עברית מתוך הזהות היהודית. לכן התורה טרחה לספר במדויק את התפתחות היחסים ביניהם, כי חשוב לדעת היכן נמצא העברי והיכן נמצא אותו בן משפחה המבקש להישאר ארמי. בירור זה קשה כי לוט דומה מאוד לאברהם, הטומאה של לוט דומה מאוד לקדושה של אברהם, ומכאן הסכנה" (סוד מדרש התולדות ח"א עמ' 163, מהדורת תשס"ט).

הזהות הארמית, בלשונו של הרב אשכנזי, היא הגרעין היהודי שאיננו מצליח להשתחרר מהקליפה הגלותית שלו. לארמיות יש לעיתים פנים דתיות אך לעיתים פנים מתבוללות. לעיתים הארמיות מבטאת כמיהה סמויה להאיר לגויים מתוך החיים בגולה, ולעיתים היא מבטאת כמיהה סמויה להיטמע ולהיבלע בגויים. כמיהה לנורמליות. בין כך ובין כך, הזהות הזאת מתעתעת ומבלבלת ולכן אולי היא לוטה בערפל ונמצאת בסכנה קיומית.

את ההבדל בין זהותו של אברהם לזו של לוט מסביר הרב אשכנזי כך: "ישנה אצל אברהם התאמה מלאה בין המחשבה להתנהגות החיצונית, בין הנסתר לנגלה. תוכו כברו. ישנה אצל לוט קדושה גנוזה, נסתרת, כי הוא גם מסוגל להיות אח ורועה ויש לו מקנה. אבל בנגלה, בהתנהגות היום־יומית שלו, רואים רק טומאה, אי מוסריות. קיים אצלו פירוד בין הנגלה לנסתר: קדושה בפנים וטומאה בחוץ" (שם, עמ' 165).

קסם זר

בחירתו החופשית של לוט להתרחק מאברהם ולהתיישב בסדום, מבטאת סוג של הכרעה זהותית המתוארת בדברי הרב אשכנזי כך: "לוט בוחר להידבק באותה רשימה של בני אדם, שהתרחקו וחטאו כנגד הקדוש ברוך הוא, אך הוא משאיר לאברהם את המקום המיועד לו על פי ההבטחה. לוט חושף את טבעו האמיתי בעצם בחירתו, מבלי להיות מודע לכל ההשלכות של בחירתו" (עשרה נסיונות נתנסה אברהם אבינו, מהדורת תשס"ב, עמ' לז).

"אין ספק שדמותו של לוט היא אחת מהדמויות המעניינות והמעורפלות ביותר בתורה. מחד הוא בוחר לרדת לגור בסדום אולם מאידך הוא מגלה מידה של הכנסת אורחים נדירה כשהמלאכים באים לבקרו, ולכן בסוף הוא גם ניצל".

"מחד הוא מוקף סיפורים של עבודה זרה, אלימות וגילוי עריות, אבל מאידך ממנו עתידה לצאת רות המואביה, אם שושלת המשיח... והכתוב כמו רודף את אותו צד אפל ומסתורי, הנעלם בדמותו של לוט", כאילו משהו באישיותו מתחמק מהעין, אבל מושך למרות זאת. בהיסטוריה המתמשכת הזו לוט מוצג למעשה כהקדמה (פרפיגורציה) לדמותו של לבן" (שם).

אני כותב את הדברים הבאים לא כנביא זעם ולא כרואה שחורות, אלא כמי שמנסה לראות נכוחה את האיתותים שריבונו של עולם מאותת ומסמן לנו. יבשת אירופה על תרבותה המנוונת והגוססת הולכת ושוקעת. היא נכבשת על ידי מהגרים שמשליטים בעריה ורחובותיה טרור ואימה. היהודים, כרגיל, נמצאים במוקד המהומות ולא נראה שיש מהמצב הזה דרך חזרה.

הגיע זמנם של אחינו ואחיותינו שבגולה להסיר את הלוט מעל זהותם ה"ארמית" השוקעת והנכחדת. זו שהאמינה אולי שיש איזה קסם בקיום היהודי הקוסמופוליטי בגלות. אלא שהיה זה קסם זר. הסימנים לסכנה הממשמשת ובאה על הציוויליזציה המערבית, ועל היהודים שבתוכה, היא ממשית. וכמו בסיפורו של לוט, יש מי שנותרים שאננים לאזהרות: "וַיֹּאמֶר קוּמוּ צְּאוּ מִן הַמָּקוֹם הַזֶּה כִּי מַשְׁחִית ה' אֶת הָעִיר וַיְהִי כִמְצַחֵק בְּעֵינֵי חֲתָנָיו"; יש מי שמביט לאחור ונותר מאחור, ויש מי שמבעד לכל המהומות שומע את קול זהותו העברית, הבוקע מן הארץ וקורא לו באהבה: "בוא אליי, בוא הביתה".

מתוך המאמר שיפורסם השבת בעלון באהבה ובאמונה של מכון מאיר