אנו נמצאים בעיצומם של ימי תמורה ושינוי, בהם אנו רואים בחוש כיצד יד ד' פועלת בעולם.
"בְּשׁוּב ה' אֶת שִׁיבַת צִיּוֹן הָיִינוּ כְּחֹלְמִים" (תהילים קכ"ז) – האירועים הפוליטיים בארה"ב, שלהם משמעות אוניברסלית כללית, נראים ממש כחזון הנביאים ההולך ומתממש. הישג בעל קנה מידה היסטורי, אשר טומן בחובו שינויים לא צפויים, אשר בע"ה בחלקם עשויים לקדם תהליכים משמעותיים בתהליך גאולת ישראל.
דומני שעלינו לחוש את גודל השעה, ולראות את פריצת הדרך שאנו יכולים לעמוד בפתחה. מעבר להתנהלות חדשה הקשורה למלחמה שנכפתה עלינו, ולאופן הבסת צוררי ישראל, עלינו לראות עין בעין את חזון הנביאים אשר יכול להתחיל ולהתממש בבחינת הזדמנות היסטורית בלתי חוזרת, ואל לנו להחמיץ את השעה!
עם ישראל כָּמֵה דורות רבים להשראת השכינה, בהמשך לציווי התורה ולחזון הנביאים. יהודי, בכל קצוות תבל, חוזר ומעלה את ירושלים על ראש שמחתו ובראש מעייניו. אנו חוזרים ומזכירים בכל תפלה "ולירושלים עירך ברחמים תשוב...", "ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים", "והשב את העבודה לדביר ביתך...". אלו אינן מילים נבובות הריקות מתוכן. זהו חלום הדורות אשר משמעותו היא החזרת השכינה למעונה ובניין בית המקדש.
לכאורה נשמע הזוי – הכיצד חולמים במציאות המורכבת שלנו כיום על השראת השכינה ועל בית המקדש? דומני שלפחות לגבי השלבים הראשונים של הגשמת החזון ניתן להתחיל ולחשוב, וזאת באופן מושכל שאליו יכולים להתחבר בעלי בריתנו האוהדים אשר בגולת אמריקה. משמעות החזון היא "מזבח תחילה". דהיינו: מבחינת ההלכה השלב הראשון בקידום חזון המקדש הוא בניית מזבח, אפילו קטן. כך היה בעשרים השנים הראשונות של ימי הבית השני. בנוסף – הם היו טמאי מתים באותו שלב, אולם לצורך תחילת העבודה אין זה מעכב. באופן מעשי ניתן בהחלט לאתר ולמצוא בהר הבית מקום לשם בניית מזבח, אפילו קטן בשלב הראשון.
"כֹּחַ מַעֲשָׂיו הִגִּיד לְעַמּוֹ לָתֵת לָהֶם נַחֲלַת גּוֹיִם" (תהילים קי"א, ו). מבאר הרב חרל"פ זצ"ל כי ראשית עלינו להיות משוכנעים בצדקת הדרך, לאחוז באמת, ומתוך כך גם אומות העולם יבינו וישתכנעו. אולם כל זמן שהדבר רופס אצלנו, ואיננו חיים את חזון המקדש שהינו לב ליבה הפועם של תורת ישראל והשראת השכינה, הרי שלא נוכל לממש את החזון.
דומני שבמציאות ההולכת והמתהווה מולנו אין זה חזון נפרץ. זכותנו על מקום המקדש אינו אמור להיות דבר המוטל בספק. המקום היחיד (!) בעולם בו יש קדושה מראשית הבריאה, המקום המרכזי של עם ישראל בו נפגשים מרכזי התורה, התפלה והכפרה. זוהי ציפור נפשנו, נקודת הפנים של חיותנו כאומה!
צריכים להתחיל להדהד את הקריאה "מזבח תחילה", בדיוק כפי שקרא לפני למעלה מ-150 שנה הרב צבי הירש קלישר זצ"ל. זהו שלב ראשון, שמתוכו יוכל לצמוח באופן מושכל ומוסכם חזון בית המקדש, חזון הנביאים ומשאת נפשם של כלל ישראל לאורך הדורות. זהו היעד הלאומי של כלל ישראל, בהמשך למסע הארוך של שיבת ציון, אל פסגת אחיזתו של עם ישראל בארצו ובנחלת אלוקיו. אין זה פרויקט לבודדים, אלא מקור האחדות של עם ישראל שבכך גם מהווה אור לגוים ולכלל האנושות, כנאמר: "עוֹלֹתֵיהֶם וְזִבְחֵיהֶם לְרָצוֹן עַל מִזְבְּחִי כִּי בֵיתִי בֵּית תְּפִלָּה יִקָּרֵא לְכָל הָעַמִּים" (ישעיה נ"ו, ז). כאמור, יכולה להיות פה הזדמנות היסטורית בלתי חוזרת, ואל לנו להחמיץ את השעה!
עת רצון נקראת לפנינו. הקב"ה מוביל לפנינו מהלך גדול. שנהיה ראויים שאכן זו תהיה בע"ה נקודת מפנה בתולדות העולם, ונזכה ו"וְעָלוּ מוֹשִׁעִים בְּהַר צִיּוֹן לִשְׁפֹּט אֶת הַר עֵשָׂו וְהָיְתָה לַה' הַמְּלוּכָה" (עובדיה א' כא) ומתוך כך תצמח הגאולה השלימה.
הרב מנחם מקובר, ראש המדרשה לידע המקדש רב מכללת אמונה