"תראה מה קורה כשנותנים למישהו לעבוד בשקט", אמר לי השבוע בכיר בציונות הדתית על שר האוצר בצלאל סמוטריץ'. "התקשורת מחפשת את הפרובוקטור ומצית המדורות - אבל הוא כבר לא שם".
מהיום הראשון שאחרי 7 באוקטובר שמר סמוטריץ' על קשר רציף עם הקיבוצים. הוא הציב לעצמו כלל ברזל: יגיע רק כשיוזמן, רק כשירגישו שהם מוכנים. כשההזמנה הגיעה השבוע מקיבוץ ניר עוז, לא היסס לרגע.
מה שהתרחש שם היה הרבה מעבר לביקור שגרתי של שר. בלי מצלמות וללא ציניות, נפגשו שני עולמות שלכאורה לא ממש נפגשים. סמוטריץ' הרכין ראש מול עוצמת האסון והכאב. התושבים, מצידם, פגשו אדם אחר מזה שהכירו מהמסך – קשוב, אחראי, אנושי.
הדמעות שזלגו שם, משני הצדדים, סיפרו את הסיפור האמיתי. רגע נדיר של סולידריות והבנה הדדית, בדיוק כשהמדינה זועקת לזה. בקבוצות הווטסאפ של יישובי העוטף עבר המסר במהירות עם קריאה חד-משמעית: "כך צריכים להתנהג שרים בממשלת ישראל". לא פוליטיקה, רק אנושיות.
מי שעוקב אחרי סמוטריץ' בחודשים האחרונים מזהה דפוס פעולה חדש. בשקט אלגנטי הוא מוביל מהלכים שבעבר היו גורמים לרעידת אדמה תקשורתית.
את סוגיית הריבונות העלה לסדר היום בדרך דיפלומטית, עד שגם השגריר האמריקאי היוצא והנכנס מצאו את עצמם מדברים על כך. על חוק הגיוס הוא מנהל מערכת שיחות מורכבת – מישיבות ההסדר ועד אימהות המתנחלים – תוך שהוא מציב קו ברור: "אפשר ללמוד תורה ולהתגייס לצבא". זו לא סיסמה, זו תפיסת עולם.
"הוא הבין משהו שרבים בימין עדיין לא קולטים", הסביר לי איש חינוך בכיר שנפגשתי איתו השבוע. "אי אפשר לנהל מדינה דרך הודעות לתקשורת".
ואכן, כשפיטרו את גלנט, כולם חיכו לציוץ הנוקב של סמוטריץ'. הוא בחר לשתוק. שנתיים של עבודה משותפת במשרד הביטחון לימדו אותו שיש דברים שנשארים בחדר הסגור.
"יותר מדי שחקנים בממשלה נהנים מהמלחמות ההדדיות", אומר לי הבכיר שנכח השבוע באחת הפגישות שקיים שר האוצר. "סמוטריץ' מבין שהמלחמות בתוך הקואליציה מערערות את הסיכוי למימוש הפוטנציאל, במיוחד אחרי הניצחון של טראמפ". באותה פגישה הוא חזר על המנטרה שלו: "העיניים על הכדור" – לנצח במלחמה, להשמיד את הטרור, ולהפסיק עם הספינים ההדדיים בתקשורת.
הגישה החדשה הזו מתבטאת גם בדיונים על חוק הגיוס. בעוד החרדים דחפו למשוואה הפשוטה של "מי שלומד פטור, מי שלא – מתגייס", סמוטריץ' העז להתעמת: "חוק כזה לא יעבור אותי. אין פטור – לכל היותר דיחוי". זו לא הייתה התנגדות פופוליסטית, אלא עמדה מורכבת שמכירה בחשיבות לימוד התורה אבל גם בחובת השירות.
"יש לו חזון ברור", אומר לי אחד מראשי הישיבות שנפגש איתו. "הוא רוצה ימין שהוא גם נחוש וגם ממלכתי. גם צבא וגם תורה. זה לא סתירה אצלו".
בכל מקרה, מי שמחפש את סמוטריץ' של פעם – שיחפש במקום אחר. האיש, כך אומרים אנשיו, עסוק בלבנות גשרים, לא בלשרוף אותם. אפילו בניר עוז הבינו את זה.