ביישוב עלי, “אבות ובנים” הוא לא רק ביטוי ללימוד משותף של הורים ובניהם, אלא גם מחיר המלחמה והשתקפותה הכואבת והקרובה.
בשכונה אחת – שלושה הורים, בשכונה אחרת – שלושה בנים, ובשכונה נוספת – הורים לילדים קטנים. אין שכונה ללא נפגעים, אבות או בנים. כולם גיבורים אלמוניים, שיוצאים בשקט ובצנעה למערכה, מכרעים ונעקדים.
מסירות אין קץ למען התקומה, למען קיום החיים, למען ניצחון הטוב האינסופי – ניצחון על ממלכת הרשע וציריה הנלוזים. ביישוב עלי, בני דוד, העוקד והנעקד יחדיו נעקדים…ברוח האירועים ובצוק העיתים, שיח אבות ובנים:
עֵלִי הַכֹּהֵן, עֵלִי הַכֹּהֵן, קָרָא לוֹ הֵרְצֵל, כְּשֶׁזְּקָנוֹ מֵעַפְעַף. "כֵּן," עָנָה לוֹ עֵלִי הַקָּשִׁישׁ, מִלָּתוֹ לֹא דָּחַף. "תַּגִּיד לִי, כַּמָּה בָּנִים יְקָרִים וַאֲהוּבִים יֵשׁ עוֹד בְּאַמְתַּחְתְּךָ?".
"רַבִּים...", עָנָה לוֹ בְּנִשְׁמָהּ כְּבֵדָה. "רַבִּים?", אָמַר הֵרְצֵל בִּתְמִיהָה וּבְיָרְאָהּ. "כֵּן," עָנָה הַכֹּהֵן, "בָּנִים וּבָנוֹת רַבִּים לִי, נַחְשׁוֹנִים, חֲפֵצִים בְּמַלְכוּת הַטּוֹב וּבְרוּם הַהֲוָיָה.".
אָמַר לוֹ הֵרְצֵל: "אֲבָל אֶצְלִי בָּהָר הֵם מַגִּיעִים גְּדוּעִים בִּימֵי עֲלוּמִים". "אַךְ הֵם מְקַדְּשִׁים אֶת הַחַיִּים", עָנָה לוֹ עֵלִי בְּקֹל רוֹגֵעַ, "וְנִלְחָמִים בַּעֲדָם, בְּעַד טַהֲרָתָם וְחֵרוּתָם הַנֶּאֱמָנָה. וּבְמִלְחָמָה, אַתָּה יוֹדֵעַ, הֵם גַּם נֶהֱרָגִים".
אָמַר לוֹ הֵרְצֵל בִּגְמַגּוּם: "וְכָל זֶה, וְכָל זֶה שָׁוֶה?", "כֵּן, בְּלֹא הִסּוּס", עָנָה הַכֹּהֵן. "עִבְרִיִּים בְּמַהוּתָם, שֶׁכָּל הָעוֹלָם שָׁם מֵעֵבֶר וְהֵם כָּאן. גַּם אֵלּוּ שֶׁנִּגְדַּע מַסַּע חַיֵּיהֶם הַקָּצָר, מַצְלִיחִים לַעֲלוֹת לְפָּמַּלְיָה שֶׁל מַעְלָה בְּזָהָרָם. בְּמוֹתָם מְצַוִּים אֶת הַחַיִּים וְנוֹתְנִים לָהֶם מַשְׁמָעוּת. נְשָׁמוֹת טְהוֹרוֹת חַיּוֹת, מְחוֹלְלוֹת אַט-אַט אֶת תְּחִיַּת הַמַּחֲשָׁבוֹת, טַל תְּחִיַּת הַמֵּתִים בְּרוּחָם מְשִׁיבִים".
אָמַר לוֹ הֵרְצֵל, מָה בֶּאֱמֶת? חָשַׁבְתִּי שֶׁאֶצְלִי הֵם חוֹנִים..." אָמַר לוֹ עֵלִי: "אַתָּה הַר קָדוֹשׁ, אֶצְלְךָ חוֹנִים וּמְמַתְּנִים בַּדֶּרֶךְ אֶל הַר הַחַיִּים, הוּא הַר הַקֹּדֶשׁ הָעֶלְיוֹן". אָמַר לוֹ הֵרְצֵל: "נִחַמְתַּנִי, רַבִּי, נִחַמְתַּנִי".