אחד הדברים החשובים והכואבים במשל 'הצופה' ביחזקאל (בפרק ג' ובפרק ל"ג), הוא התיאור הצפוי – יכול לקרות שיבוא אויב או שודד נושא חרב וייקח או יחטוף נפש ! מי אשם בזה ? 'הצופה' שלא הזהיר ! אבל אם 'הצופה' תקע בשופר והזהיר, ואנשים לא נזהרו – הם אשמים !
בשלב הבא, יאמר ה' לנביא יחזקאל, שהוא כנביא בתפקיד של 'צופה', ואם הוא לא יזהיר בעוד מועד, הדם שיישפך יהיה על ראשו !
יחזקאל ל"ג (א-ו):
וַיְהִי דְבַר ה' אֵלַי לֵאמֹר: בֶּן-אָדָם, דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי-עַמְּךָ וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם: אֶרֶץ כִּי-אָבִיא עָלֶיהָ חָרֶב, וְלָקְחוּ עַם-הָאָרֶץ אִישׁ אֶחָד, מִקְצֵיהֶם, וְנָתְנוּ אֹתוֹ לָהֶם לְצֹפֶה – וְרָאָה אֶת-הַחֶרֶב בָּאָה עַל-הָאָרֶץ, וְתָקַע בַּשּׁוֹפָר, וְהִזְהִיר אֶת-הָעָם ! וְשָׁמַע הַשֹּׁמֵעַ אֶת-קוֹל הַשּׁוֹפָר וְלֹא נִזְהָר, וַתָּבוֹא חֶרֶב וַתִּקָּחֵהוּ, דָּמוֹ בְּרֹאשׁוֹ יִהְיֶה ! אֵת קוֹל הַשּׁוֹפָר שָׁמַע וְלֹא נִזְהָר, דָּמוֹ בּוֹ יִהְיֶה ! וְ[אם]הוּא נִזְהָר, נַפְשׁוֹ מִלֵּט !וְהַצֹּפֶה, כִּי יִרְאֶה אֶת הַחֶרֶב בָּאָה וְלֹא תָקַע בַּשּׁוֹפָר, וְהָעָם לֹא נִזְהָר, וַתָּבוֹא חֶרֶב וַתִּקַּח מֵהֶם נָפֶשׁ – הוּא בַּעֲוֹנוֹ נִלְקָח ! וְדָמוֹ מִיַּד הַצֹּפֶה אֶדְרֹשׁ !
בדברי יחזקאל ברור שמי שנפגע באיזה פיגוע "הוּא בַּעֲוֹנוֹ נִלְקָח", אבל האחריות הכללית מוטלת על מי שהיה חייב להזהיר ולא הזהיר!
אחרי יותר משנה של 'מלחמת העצמאות השמינית' שפרצה ב'שמיני עצרת' בזעזוע נורא, אני קורא את התיאור המקראי הזה בעיניים אחרות מאלה שקראתי לפני שנים – הנה זה קרה לנגד עינינו – 'הצופה' חייב לתקוע בשופר ולהזהיר, ואם לא הזהיר, הדם שנשפך על אחריותו !
מדהים ומטלטל לקרוא בתנ"ך, בספר יחזקאל, זמן קצר לפני חורבן בית ראשון, תיאור שנשמע כל כך מוכר – רק הבדל בולט אחד: מי העלה בדעתו, מימי התנ"ך ועד תמול-שלשום, ש'הצופה' יהיה חיילת לוחמת, תצפיתנית ! כשאני שירתתי בנח"ל, וגם עליתי לתצפית במעלה גלבוע, לא עלה כלל על הדעת שבנות הגרעין יכולות לשרת בתצפית לפחות כמו הבנים – הן עבדו במטבח, ושלחו לנו אוכל לתצפית.
והנה, במלחמה הזאת כבר שירתו תצפיתניות בחזית 'עוטף עזה' – האם בגלל זה לא שמענו את 'שופר' האזהרה ? לא ולא ! מתברר, שהתצפיתניות הזהירו ! אבל 'הצופה' שהיה אחראי עליהן לא הבין, לא קלט, מוחו היה נעול והוא לא הזהיר ! וגם זה שמעליו ! בספר יחזקאל כתוב, שמהם ידרוש ה' את האחריות לדם שנשפך !!!
הבסיס של ועדת החקירה כבר כתוב בתנ"ך!
אבל השאלה הקריטית היא כמה זמן לאחור, חובתנו לחקור? לי ברור, שראשי ממשלות ישראל ושרי ביטחון בשנים הקודמות, אלה שהוציאו את צה"ל מדרום לבנון ומגוש קטיף, ודיללו את צה"ל בסיסמה של 'צבא 'קטן וחכם', גם הם שותפים לאחריות הנוראה!
לעולם לא אשכח את מה שאמר לי יצחק רבין כראש ממשלה בשנה שלפני הרצח הנורא: 'אם אנחנו לא נהיה בקטיף יהיה שם הטרור של חמאס'! כמה ברור, כמה כואב.