התחלה// נולד בקריית ארבע-חברון. "אבא שלי למד בישיבת ההסדר ניר בקריית ארבע ואמא שלי עשתה כאן שירות לאומי ולכן הם קבעו כאן את ביתם. הייתי ילד עם הרבה אנרגיות, כל הזמן על הקצה, וההורים שלי כיוונו אותי לקחת את האנרגיות הללו לדברים טובים וחשובים".
אבא// דוד (69). עלה ארצה מארגנטינה בגיל 13. בעקבותיו עלו גם ההורים שלו. "אבא לחם במלחמת יום כיפור ובמלחמת לבנון. במשך שנים רבות עבד במועצה המקומית קריית ארבע. כיום לומד בכולל בגוש עציון".
אמא// שרה (65), נולדה בחיפה להורים שורדי שואה. "הם עלו באוניית מעפילים היישר ממחנות הריכוז, נעצרו על ידי הבריטים ונשלחו למחנה המעצר בעתלית, שוחררו במבצע החילוץ של תנועת המרי העברי ולאחר מכן התחתנו". עובדת באולפנה בקריית ארבע, וכמובן עוסקת בבניין המשפחה.
ספסל הלימודים// מכיתה א' עד ח' למד בבית הספר הממלכתי־דתי חברון בקריית ארבע. בעקבות האנרגיה הרבה שלו, בשנות התיכון נדד בין שלוש ישיבות תיכוניות: מצפה יריחו, דימונה וחיספין, "כל אחת מהן השפיעה עליי ברובד אחר".
לומדים ונהנים// "במצפה יריחו אחרי המשמר של חמישי בלילה, היינו עושים סנפלינג או קופצים לתוך מגדל המים. כשהגעתי לדימונה שיבצו אותנו ללמוד בחברותא עם אברכים מהישיבה הגבוהה. הייתי חדש, אז פנה אליי אברך מבוגר והציע שנלמד יחד, הסכמתי כמובן. בקושי התחלנו ללמוד וכל רגע ניגשו אליו תלמידים עם שאלות. רק אז הבנתי שזה הרב צבי קוסטינר. הוא הפך לאחת הדמויות שהשפיעו עליי הכי הרבה, ועד היום אנחנו בקשר. כשעברתי ללמוד בחיספין, רק הנסיעה לגולן ארכה בין שש ל־11 שעות בכל פעם, כך שכל נסיעה הפכה לטיול בפני עצמו".
סולל בונה// בין לבין, כאשר באחת הישיבות הושעה מהלימודים למשך שבוע, פנה אל שכנו בקריית ארבע זאב חבר (זמביש), יושב ראש תנועת ההתיישבות אמנה, ושאל במה אפשר לעזור. "באותם ימים הקימו את היישוב נגוהות והוא הציע שאסייע להם בפריסת צנרת ותשתיות. הייתי שם במשך שלושה ימים ועזרתי לפועלים. משם עברתי למצפה דני, שם צבעתי קרוואנים כדי להכשיר אותם למגורי משפחות".
חי על קפה// אחרי סיום כיתה י"ב הלך ללמוד בישיבת תורת החיים בנווה דקלים שבגוש קטיף. "השתדלתי לפני השירות הצבאי לעמול בתורה ככל האפשר. הייתי חי על קפה שחור, ופעם בשבועיים הייתי מתמוטט עקב חוסר שעות שינה, אבל המשכתי ללמוד כמה שיותר כדי לקבל כוחות וערכים לשירות צבאי משמעותי".
על מדים// בתום שנה וחצי בישיבה התגייס לצה"ל. "במקור תכננתי ללמוד יותר, אבל אז פרץ מבצע חומת מגן והבנתי שאני חייב להתגייס. התחלתי בקורס טיס, אבל אחרי עשר טיסות נפלתי מהקורס ועברתי לסיירת גבעתי. זכיתי להילחם בעזה, היינו כמעט בכל עיר ובכל מחנה פליטים ברצועה בתקופה שלפני הגירוש. הייתה תקופת לחימה משמעותית. המפקדים שלי היו עופר וינטר וחזי נחמה".
שרשרת ניסים// אחרי שסיים את קורס הקצינים שירת בציר פילדלפי, שם ניצל כמה פעמים ממוות. "צלף ערבי פגע לי בנשק תוך כדי שיריתי, וברוך ה' ניצלתי. גם בפיצוץ המפורסם של הנגמ"ש, הייתי ממש קרוב אליו וניצלתי בנס. זה היה אירוע מטלטל". משם המשיך לתפקידי פיקוד ולחימה נוספים.
החצי השני// חיה לבית שראל. השניים גדלו בשכונת רמת ממרא בקריית ארבע, אך לא היה ביניהם קשר. "במהלך השירות הצבאי פגשתי אותה בגוש קטיף, שם היא הייתה קומונרית. ביקשתי להעמיק את הקשר והשאר היסטוריה". תוך כדי השירות הצבאי, אחרי טיול משותף של 27 קילומטר במדבר יהודה, השניים החליטו להתחתן ותוך זמן קצר נישאו. חיה היא מהנדסת תעשייה וניהול, ואחרי שאחיה בניה נהרג בעזה בזמן מבצע צוק איתן, החליטה לעבור לעשייה ציבורית. בעבר ניהלה את היישוב עתניאל וכיום מנהלת את היישוב אדורה. "אשתי היא מקור הכוח שלי".
לוחם במיל'// אחרי תשע שנים בצה"ל, השתחרר. בשירות המילואים שירת בכמה תפקידי פיקוד. אחד מהם היה כסגן אלוף ב"בור" הרמטכ"ל בקריה, בפיקוד העומק המטכ"לי. בהמשך היה קצין אג"ם בסיירת של חטיבה 5, תחת אוגדה 162, שבמסגרתה אף נלחם בעזה. במהלך מלחמת חרבות ברזל השתתף ופיקד בלחימה בחאן יונס במסגרת אוגדה 98. "בגלל היותי ראש רשות מקומית, לא אפשרו לי להתגייס בסבב השלישי במסדרון נצרים".
ממשיך להילחם// עם השחרור מונה לתפקיד קב"ט (קצין ביטחון) קריית ארבע-חברון, "תפקיד מורכב מאוד בתקופה מאתגרת מאוד. הייתי אחראי על הרפואה, הביטחון והקרקעות. זו הייתה תקופה עם שלושה פיגועים ביום. היינו מהראשונים שקיבלו את ההודעה על חטיפת שלושת הנערים. התחלנו לחפש אותם בקריית ארבע ואחר כך גם בכפרים הסמוכים, במשך 18 ימים מאתגרים, עד שנמצאו".
ראשון בזירה// במקרים רבים היה הראשון שהגיע לזירת פיגוע ונחשף לגודל הזוועה, כמו בפיגוע שבו נרצחה הלל אריאל בת ה־13 לפני שמונה שנים. "בכל רגע נתון, כולל במקלחת, הייתי עם מכשיר קשר במרחק של דקת קריאה. באותו בוקר הגענו 50 שניות מאוחר מדי. שלוש דקות ו־20 שניות מאז שהוא חצה את הגדר המחבל כבר היה בתוך הבית, ותוך שניות ביצע את זממו. בשביל הרגעים האלה חייתי במתח ובדריכות גבוהה, אבל נכשלתי באירוע הזה, ועד היום אני סוחב את זה. לקחתי אחריות וביקשתי להתפטר, אבל לא נתנו לי. משם העמקנו והשתדלנו לתקן, לעשות מה שאפשר כדי שזה לא יקרה שוב".
ליל הסדר בחברון// לפני כעשור, כשהתקבל האישור לאכלוס בית השלום בחברון, שאותו רכשה עמותת 'הרחיבי' בעקבות הקרב בציר המתפללים בחברון, קיבל פנייה מראש מועצת קריית ארבע דאז, מלאכי לוינגר, לעבור להתגורר במבנה שהיה עדיין שלד. "הזכרתי לו שאני קב"ט עם לו"ז צפוף ושזה לא בשבילי. בהמשך היום דיברתי עם חיה והסחתי לפי תומי את הפנייה שקיבלתי. 'ברור, אנחנו נכנסים', היא קבעה. כך מצאנו את עצמנו בערב פסח תשע"ד, כשהבית כבר נקי לפסח, בתוך שלד בניין גדול עם תיחום מסוים ולכלוך בלי סוף. בליל הסדר הצטרף אלינו הרב לוינגר. קשה היה שלא להשוות בין ליל הסדר שלנו לליל הסדר ההיסטורי במלון פארק בחברון". היום הבניין כבר משופץ כדבעי ומתגוררות בו 15 משפחות.
הגיס// ביום האחרון של מבצע צוק איתן, גיסו בניה שראל הי"ד, מפקד סיירת גבעתי, נפל בקרב. "התקשר אליי קצין העיר וביקש ממני בתור קב"ט שנארגן אמבולנסים כדי להודיע למשפחה שבנם נהרג. כששאלתי מה השם, הם אמרו רק שמדובר בקצין בגבעתי. רק כשהתקשרו לשאול איך מגיעים לכתובת של חמי וחמותי, נפל לי האסימון שבניה נהרג. ביקשתי מהם שיעדכנו אותי אחרי שיבשרו להורים, כדי שאודיע לאשתי. שעה וחצי הסתובבתי בבית בלי יכולת לספר את הבשורה המטלטלת, כשאשתי תוך כדי הבישולים לשבת. שבועיים אחר כך, ביום שבו בניה היה אמור להתחתן, נולד לנו בן וקראנו לו בניה על שמו".
האח// "היינו בטוחים ששילמנו כבר את המחיר. שנה וחצי לאחר מכן, בדרך למילואים, קיבלתי עדכון שהיה פיגוע בגוש עציון וקצין צה"ל נפצע אנושות. בתוך כמה דקות התקשר אליי אחי הגדול רענן ואמר שאליאב אחינו הוא הפצוע. הבנתי כבר שמדובר בפציעה חמורה ונסעתי לקחת את ההורים שלנו לבית החולים. במשך שעה וחצי נלחמו על חייו בחדר הניתוח עד שהוא נפטר מפצעיו. אליאב ירה במחבל שהגיע למקום, פגע בו, אך תוך כדי נפגע גם הוא".
תורה ועבודה// אחרי 12 שנים בתפקיד קב"ט קריית ארבע-חברון, עזב לטובת שנת לימודים בישיבה. "במהלך שנת הקורונה הייתי אברך מן המניין, ובסיומה עברתי להיות מנכ"ל היישוב אלעזר בגוש עציון, תפקיד שמילאתי במשך שנתיים". לפני כשנתיים הכריז משרד הפנים לראשונה על בחירות לרשות המקומית חברון. "התמודדתי ונבחרתי לתפקיד".
ראש מועצה// "כשנכנסתי לתפקיד הבנתי שיש מורכבות עם ההסכמים הבינלאומיים בחברון, ועיריית חברון הערבית נאבקת בנו שלא נהיה מועצה מקומית. הבנתי שחלק מהתפקיד הוא העמקת הריבונות היהודית בעיר. אלה השורשים של כולנו".
דרך האבות// "בלב חברון חיים יותר מ־1,000 תושבים חלוצים באתגר יומיומי מתוך שליחות לאומית תנ"כית. הם לא מחפשים איכות חיים, אלא חיים איכותיים של שליחות וחיבור לשורשים. אנחנו מרגישים שכל בית שנגאל וכל שכונה שנגאלת הם המשך הדרך של האבות והאימהות. מטרתנו להיטיב את המקום, להעמיק את השורשים, האחיזה והריבונות, מתוך כך לתת כוחות ועוצמה להמשיך לרשת את הארץ. העוצמות של עם ישראל מגיעות מחברון, ראינו את זה במעמדי הסליחות ובחול המועד. ככל שחברון מתרחבת בבתים ובתושבים ובריבונות, עם ישראל מצליח יותר".
הנחת// שמונה: דביר (18), ישי (16), עידו (14), נטע (12), בניה (10), אליאב (8), שקד (5) ומלאכי (שנה וחצי).
אם זה לא היה המסלול// "תכננתי לסיים את הש"ס, להיות רמטכ"ל ולהשפיע בתחום הזה. אבל אני עדיין מתלבט איפה אפשר להשפיע יותר בבניין הארץ, בצד הפוליטי או בצד המקצועי".
במגרש הביתי
מה הלו"ז// קם בשש וחצי, מתפלל שחרית בבית הכנסת, מפזר את הילדים ולעבודה. "במהלך היום עוסק בעשייה למען הרחבת חברון, הבאת משפחות חדשות, גאולת בתים, הקמת שכונות, העמקת האחיזה במערת המכפלה וחיבור עם ישראל למקום החשוב הזה. בנוסף לכך, במסגרת מועצת יש"ע, פועל למען ההתיישבות כולה. משתדל לחזור מדי ערב להשכבות של הילדים וסיפור תנ"ך לפני השינה".
פלייליסט// "זמירות שבת מדי יום שישי, שעוזרות לי להתכונן לשבת. כמו למשל 'כל מקדש' של יצחק מאיר".
השבת שלי// "בעיקר זמן למשפחה ולילדים. תפילות במערת המכפלה, סעודות ארוכות, לימוד תורה ואגירת כוח להמשך עשייה במהלך השבוע".
דמויות מופת// דוד המלך, "עדינו העצני. התחיל את המלכות שלו כאן בחברון, הרחיב ובנה את ארץ ישראל, והכין את התשתית לבניין בית המקדש".
מפחיד אותי// "אני רוצה להיות שותף בתהליך החשוב שעם ישראל עובר בדור שלנו. אני חושש שלא אהיה שותף מספיק משמעותי".
משאלה// "תחיית המתים. זה יוריד מכולנו כאב עצום וגעגוע ענק, ויביא מזור לעם ישראל. זה גם יסמן את השלמת הגאולה".
כשאהיה גדול// "אדלג בין התחום הפוליטי לתחום המקצועי, איפה שהקדוש ברוך הוא ישים אותי בעשייה הציבורית".
לתגובות: [email protected]