על התנהלות המערכה בצפון ברקע השיחות והמגעים להסדרה מול לבנון והרחקת חיזבאללה מהגבול שוחחנו עם אל"מ במיל ד"ר חנן שי, איש מכון משגב לביטחון לאומי ומומחה לאסטרטגיה צבאית ומדינית, על מה שניתן ומה שישראל חייבת להשיג במגעי ההסדר.
ד"ר שי סבור שהשיחות הנוכחיות שונות משיחות העבר בשל המחסור בהישגים אסטראטגים שאיתם הגיעה בעבר ישראל לשולחן הדיונים. "ההסדרות הקודמות נעשו כשלישראל היו הישגים אופרטיביים אסטרטגיים, מה שאין היום כי אז המלחמות היו מלחמות הכרעה שנועדו להגיע להישגים אסטרטגיים מהירים".
דוגמאות להישגים שכאלה, השיגים שבעבר הובילו להסדרה בשל תכנית סדורה של צה"ל להגיע אליהם, מציין ד"ר שי כשהוא מזכיר את ההתייצבות על ציר ביירות דמשק וניתוקה של לבנון מסוריה, כמו גם השמדת הנ"מ הסורי. כשמגיעים לשולחן המו"מ עם הישגים שכאלה ניתן לדרוש דרישות משמעותיות, אך "במלחמה הזו אנחנו מגיעים עם כיסים כמעט ריקים".
"מלחמות התשה מתאפינות בזמן הארוך שלהן ובחוסר השליטה על העצימות ועל עיתוי הסיום, מה שכן קיים במלחמות הכרעה, וכך היה במלחמות קודמות כולל מלחמת יום כיפור", אומר שי. המלחמה הנוכחית מתנהלת כמלחחמת התשה בה אין תאריך יעד מוגדר אלא תקווה ואמונה שהמכות הקשות שהאויב סופג יביאו אותו לשינוי דרכו. ד"ר שי מציין כי אכן מדובר בהישגים מרשימים ברמה המבצעית, הן בפגיעה הקשה באמל"ח החיזבאללה והן בחיסול בכיריו של הארגון, אך אלה אינם מהווים הישגים אסטרטגיים המאפשרים לישראל להגיע לשולחן לתבוע דרישות.
עוד מדגיש שי את העייפות המבצעית שנגרמת ממלחמת התשה ארוכת ימים. לא רק האויב מותש ומתייגע אלא גם חייליך שלך והדבר מחליש לבד מיכולת הספיגה הקצרה של שיראל לעומת לבנון, כפי שניתן לראות לנוכח המשך הלחימה והירי מלבנון גם אחרי חיסולו של נסארללה.
מאחר וישראל מגיעה לדיונים ללא הישגים ברמות משפיעות קשה לשער כיצד יסתיימו המגעים להסדרה. לטעמו של ד"ר שי נכון היה לפתוח במלחמת מנע מוקדמת עם ראשית התעצמות החיזבאללה לממדיו הנוכחיים, כבר ב-2006, ואולם צה"ל, הוא מציין, עבר גם הסבה ארגונית שניוונה את הדרג המתמרן, זה שאמור היה להיערך לתפיסת שטח כחלק מאותה מתקפת מנע רצויה שלא נעשתה.
"כל העניין מאוד מסובך והדרך למנוע הייתה צריכה להיות בפעולה מראש. כעת צריך לקוות שהשליח האמריקאי יצליח לעשות את מה שהיינו רוצים גם בלי שאנחנו מציידים אותו בכלים לכך כמו שליטה על ציר ביירות דמשק וכו'".
בהתייחס לפעולות הצבאיות בדרום לבנון אומר שי כי הכניסות לכפרים הן מהלך נכון ומתבקש, אך מאוחר מדי ולא על פי הסדר הנכון של כללי המלחמה. לדבריו הדרך הנכונה הייתה מיד עם ההחלטה על השתלטות על שטח להגיע אל הליטאני, לתפוס שם אחיזה ומשם לרדת דרומה תוך סגירה על מעוזי הטרור והחיזבאללה.
בדבריו מיצר ד"ר שי על כך שככל הנראה לא הוכנו תכניות אופרטיביות לתקיפה בדרום לבנון, ומדובר בתכניות שיפרטו כיצד ניתן להגיע לליטאני, מהלך מתבקש, באופן יעיל מהיר וללא התעייפות הכוחות, בחינה מוקדמת ואימון של צליחת נקודות קריטיות, בין אם על גשרים ובין אם בדרכים אחרות. כל אלה חייבו היערכות מוקדמת של שנים מראש, אך ככל הנראה לא נעשו בשל אותה תפיסה שצמצמה את הכוח המתמרן בצה"ל וכך הדרג הצבאי לא היה זה שדוחק בדרג המדיני לפעול כפי שהיה בראשית מלחמת שלום הגליל.
שי מדגיש בדבריו כי גם קודם מלחמות ששת הימים ויום כיפור היה על שולחנו של הצבא ארסנל של תוכניות אופרטיביות שניתן להציג בפני הדרג המדיני. "כעת אני לא יודע אם יש תכניות כאלה, כי הדברים מעורפלים ולא פורסמו, וצריך לשבח את הצבא על הערפל שיש על הפעילות בדרום לבנון".
הצבא, אומר שי, אמור היה לדרוש בעצמו מהדרג המדיני תקיפה מהירה ומכרעת של החיזאללה מיד עם התברר התעצמותו לממדים מפלצתיים. כך הייתה דוקטרינת ההכנה הלאומית של ישראל ולפיה יש להסיר איומים במלחמת מנע. בדרך זו פעלה ישראל גם בהסרת הכורים בעיראק.
עוד מעיר ד"ר שי כי בתולדות מלחמותיה של ישראל היה כלל לפיו עוד לפני הטיפול באזובי הקיר יש לטפל בארזים, כלומר בגורמים המשמעותיים שמפעילים את אזובי הקיר. כך נהגה ישראל מול מצרים ומול סוריה, וכעת נכון היה לה לפעול מיידית מול איראן, להכות במקורות האנרגיה האיראניים, במערכי הטילים ואולי גם ביכולות הגרעיניות, מה שהיה הופך את איראן "בתוך שעות לנכה כלכלית הגנתית והתקפית להרבה מאוד זמן, ואז יכולנו לספוג את הפגיעות שהיו כאן מכיוון הרצועה ולבנון, היינו תוקפים בלבנון ובעזה מבלי שמאחוריהם יש מישהו משמעותי".