עם פרופ' מוחמד ותד, מומחה למשפט פלילי וחוקתי, נשיא האקדמית רמת גן, שוחחנו על התנאי המעצר הקשים שבהם מוחזק אלי פדלשטיין ועל החשש מאבדן שליטה על מגבילי חירותו של אדם.
את ראשית דבריו ממקד פרופ' ותד בסוגיה העקרונית ופחות באירוע הספציפי שפרטיו עדיין אינם ברורים לאשורם: "מדובר בהליך שקבוע בחקיקה. יש לגביו פסיקה ענפה ומשתמשים בו בכמה מקרים. כמומחה למשפט פלילי וחוקתי אני סבור שצריך למצוא את נקודת האיזון הנכונה כדי להגן על זכויות חשודים. בסופו של דבר מדובר בחשודים שטרם הוכחה אשמתם וגם אם יש ראיות נגדם צריך לוודא שאמנם חירותם נשללת על פי הליכי חקיקה, אבל גם שניתנת להם היכולת להגן על עצמם, בין היתר בזכות להיוועץ עם עורך דין, אלא שהמחוקק קבע הסדרים חריגים במקרה שבו הפגישה עם עו"ד עלולה לסכן את מהות החקירה או לפגוע בביטחון המדינה".
"בדרך כלל מדובר בהחלטה שיש עליה פיקוח שיפוטי. לא מדובר בהחלטה שמישהו מקבל באופן עצמאי. ישנו שיקול דעת מנהלי ומעליו שיקול דעת שיפוטי שמאשר ומבקר", אומר פרופ' ותד המדגיש את "הצורך לנקוט משנה זהירות ביחס לכל מקרה ומקרה בשני היבטים. ההבט הראשון הוא להשתמש במשורה בהליך החריג הזה, גם כשיש הצדקה לכך, במיוחד כשמדובר באדם נורמטיבי. מה זה אומר כשאדם נורמטיבי הופך לחשוד במעצר בתנאים ספור מגבילים. עולמו חרב עליו ולא כולם יודעים להתמודד עד כדי ניסיונות התאבדות".
לדבריו מאחר ואנחנו בתקופה בה היכולות הטכנולוגיות מתקדמות מאוד ניתן לעשות בהם שימוש על מנת לוודא שהעצורים שכלפיהם הופעלו המגבלות החריגות הללו מפוקחים כך שלא יוכלו לפגוע בעצמם גם אם יגיעו למצוקה נפשית. לשאלתנו אם הפיקוח ההדוק הזה אינו עשוי לפגוע בצנעת הפקט אומר וו'אתד כי ידוע מקרה יגאל עמיר שעליו יש פיקוח הדוק וניתן לעשות שימוש באמצעים שאינם פוגעים בסוגיית הפרטיות, שלמעשה נוגעת רק לכמה רגעים בודדים בסדר יומו של העצור. "צריך לחשוב גם על הרעות שמונחות על כפות המאזניים ולבחור ברעה הפחות פוגענית, לוודא שאנחנו שומרים על האנשים הללו. דרוש פיקוח שיפוטי לא רק על עצם שליחת אדם למגבלות הללו, אלא גם תוך כדי כי הנסיבות משתנות לפעמים בפרק זמן קצר וצריך לשנות החלטה".
בעקבות דבריו אלה אנחנו שואלים את פרופ' ותד אם כשהוא שומע על רמה כזו של מגבלות המוטלות על מי שבוודאות לא ביצע את הדלפת המסמך כדי לפגוע בביטחון המדינה, אלא ככל הנראה מתוך מגמה הפוכה, ובכל זאת הוא אזוק בידיו בורגליו, מושם בבידוד ולאורך מעל עשרה ימים אינו זכאי למפגש עם עורך דין, ובמעבר ממקום למקום עיניו מכוסות, האם לנוכח הדברים הללו האזרח במדינה דמוקרטית לא אמור להיות מוטרד?
"אני תמיד מוטרד ונטל השכנוע הוא על מי שנוקט באמצעים האלה. הוא הגוף שצריך להסביר למה הוא משתמש בכלים הדרקונייים האלה שמגבילים את חירותו של אדם, גם אם הוא חשוד עבירות החמורות ביותר צריכה להיות תכלית ובהתאם לצמצם למינימום את הפגיעה בזכויותיו של החשוד. במקרה הספציפי הזה אני שומע רק מהתקשורת ולכן נזהר שלא לחוות דעה על המקרה הזה, אבל אם יש מקרים שמטרידים צריך לדרוש ממי שקיבל את ההחלטה לתת על כך את הדעת, וזהו תפקידה של התקשורת".
מאחר וכך שאלנו אם אכן ניתן לסמוך על פיקוח כלשהו שיגביל את יכולות הגבלת החירות מהחשוד? האם ניתן לסמוך על המערכת שתדע להגביל את כוחה כאשר עורך הדין מוצא מהדיון ואינו מקבל פרטים שנמסרים על ידי התביעה רק לשופט, כאשר השופט משנה את עמדתו מתמיכה בשחרור למעצר נוסף בעקבות שיחת טלפון תמוהה שהוא מקבל אל תוך הדיון, האם כל אלה אינם מטרידים?
"אני מוטרד כמוך בדיוק. זו תמונה שמוסיפה לאי הנוחות, בלשון המעטה. יחד עם זאת אני רוצה לקוות שכשמדובר בביקורת שיפוטית היא לא נעשית מהשפה ולחוץ", משיב פרופ' ותד המציין כי הוצאת עורך הדין מהאולם נעשית בהתאם לחקיקה ויתכן שנכון לבחון את המודלים האחרים בעולם, בהם מתאפשר לסנגור מטעם המדינה המחזיק ברמת סיווג גבוהה להיות נוכח בדיון במקום סנגורו של החשוד, וזאת על מנת למנוע פגיעה בזכויותיו של העצור מעבר לנדרש.
ותד מציין את אופציית התירה לבג"ץ ואת היכולת להציף בפני ערכאות אחרות סוגיות הדורשות דיון והכרעה. "לצערי במשטר דמוקרטי המציאות היא לא בין אפס לאחד אלא פרי איזונים מסוימים. בגלל שבמקרים כאלה רב הנסתר על הגלוי צריך לנקוט במשנה זהירות. במקרים כאלה הנטל הוא על רשויות התביעה לנמק את החלטותיהם ולהסביר, גם אם לא בפני העם כולו לפחות בפני הערכאה השיפוטית. אני סומך על השופטים שהם עצמאיים ומקבלים את ההחלטות ביישוב הדעת, אבל ביקורת על הדרג השיפוטי לא מזיקה".