שיר ניימן, אשתו של אביעד ז"ל שנפל בלבנון בערב שמחת תורה, מספרת באולפן ערוץ 7 על דמותו המיוחדת.
ממשיכים לבנות ולהאיר בדרכו של אביעד ז"ל לתרומות לחצו כאן>>>
"שנינו מגיעים ממצפה יריחו והקמנו שם את הבית שלנו. לאביעד תמיד היה מאוד חשוב פיתוח היישוב. הוא גם היה בוועד במשך תקופה ארוכה בהתנדבות במקביל לכל העשייה הנוספת שלו. הוא קידם פרוייקטים שהיו תקועים המון שנים. גם כשהוא עזב את התפקיד הוא המשיך לסייע ולייעץ להרבה אנשים בתחומים של בנייה, קידום ופיתוח. הוא היה מנוע שלא עוצר", מתארת שיר את דמותו של אביעד ז"ל.
לצד העיסוקים הללו ניימן ז"ל היה גם אב שקרוב מאוד לילדיו. "הוא היה האבא הכי כיפי שיש לילדים שלו. תמיד חשב מה אפשר לקנות להם וחוזר עם כל מיני הפתעות ומעבר לכך הוא תמיד היה חוזר עם כמה כאלה - כדי להביא גם לחברים ולשכנים. היה לו מאוד חשוב הלימוד עם הילדים. עם חגי בן ה-12 הוא התחיל ללמוד ש"ס משנה ובעז"ה חגי יסיים אותו לקראת הבר מצווה. גם הלימוד עם הילדים בשולחן שבת, השירים, הצחוקים והסיפורים. הבת שלי אמרה לי שקשה לה לברך ברכת המזון בלי אבא. הוא היה חסר לה לאורך חודשי המילואים ועכשיו החוסר רק גדל".
לצד התחושה של החוסר, היא מנסה להמשיך קדימה, מתוך הכוח של בעלה המנוח. "לי היה חשוב כן לנסות להרגיש את הבית שלנו כמו שהוא עדיין נמצא וזה קשה. אני לא יודעת איך ומה יהיה אבל אנחנו מנסים. אני רואה בילדים את העוצמות, הכוחות שלו, והצורה שבה הוא היה מסתכל על החיים גם כשהיו קשיים. אני עדיין לא יכולה להבין שהוא לא חוזר והילדים עוד יותר".
העשייה הבלתי פוסקת של אביעד ז"ל תורגמה גם להתנהלותו תוך כדי מילואים. "הוא עשה באזור ה-240 ימי מילואים בארבעה סבבים. הוא היה בצפון פעמיים, אחר כך בעזה ובפעם האחרונה נכנס ללבנון. החברים שלו סיפרו לנו שהם קראו לכל מה שהוא עשה שם 'לניימן'. פשוט לארגן את כל מה שהם היו צריכים. הוא הביא איתו מקרר מהבית, הביא להם כסא מסאג'. הוא ידע להביא לשטח דברים שהיו נראים לאחרים משוגעים. הוא תמיד עסק במה שאפשר לעשות עוד, לתת עוד בכל מה שאפשר. הוא חלם על הכל עבור כולם וידע איך להגשים את זה".
ממשיכים לבנות ולהאיר בדרכו של אביעד ז"ל לתרומות לחצו כאן>>>
שיר מספרת על ההנצחות השונות לזכרו של אביעד ועל הקמפיין לגיוס משאבים להגשמת המטרות הללו. "התחלנו להקים בית כנסת בגבעה שאנחנו גרים בה במצפה יריחו עוד לפני בית הקבע שלנו. הוא ממש דחף להקמה וחודש לפני שנהרג הייתה הכנסת ספר תורה לבית הכנסת והוא זכה להכניס אותו. הקמנו קרן הנצחה שמטרתה להמשיך את הדרך של אביעד. אם זה דרך בית הכנסת שיקרא על שמו או בכל נושא של פעילות חסד שהייתה משהו יומיומי אצלו".
היא מתארת כיצד השגרה של אביעד ז"ל היתה שזורה בחסד. "אביעד עבד במשרד של אחיו בנדל"ן ואח מספר שכל פגישה התחילה ברשימה שאביעד הציג של אנשים שצריך לעזור להם שהיו בקשר עסקי איתם או פנו אליהם. הוא דאג כיצד החברה יכולה בכוח שלה לעזור ולעשות חסד".
ניימן מציינת כי יש עוד דרכי הנצחה. "לצד זאת יש את עניין הפצה התורה שזה היה תחום שאביעד ממש דיבר עליו. בנוסף, אביעד ואני היינו עולים להר הבית, עוד לפני המלחמה וביתר שאת מאז שהתחילה. הוא גם קנה לנו הביתה תמונה יפה וריאליסטית של בית המקדש כדי להזכיר שאנחנו מחכים לו. בעיניו זה היה מה שיביא לנו בסופו של דבר את הגאולה. אנחנו מתכוונים להפיץ כל מיני הדפסות מיוחדות של בית המקדש לדלת עם השם שלו ודברים מיוחדים שאמר".
"אני ממש מרגישה שבגלל שאביעד היה כזה כוח ופשוט ממש המנוע של הכל, אנחנו כל כך רוצים להמשיך אותו עוד, להרגיש את הכוחות שלו ואת העשייה שלו. אביעד מסר את הנפש בשביל כולם והלוואי שאנחנו נצליח בעזרת כל מי שיתרום להמשיך את הדרך שלו ולעשות עוד מתוך העשייה שלו, וכך באמת להמשיך את דרכו כאן בעולם", היא מסכמת.
ממשיכים לבנות ולהאיר בדרכו של אביעד ז"ל לתרומות לחצו כאן>>>
