מה קורה כשהממשלה מאבדת אמון ביועץ המשפטי לממשלה, בגלל סירובו לייצג את הממשלה בעתירה לבג"ץ, ועוד על רקע מציאות ביטחונית חסרת תקדים? האם אפשר במקרה כזה לפטר את היועמ"ש בתוך יומיים, בלי התראה מוקדמת?
יש לא מעט אנשים שמשתוקקים לבצע מיידית מהלך כזה. כי זה בדיוק מה שקרה לפני 38 שנים – בממשלה שבראשה עמד לא אחר מאשר שמעון פרס. קריאת הדברים מלמדת שלא הרבה השתנה ב-38 השנים האחרונות – לא בממשלה, לא בכנסת, ולא במשרד המשפטים. אין חדש תחת השמש, גם אם לא כל הפרטים זהים.
הרקע היה פרשת קו 300, הפרשה שבה נחשד ראש השב"כ אברהם שלום כי נתן הוראה לחסל שני מחבלים פלשתינים, שחטפו אוטובוס בקו 300 מתל אביב לאשדוד. האוטובוס הובא בידי ארבעת החוטפים לדיר אל בלאח ברצועה, שם חולצו הנוסעים בידי כוח צה"ל. שניים מהמחבלים תועדו אחרי החילוץ כשהם בחיים, אולם למחרת דווח שכל ארבעת המחבלים נהרגו.
זו היתה ממשלת האחדות הליכוד-המערך, ממשלה שלא הפסיקה להתכתש בתוכה בנושאים הכי משמעותיים, מדינית ביטחונית וכלכלית. שר המשפטים היה יצחק מודעי מהליכוד, אבל דווקא בנושא היועץ המשפטי לממשלה לא הייתה בין המפלגות שום מחלוקת.
היועץ המשפטי לממשלה דאז, יצחק זמיר, הגיש תלונה במשטרה נגד ראש השב"כ אברהם שלום, אבל נמנע מלייצג את המדינה בעתירה לבג"ץ שהגיש איש השב"כ רפי מלכא, שהורחק מכל תפקיד בשירות אחרי שיצא נגד אברהם שלום, ודרש שבג"ץ יחייב את ראש הממשלה, ראש השב"כ ואחרים, להשיב מדוע לא יוחזר לתפקידו בשב"כ. זמיר הודיע לראש הממשלה שאיננו מוכן להגן על ראש השב"כ בבית הדין הגבוה לצדק.
הביקורת החריפה שמתח זמיר על הפנייה לעו"ד הפרטי רם כספי שייצג את הממשלה, יחד עם רצונה של הממשלה עצמה להימנע מייצוג פרטי לראש שירות הביטחון הכללי של מדינת ישראל, החישו את הליך החלפתו של זמיר.
ביום ראשון כ"ג באייר תשמ"ו, 1 ביוני 1986, עשר דקות לפני שהחלה ישיבת הממשלה, קרא ראש הממשלה שמעון פרס ליצחק זמיר והודיע לו שכבר היום ימונה יועץ משפטי חדש. כמועמדים הוזכרו שמותיהם של עורך הדין פרופ' יעקב נאמן (לימים שר המשפטים ושר האוצר) ויושב-ראש דירקטוריון בנק דיסקונט, עורך הדין יוסף צ'חנובר (לשעבר היועץ המשפטי של משרד הבטחון). בסופו של דבר הביא מודעי לישיבת הממשלה שמות של שני שופטים מחוזיים כמועמדים: השופט בן-דרור והשופט חריש.
לפני תחילת הישיבה שוחח מודעי עם פרס ואמר לו כי המועמד המועדף בעיניו הוא יוסף חריש. פרס נתן את ברכתו למינוי. בישיבת הממשלה הועלתה בפני השרים ההצעה למנות מייד את השופט המחוזי חריש כיועץ משפטי לממשלה במקום יצחק זמיר. התירוץ הפורמלי היה שזמיר ממילא ביקש להתפטר מספר שבועות לפני כן. אף אחד לא קנה את התירוץ השקוף. לכולם היה ברור שזו הדחה, שהרי זמיר התכוון לטפל בפרשת קו 300 עד סופה. למרות שחלק משרי הממשלה לא הכירו כלל את חריש הם תמכו בבחירתו.
פרס ומודעי רצו שחריש ייכנס לתפקידו מייד, אך כאן התערב השר יוסף בורג. "אפילו כשאני מפטר את העוזרת שלי, אני נותן לה התראה של שבועיים", אמר בטרוניה. לבסוף הוחלט שהחילופים יבוצעו ביום רביעי באותו שבוע. וכך היה.
העיתונאי אריה אבנרי ז"ל מציין בספרו 'התבוסה' (עמ' 321), כי "הדחתו של זמיר מתפקיד היועץ המשפטי התקבלה בשלוות נפש על-ידי הציבור הישראלי. סקרי דעת קהל שנערכו באותה התקופה הוכיחו שהציבור אינו תומך בהמשך החקירה בפרשת קו 300". בראיון שנתן חריש אח"כ לאבנרי, הוא טען: "אני לא מבין איך נבנה זמיר בדעת הקהל כמי שמודח בכוח, נדחף מתפקידו. פרופ' זמיר סיים למעשה את תפקידו. הוא הודיע על כוונתו לפרוש כמה חודשים קודם לכן. אני לא השתתפתי ב'הדחתו'. היו לו יחסי ציבור פנטסטיים, רחבים ביותר. אני לא מבין איך נוצר הדימוי שמינויי בא לשחרר את הממשלה מצרת השב"כ. איך אנשים ידעו מראש מה תהיה עמדתי בעניין?"
באופן לא מפתיע, נתקל חריש במשרד המשפטים בחומה של עויינות עם כניסתו לתפקידו. צוות המשרד סירב לשתף איתו פעולה והפנה לו עורף. היה עליו להחליט ללא שהות אם יגן על ראש השב"כ בעתירה שנקבעה לדיון באותו שבוע. הנימוק שלו היה מעניין מאד, לתשומת ליבה של היועמ"שית הנוכחית: "החלטתי שאני מגן על הבג"צים, מפני שאני חושב שאין היועץ המשפטי ואין פרקליט המדינה ואין שום פרקליט שיוכל לבקש לעצמו את הלוקסוס הזה שלא להופיע בדבר שהוא אינו נוח להופיע. מתי הוא רשאי שלא להופיע? רק כאשר עמדת הממשלה היא כזו שאי אפשר להגן עליה... היא נוגדת עקרונות גדולים של משפט של מוסר של שלטון החוק, רק אז".
משהו אחד בכל זאת השתנה לפני פחות משלושים שנה: כאחד מלקחי 'פרשת בראון-חברון' בשנת 1997 – פרשה שגם היא עסקה במינוי שערורייתי של יועץ משפטי לממשלה בממשלת נתניהו הראשונה - ועל סמך המלצת 'ועדת שמגר' שבדקה את הנושא, הוחלט שבחירת יועץ משפטי או פיטוריו תהיה באמצעות ועדה מקצועית בראשות שופט עליון בדימוס, שתביא לבחירה ופיטורי יועץ משפטי לממשלה באופן מסודר, לא חשאי ולא שרירותי.
היום מכהן בתפקיד אשר גרוניס, נשיא העליון לשעבר. ועדת שמגר גם קבעה סיבות שבגללן ניתן לפטר יועץ משפטי: היעדר כשירות, חקירה פלילית נגדו, מעשה שאינו הולם את מעמדו או אם קיימים חילוקי דעות מהותיים וממושכים בין הממשלה לבין היועץ המשפטי, היוצרים מצב המונע שיתוף פעולה יעיל – בדיוק המצב הנוכחי.
הטור המלא יתפרסם השבת במדור 'חמוש במקלדת' בשבועון הציונות הדתית 'מצב הרוח'