"לנו יש ממשלה שמורכבת מארבע כנופיות; 'ציונות דתית', והיא לא ציונות והיא לא דתית. והיא מפלגה של גנבה בלתי פוסקת. מנהיגים עם מנטליות של עלוקות. אנחנו צריכים לפרנס את העלוקות. כל קבוצה מופרעת, פרזיטית, יכולה לקבל כאן אפשרות לחיות בצורה שהיא בלתי נסבלת". את הדברים הללו, שחשף העיתונאי ישי פרידמן בערוץ 14, אמר פרופסור אסא כשר.
התבטאות זו אמורה להבהיר לאנשי ציונות הדתית, אלו מהם המתייסרים כבר חודשים בסוגיית גיוס החרדים, שהם יהיו הבאים בתור לאוטו דה פה (טקס ענישה פומבי) של תועמלני השמאל. מוטב ללמוד מההיסטוריה של היהודים בגרמניה בין שתי מלחמות העולם ולהפנים. כפי שצלבי הברזל שנשאו על חזותיהם היהודים שלחמו בשורות הצבא הגרמני במלחמת העולם הראשונה, לא הגנו עליהם מפני האנטישמיות, כך גם עלול להיות גורל ההקרבה של בני הציונות הדתית במלחמת חרבות ברזל.
למסקנה זו ניתן להגיע מהדחת הקצינים הבכירים מקרב הציונות הדתית ומהמשטמה השוטפת את המדינה נגד החרדים. היחלצותם של ארגוני ההצלה החרדים בשבעה באוקטובר, כמו גם עבודת הקודש של זיהוי החללים מהטבח, היו דומן לאדמה.
יש להבהיר כי העובדה שהחרדים אינם צובאים על שערי לשכת הגיוס היא חרפה, אך להאשים אותם בנטל ומשך שירות המילואים במלחמה זו עלילה אנטישמית מהסוג הישן והמוכר. אם למשל הרמטכ"לים לא היו מפרקים חטיבות ואוגדות במשך העשורים האחרונים, לא היה נוצר המשבר החמור בסד"כ של צה"ל. יש גם מידה מסוימת של היתממות וצביעות בנפנוף בסיסמה "צבא קטן וחכם" תוך כדי דרישה לגיוס חרדים. הדבר כמובן אינו מנקה את החרדים, כי לא באו לעזרת ה', לעזרת ה' בגיבורים. אולם לנוכח העובדה שפרנסיהם טרם ערכו חשבון נפש על מאבקם בציונות בראשית דרכה, מאבק אשר הותיר את צאן מרעיתם לטרף הנאצים, אין לצפות לכך גם עתה.
עם זאת יש לציין כי בזמן כתיבת שורות אלה הולכת ומוקמת חטיבה חרדית, ויש מקום לתקווה שהיא תהיה רק הסנונית הראשונה במגמה של גיוס חרדים לצה"ל. אך מעל התקווה הגדולה הזאת מרחפת עננה כבדה בדמות מסע הסתה כנגד "סכנת ההדתה" שכביכול יביאו עימם החרדים לצה"ל.
על רקע מציאות זו ראוי לבחון את היוזמה המכונה "ברית המשרתים", המתיימרת לאחד רק את אלה שכביכול נושאים בנטל. זאת מבלי להתייחס ליוזמי הברית, שעל כמותם כבר כתב מאיר הר־ציון ב'פרקי יומן' ש"יש אנשים שפעלו ועשו דברים רציניים והגיעו לשיאים, אך שעתם נסתיימה...".
ככל שקשה להאמין, ואחרי כל המרורים שהאכיל השמאל את המחנה הלאומי בכלל ואת המתנחלים בפרט, מתחוור ש"ברית המשרתים" מחדשת את הברית ההיסטורית בין מפא"י למפד"ל. ויותר משהיא מבטאת את תחושת האדנות המפא"יניקית, המקננת אצל צאצאיה האידאולוגיים, היא מלמדת על רגש העבדות הטבוע בנפשם של חלק מאנשי הציונות הדתית. רגש זה, למרבה הצער והפלא, עודו מדריך דווקא את אלה אשר השתלבו היטב במערכות הביטחון, הכלכלה והאקדמיה של המדינה. הללו מתנכרים לאחיהם המסורתיים ומבכרים למצוא חן בעיני אליטה שוקעת ומנוונת האוחזת במוסרות השלטון כבקרנות המזבח.
גורל ההקרבה של הציונות הדתית בחרבות ברזל, שהוזכר לעיל, אינו גזרה משמיים. הוא תלוי באומץ של הציונות הדתית להתנתק מהקשר (או השקר) הגורדי בינה לבין השמאל, קשר שאותו אפיין פרופ' שמואל שניידר במילים "בעל הברית הווסאלי של מפא"י".
על אנשי הציונות הדתית, אלו מהם אשר לא כרעו ברך בפני אנשי "החיתולים האדומים", לפתח עצמאות מחשבתית וזקיפות קומה. אין הם זקוקים לאישור או לתעודת הכשר שתגיע אליהם מההתיישבות העובדת והתנועה הקיבוצית, על אנשי הרוח שלהם. אחריתה של תנועת העבודה (ע"ע יאיר גולן ומרב מיכאלי) מלמדת על העומק הרעיוני שביסודה.
אם יש ברית היסטורית שאותה יש לחדש הרי היא זו שבין מייסד תנועת המזרחי הרב יעקב ריינס לבין הרצל. בהקדמה לספרו 'אור חדש על ציון' כתב בנו של הרב ריינס: "על היותו יחיד פורש מציבור הרבנים ועושה דבר למורת דעתם… וכולם כיוונו להטיל בו דופי כמועל בקודשים… כשהופיע על הבימה היהודית ד"ר הערצל… וחולל תנועה ומהפכה שהתבטאה במילה חדשה ציונות, חקרו ובדקו הרבנים… באו כולם למסקנא שהציונות היא כפירה בביאת המשיח… ולא היה חולק בדבר מלבד מר אבא ז"ל… ואז החליט לצאת בגלוי נגד כל הקמים על הציוניות ממחנה החרדים".
דרכו של הרצל, "הציונות המדינית", מתבטאת בתפיסה הרוויזיוניסטית שנמצאת במצע תנועת הליכוד. זוהי אם כן הברית שיכולה לעצב את פניה של המדינה בשנים הבאות. ציונות מדינית - ציונות דתית. ברית זו כורכת את "שומרי אמוני ישראל" המהווים את רובה המוחלט של החברה הישראלית. ומי שירצה מקרב הפריפריה החברתית ומשולי התנועה הציונית להצטרף, אז כמאמר השיר "מי שרעב ימצא אצלנו פת של לחם/ מי שעייף ימצא פה צל ומי באר/ מי שסוכתו נופלת/ חרש ייכנס בדלת/ חרש ייכנס ועד עולם יוכל להישאר".
הכותב הוא חבר הנהלת חוג הפרופסורים לחוסן מדיני וכלכלי, חבר מערכת 'האומה' ומחבר הספר 'עוז לתמורה - עמוס עוז מכשף השבט'.