האח השכול יהודה לנצקרון מתארח באולפן ערוץ 7 לשיחה על ההתמודדות ארוכת השנים עם השכול על אחיו, נפתלי, שנרצח בפיגוע טרור סמוך לכפר סבא, ואת דבריו הוא פותח במשפט שגם הוא עצמו מגדיר אותו ככזה הנשמע מוזר: "לפני 23 שנים זכיתי להצטרף למשפחת השכול".
הוא כמובן מזדרז להסביר את דבריו. "זה מסוג הדברים שאנחנו לא בוחרים אותם. לא רצינו בזה ולא ביקשנו את זה. הקב"ה החליט את זה, אבל מהרגע שזה קרה השאלה היא איך מתמודדים עם זה. החלטתי לקחת את זה למקומות של זיכרון והנצחה וההבנה שזה שאח שלי נהרג על קידוש ה' אומר שהוא יושב למעלה בשורה הראשונה ליד הקב"ה וזו זכות גדולה".
כשהוא מתבקש לחזור ליום הרצח בוחר יהודה לפתוח בלילה שלפני הרצח עצמו. המשפחה, מספר יהודה, היא משפחה של שחקני ואוהדי כדורסל, אוהדי קבוצת הכדורסל של מכבי תל אביב, ובאותו יום שלישי היה משחק ששודר והאחים כולם התקבצו לראות יחד את המשחק.
"במחצית נפתלי הי"ד אמר לנו משפט שלא כל כך הקשבנו לו. הוא אמר שמחר בבוקר יהיה פיגוע באוטובוס בדרך לבית הספר. מדוב בילד בן 13, חודשיים אחרי בר מצווה, אז נכון שהייתה אז תקופה קשה, תקופת האינתיפאדה השנייה שבה בכל יום התפוצצו אוטובוסים, אבל אמר מה שאמר, לא התייחסנו", אומר יהודה.
לאחר המשחק התפזרו האחים לבתיהם ואחד האחים לקח את נפתלי לבית ההורים. לפני שהלך לישון אמר נפתלי לאמם שהוא רוצה להרים איתה כוסית לחיים. "זה ילד שבחיים לא שתה ובוודאי לא מבין מה זה כוסית לחיים אבל הוא ביקש, הלך לארון המשקאות והביא שי כוסיות והרים עם אימא שלי כוסית לחיים. לאחר מכן ניגש לאבא שלי ואמר שהוא רוצה חיבוק גדול. אחרי שהוא קיבל חיבוק גדול הוא אמר לאבא ואימא שהוא רצה לישון איתם הלילה במיטה. זה לא קרה אף פעם", מספר יהודה, ואכן נפתלי ישן עם הוריו באותו לילה עד שנרדם ואז הועבר למיטתו.
נפתלי היה תלמיד הישיבה בקדומים ובכל בוקר נסע עם חבריו בהסעה מפתח תקווה לתחנת הדלק שמול הכניסה לג'לג'וליה ושם עוברים לרכב ממוגן שהכניס אותם לשומרון. באותו בוקר הרכב הממוגן איחר במספר דקות ובאותן דקות הגיע המחבל כשעליו חגורת נפץ ופוצץ את עצמו כעבור מספר שניות. נפתלי וחברו, אלירן רוזנברג, נהרגו במקום, חמישה אחרים נפצעו.
התחושה של יהודה היא שכל קורות אותו הלילה שלפני הפיגוע מלמדים עד כמה הנשמה יודעת וחשה שמשהו עומד לקרות. על ההתמודדות עם השכול הוא אומר כי בשנתיים הראשונות המשפחה אינה מבינה את שקורה איתה ובעיקר באותם ימים בהם לא היו עמותות עוטפות כפי שקיים כיום.
"הדרך האישית שלי להתמודד עם השכול והאסון הפרטי היה בעשייה של הנצחות והתחלתי לעשות זאת בצורה מוגזמת", אומר יהודה ומספר על העיסוק הקודם שלו כאיש ציבור שפעל להקמת בתי כנסת, ישיבות, הכנסת ספרי תורה ועוד וכפעיל ציבור הייתה לו ההיכרות עם גורמים רלוונטיים שונים במגזר הדתי שאותם גייס לפרויקטים השונים.
מתוך רבות מההנצחות הוא מספר על שתיים. הראשונה שבו נוגעת לבנו שלו, עדו נפתלי, שכאשר הגיע לגיל שמונה החליט יהודה לכתוב בעצמו ספר תורה שבו יקרא בבר המצווה ואותו ייקח הלאה להמשך דרכו בישיבות ובצבא. לשם כך פנה ללמוד כתיבת סת"ם ובמשך השנים כתב את ספר התורה ולמעשה אירוע בר המצווה היה אירוע הכנסת ספר התורה ועבור יהודה הייתה זו סגירת מעגל שכן אחיו נפתלי נרצח מעט אחרי בר המצווה שלו.
הנצחה נוספת עליה הוא מספר היא החלטתו של בן דודו, שהיה רב קהילה בפלורידה, לעלות לארץ ישראל כמעשה ציוני אחרי הירצחו של נפתלי "אבל הוא לא רוצה לעלות לבד אלא עם כל הקהילה שלו". הוא עבר בין חברי הקהילה וסיפר להם את סיפורו של נפתלי הי"ד כדי לשכנע אותם. אנשי הקהילה אמרו שאכן הם רוצים לעלות אבל יש להם מחויבויות שונות. בן הדוד שאל כל משפחה איזה סכום יסדיר את מחויבויותיהם כדי שיוכלו לעלות, וכל משפחה נקבה בסכום. "הוא הגיע לחשבון שאם הוא יגייס מיליון וחצי דולר הוא יוכל להעלות את כל הקהילה".
בן הדוד סיפר על כך לאחד מתורמיו וזה כתב במקום צ'ק על סך מיליון וחצי דולר. חמישה חודשים לאחר הירצחו של נפתלי הגיע המטוס הראשון של 'נפש בנפש' לארץ ישראל ובו ארבע מאות העולים שהגיעו מפלורידה לבית שמש, ולמעשה בן דודו של יהודה הוא מנכ"ל נפס בנפש שהעלה עד כה 80,000 יהודים מצפון אמריקה לזכרו של נפתלי הי"ד.
ממשיך יהודה ומספר על משפחות רבות שפנו אליו בבקשה לקדם הנצחות לזכר יקיריהם. הוא מנגד פעל כמעט כתחביב להנצחות הללו, "אחרי השבעה באוקטובר הבנתי שזה כבר לא הובי וצריך להפוך את זה למקצוע וצריך להקים עמותה. הקמתי את עמותת 'מנציחים' שמטרתה לסייע למשפחות שכולות לקיים הנצחות. אנחנו מגייסים את הכספים, מתכננים ומבצעים. יזמנו מיזם שאיתו יצאנו לציבור והוא 'עץ חיים', הכנסת ספרי תורה לזכר הנופלים", הוא אומר ומבהיר כי היעד הוא שכל משפחה המעוניינת להכניס ספר תורה לזכר יקירה לא יהיה מה שימנע זאת ממנה.
"מאחר ומדובר במאות משפחות ויותר לא יכולנו להתקדם עם ספרי תורה חדשים שעלותם מאתיים אלף שקלים וצפונה ולכן החלטנו ללכת על ספרי תורה מחודשים. לחדש ספרי תורה זה חשוב לא פחות מכתיבה. יש היום הרבה מאוד ספרי תורה פסולים בבתי כנסת ברחבי הארץ והעולם. אנחנו מגייסים את אותם ספרים מהקהילות, מתקנים, מחדשים ומשחזרים אותם, עושים להם עצי חיים חדשים ומשלבים עצים שנכחדו בדרום".
יהודה מספר כיצד נסע לקיבוץ ניר עוז ובאישור הקיבוץ גזמו עצים לטובת הפרויקט בבחינת 'בדמייך חיי'. מעילי ספרי התורה משולבים ברקמות של אייקונים יהודיים שנרקמו על ידי 4000 נשים ברחבי העולם. העמותה פונה למשפחות השכולות ומציעה להם את המיזם. עד כה הוכנסו עשרות משפחות למיזם. היעד לשנה הקרובה הוא מאה ספרי תורה שיוכנסו
מחר (חמישי) תתקיים הכנסת ספר תורה לזכרו של קשת קסרוטי הי"ד שנרצח במסיבת הנובה בשבעה באוקטובר. יהודה מספר על הבחור שגדל בקיבוץ חילוני לחלוטין בערבה. שנתיים קודם להירצחו עבר קשת לשכונת פלורנטין בתל אביב, שם התחבר לקהילת 'בני דוד' ולרב והרבנית של הקהילה והחל הליך של התקרבות, הנחת תפילין, תפילות בשבת וכו'.
"בשמחת תורה בשנה שעברה הוא היה בתל אביב, רקד עם ספר התורה, אכל ארוחת חג ולאחר מכן נאלץ להגיע למסיבה כי הוא קבע עם חברים שהגיעו מחו"ל. אמו החליטה שמאחר ובליל הרצח הוא רק עם ספר תורה בתל אביב היא רוצה לכתוב ספר תורה לזכרו. הי פנתה אלינו ונרתמנו למשימה, גייסנו ספר וחידשנו אותו. במקביל מבלי שידענו בת זוגתו, דקל, החליטה גם היא לכתוב ספר תורה לזכרו וכך יצא שמחר נכניס שני ספרי תורה לזכרו של קשת קסרוטי בפלורנטין בתל אביב לקהילת 'בני דוד'.