יותר מ־13 חודשים פועל צה"ל ברצועת עזה במטרה למוטט את שלטון חמאס הצבאי והאזרחי ולהשיב את החטופים לביתם. בחודש האחרון מרכז צה"ל את עיקר פעילותו בצפון הרצועה. כוחות צבא מכתרים את השטח ופועלים בג'באליה, בית לאהיא והאזור להשמדת חמאס ולחיסול ניסיונותיו להתארגנות ושיקום מחדש. הלוחמים קוראים לאזרחים העזתים להתפנות לכיוון דרום, נלחמים ומחסלים מאות מחבלים, מאתרים ומשמידים אמצעי לחימה רבים, ונוסף לכך מאות רבות של מחבלים נכנעים ומועברים לחקירה בישראל.
בסיור שערך השבוע (שלישי) ראש הממשלה נתניהו עם שר הביטחון הנכנס ישראל כ"ץ במסדרון נצרים בעזה, הצהיר נתניהו קבל עם ועדה: "חמאס לא ישלוט בעזה". עוד הוסיף ואמר: "אנחנו מחסלים את היכולות הצבאיות של חמאס בצורה מרשימה מאוד. אנחנו עוברים ליכולות השלטוניות שלו, ועוד היד נטויה", כך הבהיר נתניהו. גם בנאומו השבוע מעל בימת הכנסת התייחס נתניהו ללחימה בעזה וציין כי ביקש מהצבא להביא תוכנית למיגור שלטון חמאס. "המלאכה לא הושלמה. חיסלנו את הגדודים וחלק ניכר מהיכולת הצבאית של חמאס, אבל עשינו כברת דרך. ביקשתי מצה"ל להביא תוכנית מסודרת למיגור היכולת השלטונית של חמאס ושלילת היכולת לחלק מזון ואת הסיוע ההומניטרי". נתניהו התייחס בדבריו לישיבת הקבינט המדיני־ביטחוני המצומצם שקיים בראשון בלילה, שדנה בהמשך המערכה בעזה ובהשבת חטופים, וציין כי "נביא עשרות חטופים בזמן הקרוב".
אולם נוכח שיטת הפעולה של צה"ל, שבה הוא חוזר שוב ושוב לאזורים ברצועה שבהם כבר פעל ושאותם טיהר בשלבים מוקדמים, מעלים מומחי ביטחון חשש כבד מהידרדרות מסוכנת לדשדוש בעזה. הטענה העולה מאותם גורמים היא שצה"ל נכנס ויוצא משטחים ולא מתמרן באופן רציף, עצים ומתמשך, ובשל כך מאפשר לאויב להתאושש ולחזור פעם אחר פעם ליכולות לחימה מחדש, ובכך מסכן את חיי הלוחמים ולא מוביל להכרעת חמאס. כמו כן שליטת חמאס במשאיות הסיוע הנכנסות לרצועה משמרת את כוחו של חמאס ואת משאביו הכספיים ומגדילה את יכולת ההישרדות שלו. כל אלה מחדדים את השאלה בדבר המשך התנהלותה של הלחימה ברצועה והשגת יעדי המלחמה.
להפעיל את הכוח נכון
אלוף משנה במיל' חזי נחמה, ממובילי פורום המפקדים והלוחמים במילואים וממחברי תוכנית האלופים, מביע ביקורת נוקבת בנוגע לאופן ניהול המלחמה ברצועה. לאחרונה הוקפא שירותו במילואים עקב הביקורת הציבורית שהוא משמיע. "אנחנו אומרים כבר כמעט עשרה חודשים כי למרות ההישגים הכבירים שישנם, בצורה שבה צה"ל נלחם בעזה לא נגיע להכרעת חמאס".
אתה מתכוון להכרעת היכולת הצבאית של חמאס? כי בארץ כבר יצאו בכותרות שהוא הוכרע.
"הם יכולים לצאת בכל הכותרות שהם רוצים, ואנחנו יודעים שהנייר סובל הכול, אבל אם חטיבת כפיר מאבדת בשבוע אחד קרוב לעשרה לוחמים, ואם אוגדה 162 מאבדת בחודש אחרון בשכונת ג'באליה יותר מ־25 לוחמים, ככה לא נראית הכרעה. אם הרכבת משדרות לאשקלון סגורה אחרי 13 חודשים של מלחמה, ככה לא נראית הכרעה. אני לא יודע מי יוצא בהכרזות כאלו ולמה הוא מתכוון, אבל יש פה מדדים מאוד ברורים לבחינת הכרעה. את מבינה שהחזרנו תושבים לשדרות לפני עשרה חודשים, ואין להם עדיין רכבת. אם חמאס יכול לירות טילים על הרכבת אחרי 13 חודשים של מלחמה, לא הכרענו אותו. אם אוגדה 162 נכנסת בפעם הרביעית לג'באליה, ככה לא אמורה להיראות מלחמה. לא ניתן לנצח מלחמה באמצעות פשיטות. לא היה דבר כזה בשום מלחמה בהיסטוריה. על מנת להכריע אויב, עלינו לכבוש שטח ולטהר אותו".
כיצד לשיטתך אמורה להתנהל המלחמה?
"אנחנו כבר חודשים קוראים ליישום תוכנית האלופים. זו תוכנית שיותר מעשרה אלופים מצדדים בה, ומאות קצינים בכירים חתמו בעד יישומה. התוכנית הזאת גם חסכונית בסד"כ, גם חסכונית בחיי חיילינו וגם שוללת את השליטה של חמאס בחלוקת הסיוע ההומניטרי. אנחנו כמובן לא נגד הסיוע ההומניטרי", הוא מבקש לציין. "אנחנו נגד זה שחמאס הוא ששולט בו. תוכנית האלופים מציגה חלופה. השבוע גם הנחנו על שולחן מקבלי ההחלטות חוות דעת משפטית של מי שהיה בעברו ראש מחלקת הדין הבין־לאומי בצה"ל, הדוקטור למשפטים לירון ליבמן, חבר המכון הישראלי לדמוקרטיה. הוא לא חשוד על היותו איש ימין, והוא קובע שניתן לעשות את זה. יש מגבלות, יש סייגים, אבל אפשר ליישם את התוכנית ברצועת עזה".
דווקא עשה רושם שלאחרונה צה"ל החל בריכוז הפעילות בצפון הרצועה, בדומה לתוכנית האלופים.
"נכון, אבל אנחנו לא חושבים שזה נכון להכניס פנימה כוחות קרקעיים, שיתחככו עם האויב בג'באליה, כמו שקורה עכשיו. אנחנו אומרים פעם ועוד פעם: קודם כול צריך לפנות את האוכלוסייה העזתית דרומה. מי שיישאר אלה רק מחבלים, ואז ממילא אין צורך להכניס סיוע הומניטרי לשטח. בעצם אתה מגיע למצב שאתה שולט בפועל בשליש מרצועת עזה, זה הישג בלתי רגיל. אלא שלצערי הרב, הדרג המדיני והדרג הצבאי לא מיישמים את התוכנית הזאת".
למה אתה חושב שהם נמנעים מכך?
"קודם כול, אנחנו יודעים שהרמטכ"ל ושר הביטחון הקודם לא רצו בשום מצב שצה"ל יממש ממשל צבאי בשטח. אנחנו לעומתם חושבים שאי אפשר לנצח בלי לכבוש את השטח", הוא מבהיר. "זה אל"ף בי"ת של צבא ושל טקטיקה קרבית. אתה יוצא להתקפה, ואתה חייב לכבוש שטח. לא כיבוש במובן הפוליטי. אחת הבעיות הגדולות שקרו לנו במדינה בעשרים השנים האחרונות היא שכיבוש הפך להיות מילה פוליטית, אבל כשלומדים לימודי צבא, ואני זכיתי לפקד בצבא על קורס קצינים, קורס מ"פים וקורס מג"דים, ההישג הטקטי הבסיסי הראשון הוא לכבוש שטח. לא כאמירה פוליטית, כאמירה מקצועית־צבאית. כדי לטהר את השטח מאויב אתה חייב לכבוש את השטח, נקודה. לצערי הרב בכל הזדמנות הרמטכ"ל שלנו מסביר שהוא לא רוצה לכבוש שטח, לא בעזה ולא בלבנון. לכן נגזר עלינו פעם אחר פעם לחזור אל אותם מקומות שאנחנו נלחמים בהם ולהילחם בהם שוב מחדש, ולהקיז דם של מיטב בנינו שוב ושוב".
מה שאתה אומר הוא חמור מאוד.
"זה נורא ואיום. כואב לי להגיד את זה".
אתה בעצם אומר ששיטת הפשיטות פשטה את הרגל ועולה בחיי אדם.
"חד משמעית. מעולם צבא לא ניצח בשיטת הפשיטות. שיטת הפשיטות, אין לה היתכנות למלחמה. היא טובה לשגרה, היא טובה תוך כדי המלחמה כדי לחטוף איזה מחבל, כדי להביא מודיעין או כדי לפוצץ מבנה מסוים. אני לא נגד פשיטה באופן גורף, אבל כשזו השיטה העיקרית במלחמה הנוכחית, גם בעזה וגם בלבנון, זה פשוט חוסר מקצועיות ממדרגה ראשונה", הוא קובל.
אתה מצביע על כשלים בהתנהלות הצבא, אבל מה אתה כן מציע?
"אני מציע תוכנית שאומרת: יש שטח, שליש מהרצועה, שהוא כבר מכותר על ידי כוחותינו. אתה רק צריך להודיע לאזרחים: שימו לב, אזרחי עזה, החל מעוד שבוע האספקה ההומניטרית מגיעה דרומית לציר נצרים. שם תקבלו כל טוב, אבל רק דרומית לציר נצרים. ובכל המרחב העצום שמשתרע מציר נצרים וצפונה, כלומר כל העיר עזה עם כל השכונות שמקיפות אותה, בשטח הזה לא נשארים אזרחים, ומכאן שאני גם לא צריך לדאוג שם יותר לסיוע הומניטרי. ככה אני עושה מצור, פשוט כמו שזה נשמע".
ומה הלאה? להשאיר את השטח בידי ישראל? לעבור הלאה לשליש הבא?
"קודם כול תדמייני את מה שאמרתי עכשיו. נניח שיש שם 5,000 מחבלים שאין להם אספקה הומניטרית, והם נכנעים לאט לאט, ומרימים ידיים ומסגירים את עצמם. זו שבירה מורלית עצומה לחמאס. ואחרי זה הדרג המדיני יכול להחליט למשל, אחרי שניקינו את השטח לגמרי, לאפשר לנשים ולילדים ולגברים שהשב"כ מסמן אותם לחזור למרחב הזה. ובמרחב הזה חברה בין־לאומית, אמריקנית או אחרת, מחלקת מזון וסיוע הומניטרי. ככה אני מתחיל לייצר חלופה לחמאס", הוא מסביר. "אפשרי במרחב מאוד גדול בעזה, של שליש מהרצועה, להחזיר תושבים ולהחזיר חיים למסלולם, כשאין גורם כוח כמו חמאס, שמתנגד. ככה שללנו מחמאס את הדבר הכי חשוב שיש לו היום - השליטה באזרחים ובשטח. ולמה בהתנהלות הנוכחית לא נכריע את חמאס? כי חמאס שולט היום בשטח ובאזרחים", הוא מצביע על לב העניין מבחינתו. "בשיטה הקיימת חמאס ישלוט עוד הרבה מאוד זמן בעזה".
כדוגמה לאופן שליטת חמאס בשטח נחמה מציין את המתחולל בח'אן יונס. "תסתכלי מה קורה כיום למשל בח'אן יונס. צה"ל נלחם שם בגבורה. יצאנו משם בפעם האחרונה לפני חמישה חודשים. ומה קורה שם מאז? הם משתקמים מחדש ונערכים שוב ללחימה. הם מינו מח"ט, הם מינו מג"דים ומ"פים. הם מילאו את השורות. הם שולטים בסיוע הומניטרי בח'אן יונס, ובכסף הזה הם גם מגייסים מחבלים נוספים לשורותיהם וגם משלמים משכורות לפעילים שלהם. ומה יקרה לנו בעוד שנה, כשנחזור לפשיטה הבאה בח'אן יונס? חלילה נקיז את הדם של טובי בנינו, כדי לכתוש עוד פעם את השטח".
יש שטוענים שמדובר ביישום שיטת כיסוח הדשא, כמו באיו"ש.
"מה שקורה באיו"ש ומה שקורה בעזה אלו שני דברים שונים לגמרי. בעזה אנחנו במלחמה, ואנחנו צריכים להתנהל כמו במלחמה. אנחנו צריכים להחזיר חטופים, אנחנו צריכים להשמיד את חמאס, זה אפשרי. אנחנו פשוט לא עושים שום צעד שהולך לכיוון הזה, אנחנו מתכתשים איתם. אנחנו מבסוטים שהרסנו להם הרבה בתים ומבנים ושהרגנו הרבה מחבלים, אבל אנחנו לא מתכתבים עם המציאות", הוא מלין. "שוב ושוב אנחנו מאפשרים להם להשתקם". נחמה משווה את המלחמה בחמאס לזירת אגרוף: "שניים נכנסים לזירה לדו־קרב. מה יקרה אם המתאגרף הראשון ייתן לך אגרוף, יעיף אותך לרצפה וייתן לך זמן להתאושש? את תקומי, תתמקמי ותיערכי לסבב הבא, ותבואי מוכנה יותר לפעם הבאה. החוכמה היא לתת אגרוף אחרי אגרוף אחרי אגרוף, עד שהאויב נכנע ואומר: עצור, אני לא רוצה את זה יותר".
זה נשמע ברור כל כך. למה לדעתך אין במטכ"ל אוזניים קשובות לדברים האלה?
"יש כל מיני סיבות. בראש ובראשונה, בשלושים השנה האחרונות הצבא הכניס לתוכו תפיסות של הרתעה ולא של הכרעה, כלומר אני נלחם על מנת להפחיד את האויב, אבל לא על מנת להכריע אותו. הדוגמה הכי מובהקת היא צוק איתן. בצוק איתן חמאס רצה לעשות לנו שבעה באוקטובר. הוא חפר 32 מנהרות שיוצאות ליד הקיבוצים של העוטף, והתכלית שלו הייתה אחד לאחד כמו שבעה באוקטובר. אנחנו תפסנו את אחת החוליות כשהיא יצאה מהפיר ליד קיבוץ עין השלושה, וככה נפתחה המלחמה בצוק איתן".
בתוך כל זה ישנם החטופים. בימים אלו עולה הקריאה לסיים את המלחמה למען שחרור החטופים. מה לדעתך ישראל צריכה לעשות בנדון?
"אני טוען שעד עכשיו לא לחצנו די חזק על חמאס. כשנלחץ עליו חזק באמת, הוא יסכים לעסקת חטופים, כמו שהוא הסכים בעסקה הקודמת. בשיטה הצבאית הנוכחית הוא לא נלחץ, כי הוא משחק איתך והוא ימשיך לשחק איתך ככה ולמשוך עוד שנים. אם לא נשים את הרגל שלנו על הצוואר שלו, ונלחץ עד שהוא יבין שהוא הולך להפסיד את כל מה שיש לו, הוא לא ייכנע. הוא צריך להבין שהוא הולך להפסיד את האחיזה בצפון הרצועה, ואחרי זה במרכז הרצועה, ואחרי זה בדרום הרצועה. אבל הוא רואה שאנחנו לא עלינו על המסילה שמובילה להכרעה, ולכן לא אכפת לו. במצב הקיים הוא לא ילך להסכם בשום מצב".
הנחישות תשתלם
מי שרואה את הלחימה בעזה באור מעט שונה הוא תת־אלוף במיל' אמיר אביבי, יושב ראש תנועת הביטחוניסטים: "כיום המלחמה בעזה מתמקדת בחיסול חמאס במרחבים שבהם זוהתה התארגנות מחודשת, בדגש על צפון הרצועה, בית לאהיא וג׳באליה. בשבועות האחרונים יש לחמאס יותר מ־1,200 הרוגים ויותר מאלף מחבלים שנכנעו. האתגר בשלב הבא הוא להשתלט על אופן חלוקת הסיוע ההומניטרי במטרה למנוע סיוע מחמאס, ולשלוח סיוע רק למרחב ההומניטרי", מדגיש אביבי. "צה"ל ממשיך לעודד תנועה של פלשתינים מצפון הרצועה דרומה, אך עדיין יש כמות משמעותית של פלשתינים בצפון הרצועה".
כיצד לדעתך ניתן להכריע את חמאס? אילו צעדים נדרשים לשם כך?
"חמאס נמצא במצב קשה מאוד, ולבסוף יוכרע", הוא פוסק. "זהו תהליך ארוך שנובע גם ממגבלות היקף הכוחות שצה"ל מפעיל, ובתקופות מסוימות גם מחוסר בחימושים. במלחמה מסוג זה נדרשת סבלנות אסטרטגית. יש כאלה שאומרים שהמלחמה בעזה מיצתה את עצמה, והאמירה הזאת חסרת כל בסיס. כמות המחבלים שנהרגו בפשיטה האחרונה מעידה על כך. צה"ל צריך לפעול להעמקת השליטה בצפון הרצועה, לחיסול תאי ההתנגדות שם ולדחיקת האוכלוסייה דרומה. יש להטיל מצור בכל המקום שבו אין אוכלוסייה ויש מחבלים. השליטה שלנו בסיוע ההומניטרי היא המפתח להצלחה, והממשלה נדרשת לתת הנחיות ברורות לצה"ל בעניין זה".
עולה טענה שהלחץ הצבאי לא מקדם שחרור חטופים. מה נדרש מישראל לעשות בסוגיה דחופה זו?
"בעת הזאת, מכיוון שחמאס טרם הגיע למצב שהוא מוכן לשחרר חטופים תמורת חיי אנשיו ועזיבתם את עזה, צריך להמשיך במגמת חיסול חמאס ובניסיון לרתום כוחות ברצועה שמאסו במצב חסר התקווה שבו הם נמצאים. יותר ממיליון אנשים נמצאים באוהלים בחוף עם תחילתו של החורף, והסבלנות שלהם הולכת ופוקעת. רבים מבינים את גודל האסון שחמאס הביא עליהם ואת חוסר התכלית בהמשך התמיכה בחמאס".
רבים אולי מבינים, ולמרות זאת עד היום לא החזירו לידינו אפילו לא חטוף אחד. זה מלמד שהם עדיין נאמנים לחמאס ולערכיו, או לכל הפחות מפחדים ממנו. אם כן נראה שלא ניתן לבנות על הציבור העזתי בסוגיית החטופים.
"יש שם תהליך שקורה, ובאיזשהו שלב הוא יתפרץ", הוא מתעקש. "נחישות ישראלית להמשיך לחסל את המחבלים תביא ברגע מסוים לשינוי בסיסי במצב וליצירת התנאים לשחרור החטופים ולחיסול חמאס כגוף שלטוני וצבאי".