גבול הצפון ממשיך לבעור בימים אלה. למרות המאמצים לנסות ולגבש הסכם הפסקת אש, חיזבאללה ממשיך לירות מדי יום עשרות רקטות וטילים ולשגר כטב"מים לעבר אזורים שונים בישראל, בעוד צה"ל ממשיך לפעול בדרום לבנון כדי למגר עוד קיני חיזבאללה ולהגיע לסיומה של המלחמה עם כמה שיותר הישגים.
על הרקע הזה נראה כי הסכם הפסקת אש בין ישראל ללבנון הוא עניין של זמן, וחלק מההערכות מדברות על ימים אחדים. המתווך האמריקני עמוס הוכשטיין, הזכור מהסכם הגז עם לבנון שהיה רחוק מלהיות הישג, שוב נמצא באזור ומגבש את ההסכם, אבל הפעם נראה שישראל מגיעה למגעים מעמדה של כוח ודורשת שהתנאים שלה ימולאו כדי להסכים לנצור את האש.
ישראל דורשת בהסכם כמה דרישות, הראשונה שבהן היא שתישמר לה הזכות להגיב לכל הפרה מצד חיזבאללה, והיא מוכנה לאפשר לגורמים הבין־לאומיים ולצבא לבנון טווח קצר של תגובה לפני התערבות ישראלית. כמו כן ישראל דורשת כי בראש ועדת הפיקוח על ההסכם יעמדו האמריקנים והצרפתים, כדי שללבנונים יהיה בכלל אינטרס לאכוף אותו. לצד זאת יש דרישה חד־משמעית לפרק תשתיות של חיזבאללה לא רק מדרום אלא גם מצפון לנהר הליטאני.
ללבנונים, שמן הסתם מתייעצים גם עם חיזבאללה, יש בעיקר בעיה עם האפשרות של ישראל להגיב להפרות. מצד אחד אף מדינה ריבונית לא יכולה לאפשר למדינה אחרת להתערב צבאית בשטחה. מצד שני מדובר במצב מורכב שייתכן שיסייע גם למדינת לבנון עצמה, שהייתה שמחה להיפטר מחיזבאללה, אבל מנהיגיה חוששים שזרועו הארוכה של הארגון תפגע בהם אם יעשו זאת. בסוף השבוע הנוכחי, אם אכן יושגו ההסכמות הנדרשות, אמור הקבינט המדיני־ביטחוני לערוך דיון מקיף בנוגע להסכם הפסקת האש - כמובן אם הצד הלבנוני יכופף את עצמו לדרישות הישראליות. העמדה הרשמית הישראלית היא שאין פשרות על הדרישה של ישראל להגן על עצמה ולאפשר לתושבי הצפון לחזור בבטחה לבתיהם.
פרופ' קובי מיכאל, חוקר בכיר במכון משגב ובמכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS), מסביר מה הפערים שיכולים לעכב את ההסכם בין ישראל ללבנון. "אני חושב שאם ישנם פערים, הם קשורים לעניין של הנסיגה המוחלטת של חיזבאללה מעבר לקו הליטאני, אף שייתכן שתהיה לכך הסכמה. גם נושא האחריות למניעת ההתחמשות של חיזבאללה בעייתי מבחינתם. כמובן לא חיזבאללה ולא ממשלת לבנון יכולים לקבל את התנאי ההכרחי מבחינת ישראל, שהוא חופש הפעולה בכל מצב שבו צבא לבנון וכוח יוניפי"ל לא יעשו את מה שהם צריכים לעשות", אומר מיכאל.
אז איך ישראל תבטיח את חופש הפעולה שלה לאחר הפסקת האש?
"ישראל לא צריכה את ההסכמה של חיזבאללה או לבנון לכך, אלא עליה פשוט לעשות. בכל פעם שלא קורים הדברים מכוח ההסכם וצבא לבנון ויוניפי"ל לא יעשו את המוטל עליהם, ישראל צריכה לפעול, לא רק במרחב של דרום לבנון אלא גם מעבר לו ומעבר ללבנון, בכל מקום שקשור להתעצמות של חיזבאללה. אנחנו לא יכולים לקבל יותר אפשרות או רעיון של התעצמות צבא טרור בגבולות שלנו ובסמוך להם. אנחנו לא יכולים להמשיך באסטרטגיית ההכלה.
"אנחנו נהיה אלה שנגדיר מה תהיה הפרה, ונראה לי שהדברים די ברורים ולא צריך תחכום רב. כל ניסיון של חיזבאללה לשקם יכולות צבאיות - גם מעבר למרחב של דרום לבנון - הוא הפרה והוא יטופל. כל ניסיון של חיזבאללה לחזור לכפרים שנהרסו בחסות האוכלוסייה האזרחית וניסיון לבנות יכולות הוא הפרה. אם היא לא תטופל, אנחנו נטפל בה. אם צריך ניכנס פנימה ונשמיד, אם אפשר בארטילריה ומהאוויר נעשה את זה כך. נשמור לעצמנו את מרחב הפעולה המובטח".
עד כמה אנחנו קרובים להסכם לדעתך?
"חיזבאללה כבר ירד מהדרישה של התניית הפסקת אש בלבנון במהלך דומה בעזה. אני מניח שההסכם ייקח עוד כמה ימים, אם הם לא יעשו איזה 'פליק פלאק' לאחור. בינתיים אנחנו צריכים להגדיל את העוצמה של הלחימה בלבנון גם במטרות וגם בפגיעה בנכסים אסטרטגיים של חיזבאללה. זאת במטרה להגיע ליום שאחרי ההסכם כשאנחנו בעמדה נוחה יותר מבחינה אסטרטגית לפעול נגד חיזבאללה, והוא בעמדת נחיתות ברורה.
"נראה שיש מוטיבציה אמריקנית גבוהה מאוד ושגם ממשלת לבנון, איראן וחיזבאללה רוצים להגיע להסכם. איראן חשה שהיא מאבדת את הנכס שבנתה במשך שנים".
הסכם כזה יהיה לדעתך מספיק בשביל תושבי הצפון שפונו מבתיהם כדי להרגיש בטוחים לחזור?
"ההסכם מספק הפסקת אש אבל עדיין לא תחושת ביטחון. התחושה הזאת תיבנה משגרה ביטחונית רגועה, מהנוכחות של צה"ל ומהאופן שבו צה"ל יגיב לכל ניסיון הפרה. אם התושבים יראו שנשמרת שגרה ביטחונית סבירה, שיש נוכחות מוגברת של הצבא לאורך הגבול ושצה"ל לא מהסס לפעול כל אימת שחיזבאללה מנסה להתאושש או לחזור למרחב, אני מאמין שתחושת הביטחון תגבר בצורה משמעותית. אם הממשלה תשכיל לעטוף את הנושא הזה בהקצאת משאבים ותשומת לב לשיקום עצמו, התושבים יחזרו".
עד כמה חשוב לנו שהאמריקנים ייקחו חלק פעיל ביישום ההסכם?
"אני חושב שהאמריקנים יהיו חלק ממנגנון הפיקוח על ההסכם הזה. זה נותן סיכוי גבוה יותר לכך שההסדרה אכן תתממש. זו לא ערבות של מאה אחוזים. לכן אנחנו לא יכולים לסמוך על אף אחד, לא על מנגנון בין־לאומי כזה או אחר, גם לא על צבא לבנון כאשר ארצות הברית חלק מזה. צריך לצאת מנקודת הנחה שייתכן שהמנגנון ייכשל בביצוע משימותיו או לפחות בחלק מהן. אנחנו צריכים להכתיב את כללי המשחק מהיום הראשון. אם לא נהיה מספיק נחושים לקבע את הסטנדרט הזה, אנחנו נקשה על עצמנו יותר ויותר, ונמצא את עצמנו מוגבלים ביכולת התגובה בהמשך. אין כאן שום ספקות. האחיזה המודיעינית שלנו בשטח חזקה, וברור לנו מתי מתבצעת הפרה. אנחנו מוודאים מול צבא לבנון ויוניפי"ל שהם מטפלים בכך בלוח זמנים מאוד ברור ואומרים להם שאם תוך 48 שעות זה לא מטופל, אנחנו נטפל".
"קניית השקט עלתה לנו בריבית דריבית"
אור יששכר, ראש מחלקת המחקר בתנועת 'הביטחוניסטים' ומומחה ליחסי איראן וחיזבאללה מעריך גם הוא שההסכם קרוב, אך מכיר היטב את הזירה. "זה לא נגמר עד שזה לא נגמר. בסוף התקווה היא להגיע לסוג של הסדרה בלבנון, אבל זה צריך להיות מעמדת כוח. לישראל אסור להתפשר על האינטרסים היסודיים שלה. ישראל כבר התפשרה בעבר על החלטה 1701 שבסוף אפשרה לחיזבאללה להתעצם בדרום לבנון. לבנון היא לא עזה, זה שטח שונה מאוד ויש בו אוכלוסיות מאוד ממורמרות נגד חיזבאללה, ולכן יש שם יותר סיכוי להגיע להסדרה בערבויות בין־לאומיות מאשר בעזה".
הוא מוסיף כי "ישראל פעלה בצורה מדהימה ומתוחכמת מול חיזבאללה, נטרלה את התשתיות שלו, חיסלה את הבכירים שלו, ויש לוחמה מאוד מרשימה כרגע. כדי לתרגם זאת להישג מדיני צריך שהעולם יבין שישראל לא תחזור לשישה באוקטובר. מה שקרה בלבנון זה שהיה לנו צבא טרור ערוך על הגבול ומוכן לפעולה בלחיצת כפתור. זה לא יכול לקרות שוב, כי שילמנו מחיר דמים יקר מאוד. גם הלבנונים צריכים לקחת אחריות על המדינה שלהם אם הם רוצים להימנע מעוד מלחמות".
אתה מגדיר את החלטה 1701 בעיה, אבל גם ההסכם הנוכחי יתבסס על פתרון דומה.
"פחות משנה איך יקראו לזה, חשוב יותר להשיג קווי יסוד שהם חופש פעולה במקרים של הפרות, להוציא את חיזבאללה לחלוטין מלבנון, שדרום לבנון יהיה אזור מפורז לחלוטין ויפעלו בו כוחות בין־לאומיים שעובדים בשיתוף צה"ל וצבא לבנון לוודא את הפירוז, וכן לפקח על המעברים מסוריה כדי לוודא שלבנון לא הופכת להיות איום איראני או בסיס איראני שמאיים על מדינת ישראל.
"העקרונות הישראליים מאוד מאוד ברורים. יש מקום לפשרות, אבל הן צריכות להיעשות על פי העקרונות שלנו. מדינת לבנון צריכה להיות נקייה מאיראן, וזה אומר גם להעביר חוקים בפרלמנט נגד השפעה זרה בלבנון, להוציא את חיזבאללה מהפרלמנט ומהממשלה, ושצבא לבנון ומדינת לבנון ישתתפו בפירוק חיזבאללה מנשק. כמובן זה כולל גם את הדבר הברור, שצה"ל יהיה רשאי לפעול בדרום לבנון אם הוא מזהה הפרות, ויהיו ערבויות בין־לאומיות לכך. אנחנו לא נסכים שצרפת או בריטניה ישקלו אמברגו נשק כי ישראל מגינה על עצמה. אי אפשר לצפות שישראל תהיה מוכנה לדמם אחת לכמה שנים, תמורת שקט מדומה. עצימת העיניים הזאת לא בדיוק עבדה לנו עד עכשיו".
מה צריכה להיות מידת המעורבות של ארצות הברית ביום שאחרי? כמה אנחנו יכולים לסמוך על כך?
"ארצות הברית כבר ניסתה בעבר לתווך ולתת ערבות. הייתה נוכחות צבאית של צבא ארצות הברית בלבנון, ובעקבות פיגוע שבו נהרגו כמעט 300 חיילים אמריקנים וצרפתים הוחלט להוציא אותם משם. כוחות בין־לאומיים תלויים במדינה המארחת, ולכן מדינת ישראל תמיד צריכה להבטיח את הזכות להגן על עצמה בכוחות עצמה. ארצות הברית וצרפת צריכות להבין שישראל מצפה מהן להיות מעורבות. הרשויות בלבנון יהיו חייבות לשתף פעולה, אחרת זה לא יעבוד".
כמה זמן לדעתך יכול הסכם כזה להחזיק?
"אף הסכם הוא לא נצחי. הסכמים במזרח התיכון שווים בקושי את פיסת הנייר שהם כתובים עליה. צריך שיהיו ערבויות ברזל ויכולת הגנה עצמית חזקה של ישראל. אי אפשר לסמוך על הסכם שישרוד לנצח, אבל כן צריך למצות את ההישג הזה, לתרגם הישג צבאי להישג מדיני. אנחנו הרי לא יכולים או רוצים לשלוט בכל לבנון, אבל עם מעורבות בין־לאומית אפשר יהיה למצות הישג צבאי ולהגיע למציאות מדינית שונה ממה שהיה לפני המלחמה".
פורום הביטחוניסטים גם הציע לערב עוד מדינות, כדי לייצר יותר אינטרסים כלכליים בתוך לבנון, ואז בעצם להגדיל את הלחץ עליה.
"הלחץ הכלכלי צריך להיות מופעל בעיקר על גורמי חיזבאללה. מדינת לבנון עצמה עדיין יכולה לעמוד מול הארגון אם רק יהיה לה כוח רצון וסיוע בין־לאומי לעשות זאת. היה ראש ממשלה, חרירי, שסוריה וחיזבאללה התנקשו בו והוא האחרון שניסה לאתגר את ארגון הטרור.
"צריך לסייע להם, אבל נניח הסכם הגז שחתמנו עם לבנון הוא לא הדרך. חשבו שפריחה כלכלית בלבנון תפחית את הסיכוי שהם יתכננו לרצוח ישראלים ולכבוש את הגליל, וזה לא עבד. בדיוק כמו שצפינו זה לא צלח, ואותי אישית זעזע לראות את כל מערכת הביטחון נעמדת בשורה אחת ומגינה על ההסכם הזה. הם גיבו הסכם אסוני שלא נתן לנו כלום. תיאורטית גם חברות איראניות היו יכולות להשתמש בהסכם הזה. קניית השקט הזאת עלתה לנו בריבית דריבית, וזו לא הדרך הנכונה".
"תחושה של ניצחון"
ומה חושבים הלוחמים בשטח על ההסכם המתגבש? רב־סרן במיל' גלעד אך, מ"פ מילואים ויושב ראש תנועת 'מילואימניקים עד הניצחון' אומר לנו כי "הסכם עם לבנון חייב לבוא ממקום של כוח וחייב לכלול אזור חיץ של לפחות שני קילומטרים, כדי שימנע פלישה קרקעית אפשרית. ראינו איך כוחות רדואן נערכים לפעול באופן דומה למה שקרה ב־7 באוקטובר. בנוסף חייבים לשחרר את לבנון מהלפיתה האיראנית. צריך לקחת את הכוחות השפויים בלבנון, לעשות איתם את ההסכם ולעזור להם לנצח את השיעים, שהם שליחים של איראן. הייתי אפילו מזמין את מנהיגי הנוצרים והדרוזים לירושלים כדי להניב שינוי בסדר הכוחות הפוליטיים בתוך לבנון, כדי שתהיה מולנו מדינה נורמלית ולא מדינת חסות איראנית".
אך מוסיף כי "התחושה של הלוחמים בשטח היא תחושה של ניצחון. אני חושב שנעשתה עבודה מדהימה של ארגוני הביון בריכוך השטח, וזה יצר אפקט בריחה של חיזבאללה ומומנטום חיובי בעבור הצבא שלנו. הלחימה של חיזבאללה היא מרחוק וההיתקלויות מצומצמות. רוב האש של חיזבאללה נורית באמצעות טילים. בכל פעם שצה"ל מתקדם הם נסוגים לאחור. מצד שני האלמנט של הכניסות והיציאות משטחים שכבר כובשים אותם הוא לא נכון, והוא מאפשר לחיזבאללה להתבסס שוב בשטחים שכבר טיהרנו. זה שוחק את הכוחות. צריכים לעבור ממדיניות של פשיטות למצב של כיבוש שטח בלי לחשוש. כך אם יהיה הסכם מדיני אפשר להגיע אליו מעמדת כוח".
במערכת המדינית מעוניינים להגיע להסכם בימים אלה בעיקר כדי לשים סוף למצב האבסורדי שבו תושבי הצפון מפונים מבתיהם זמן כה רב והמציאות בגבול עדיין נפיצה. עם זאת, ההוראה שניתנה לצבא היא להמשיך ולפעול בכל הכוח, עד לרגע שבו יהיה הסכם. חיזבאללה נוהג באותו באופן, ויעידו על כך הניסיונות לפגוע בכל רחבי ישראל ולא רק בגבול הצפון. הממשל האמריקני הנוכחי מעוניין מאוד שההישג הזה יהיה רשום על שמו, ואפילו מנסה לתאם את הצעדים עם אנשיו של דונלד טראמפ.
לשאלה אם נראה הפסקת אש בימים הקרובים אין תשובה ודאית. כל הצדדים המעורבים מעוניינים בהסכם, אבל כשארגון טרור מעורב בסוגיה, גם אם חלקית, עד שהדברים לא ייסגרו סופית האש לא תיפסק. בישראל לא מתכוונים לעצור, גם אם תהיה ביקורת בין־לאומית על המהלכים. המסר למדינות העולם הוא שאיש לא יגן על ישראל אם היא לא תפעל בעצמה. לכן החתירה להפסקת האש היא חשובה, אבל לא בכל מחיר, ובמיוחד לא במחיר הפסד והסכם שיאפשר לחיזבאללה לחזור לעצמו בתוך זמן קצר ולאיים שוב על תושבי הצפון בפרט ועל תושבי מדינת ישראל כולה.