עם פתיחתו של כנס החורף, מיד לאחר חג הסוכות, החלו חברי הכנסת בקידום גל חקיקה שלא נראה כמותו כבר זמן רב. בעקבות שנת המלחמה, חוקים רבים שהיו בתהליכי הכנה שונים נכנסו להקפאה עמוקה, ורק כעת הם הופשרו ועלו להצבעות השונות.
אחד החוקים הבולטים הוא חוק איסור העסקת מורים שהזדהו עם ארגוני טרור או פיגועים. לאחר שנתיים של עבודה בוועדות הכנסת השונות, בדגש על ועדת החינוך, עבר החוק בקריאה שנייה ושלישית לפני כשבועיים וחצי.
מאחורי החוק עומדים שניים מחברי הכנסת הפעילים ביותר במשכן: חבר הכנסת עמית הלוי מהליכוד, ויושב ראש הוועדה לביטחון לאומי צביקה פוגל מעוצמה יהודית. ההיגיון מאחוריו פשוט למדי. על פי החוק משרד החינוך יוכל לפטר מורים שהתברר כי הביעו תמיכה או הזדהות עם פיגועים, מחבלים או ארגוני טרור. כמו כן יוכל משרד החינוך לעצור מימון לבתי ספר שהביעו תמיכה מסוג זה. מדובר במודל דומה לחוק חופש מימון מוסדות תרבות שיזמה השרה מירי רגב, כשכיהנה כשרת התרבות, שלא עבר בכנסת לבסוף. אף על פי שמדובר בשני סעיפים שנחיצותם ברורה למדי, אף אחד מהם לא היה קיים בחוק הישראלי.
כדי להבין מדוע עד היום לא היה ניתן לפטר מורים שתמכו בטרור, צריך להבין לעומק את היכולת לפטר עובדי מדינה בישראל. על פי החוק, ישנן שלוש סיבות שבגינן ניתן לפטר עובד מדינה: הראשונה, הרשעה פלילית; השנייה, בעיות משמעת חמורות ברף הוכחה של משפט פלילי, כלומר מעבר לכל ספק סביר שעבירות המשמעת הללו התבצעו; השלישית, חוסר התאמה לתפקיד.
פיטורין על רקע שני הסעיפים הראשונים קשים מאוד למימוש. לעומתם סעיף חוסר ההתאמה פשוט יותר. הסעיף מאפשר לפטר עובדי מדינה כשלאחר תחילת עבודתם התברר כי הם אינם מבצעים את תפקידם היטב. גם בסעיף הזה אין שימוש רחב היקף, אך הוא עדיין נרחב יותר מאשר בשני הסעיפים הראשונים.
אלא שכל זה נכון לכלל עובדי המדינה, למעט מורים. כשנחקק חוק שירות המדינה (משמעת), הוחרגו ממנו עובדי ההוראה בלחץ ארגוני המורים. הסעיף שממנו הוחרגו המורים הוא סעיף חוסר ההתאמה, מה שהותיר רק את שתי העילות הראשונות לפיטורים בתוקף. התוצאה של החרגת מקצוע ההוראה הובילה לכך שבמערכת החינוך ישנם מורים רבים שאינם מתאימים לתחום ההוראה, אך לא ניתן לפטר אותם.
מעבר לזה ההחרגה מנעה את היכולת לפטר מורים שהביעו הזדהות עם מחבלים, פיגועים או ארגוני טרור. למעשה הדרך היחידה היום לפטר עובדי מדינה בגין תמיכה בטרור היא דרך סעיף חוסר ההתאמה. בסעיף הזה נעשה שימוש גם במהלך המלחמה האחרונה, כאשר כמה רופאים מבתי חולים שונים בארץ הושעו מעבודתם לאחר שתמכו בציוצים שהביעו שמחה על טבח 7 באוקטובר. נגד אחד מהם, רופא בבית החולים ברזילי, אף נפתחה חקירה במשטרה. יש לציין כי לעומת בתי הספר הממלכתיים, בבתי הספר שבמעמד 'מוכר שאינו רשמי' כן הייתה אפשרות לפטר מורים על רקע חוסר התאמה.
הסעיף השני שעבר בחוק נועד למנוע מקרים שבהם בתי ספר שמלמדים בהם חומרים התומכים בטרור יקבלו מימון ממדינת ישראל. סיפור שימחיש את גודל הבעיה הקיימת כיום, במיוחד במזרח ירושלים, הובא בעיתון זה לפני כחודש, בטורו של פרשננו זאב קם, על ביקורם של ארבעה מחברי ועדת החינוך בבתי ספר במזרח ירושלים: "בשלושת בתי הספר שהוזכרו, וגם בבית ספר נוסף בשכונת א־טור שגם בו ביקרו חברי הכנסת, תלויות מפות רבות במסדרונות. באף אחת מהן לא מופיעות המילים 'מדינת ישראל'. רק כדי לסבר את האוזן, מדובר במוסדות שזוכים למימון תקציבי מהמדינה. חלקם נמצאים תחת האחריות של עיריית ירושלים וזוכים למימון מלא, וחלקם מקבלים מימון חלקי. ולמרות זאת, באף אחת מהמפות לא מוזכרת מדינת ישראל. ברובן מופיעה המילה 'פלשתין', במיעוטן לא מופיע אף שם". באחד מבתי הספר שבהם התרחש אותו סיור, בית הספר ראשידייה, לימד המחבל פאדי אבו שיחדם, שרצח בשנת 2021 את אליהו קיי בעיר העתיקה.
במשך שנתיים נלחמו גופים רבים בהצעת החוק הזאת, הבולטים שבהם היו ארגוני המורים, שהתנגדו לשינוי הסטטוס־קוו בעניין פיטורי מורים, וכמו כן משרד היועצת המשפטית לממשלה והשב"כ. השניים האחרונים התנגדו בעיקר לחלק אחר שהיה בחוק המקורי, אך נותר לבסוף מחוצה לו. למעשה, הסיפור שנציג בשורות הבאות צריך להדליק נורות אדומות רבות בעניין עבודתם של הייעוץ המשפטי לממשלה וגופי הביטחון הישראליים, בחוק הנוגע לחוקים שאמורים לשמור על ביטחונם של אזרחי ישראל.
זרוק מחיר
הסעיף שנותר מחוץ לחוק קבע כי מדי פעם יבצע השב"כ בדיקת חיווי, כלומר סקירה, על כלל המורים בישראל, כשיצליב את מספרי תעודת הזהות של המורים עם נתוני המאגר הקיים אצלו של גורמים החשודים בתמיכה בטרור או בביצוע פעולות טרור בעצמם. מדובר למעשה בהצלבת מספרי תעודת הזהות של כלל המורים בישראל עם מספרי תעודת הזהות של חשודים בתמיכה בטרור, רשימה שכבר קיימת אצל השב"כ. שני הגופים, הייעוץ המשפטי ושירות הביטחון הכללי, התנגדו להכנסת הסעיף לחוק בטענה כי הוא מפר זכויות אדם כדוגמת פרטיות.
אלא שמהר מאוד התברר שהעמדה הזאת, שהועלתה שוב ושוב על ידי נציגי היועצת המשפטית בדיונים, אינה מתיישבת עם המציאות. בדיקה כזאת התקיימה עד לשנת 2005 בקרב כלל המורים בישראל. אך יתרה מזאת, בדיקה כזאת מתבצעת כיום בשני תחומים שונים לפחות: כל מועמד לשירות ביטחוני, כלומר כל מי שמגיע לגיל 18 ואמור להתגייס לצה"ל, עובר את הבדיקה הזאת, כאשר השב"כ עורך אותה באופן אוטומטי מבלי שהנבדק יודע על כך. כאמור, מדובר במרביתם של אזרחי ישראל. בדיקה כזאת עוברים גם נהגי משאיות שמובילים חומרים מסוכנים. במילים אחרות, למרות טענת הייעוץ המשפטי, מדינת ישראל לא רואה בתהליך השגרתי הזה הפרה של זכות כלשהי.
"יש פה בעיה עקרונית חשובה", מסביר חבר הכנסת עמית הלוי, מיוזמי החוק. "מדינת ישראל מבינה שמי שמובילים חומרים מסוכנים צריכים לעמוד ברף מסוכנות מסוים. היא מבינה את החשיבות שבדבר. אבל היא לא מבינה אותה כשמדובר במערכת החינוך. הרי מה יותר מסוכן ממורים שמחנכים מאות ילדים ונערים לתמוך בטרור ולרצוח יהודים?", הוא שואל.
לפי זה, ההתנגדות של השב"כ והייעוץ המשפטי לחוק בכלל, ולסעיף הבדיקה שלא עבר בסוף בפרט, פוגעת ביכולת של ישראל למנוע טרור.
"בהחלט. ואני אגיד לך יותר מזה. הייעוץ המשפטי והשב"כ ניסו לטעון כי יש פה הפרת זכויות של המורים. הם טענו כי ביצוע בדיקה שכזו בקרב כלל המורים בישראל מתייג את כולם כפוטנציאל לטרור. מעבר לעובדה שזה טיעון הזוי, כמו שאנחנו רואים לגבי מובילי חומרים מסוכנים, למעשה היחידים שזכותם נפגעת כאן הם הילדים, בדגש על התלמידים במזרח ירושלים, שבמקום להתחנך על חיי שלום, קדמה ופיתוח, מתחנכים על האדרת טרור".
לאחר שבייעוץ המשפטי ובשב"כ הבינו כי הטיעון של הפרת זכויות המורים לא מחזיק מים, לקח השב"כ את המושכות במטרה לסכל את העברת סעיף הבדיקה. בהיעדר מונח שיתאר טוב את התנהלות השב"כ בפרשה מכאן והלאה, נגדיר את דרך הפעולה שבחר בה כתעשייה של שקרים.
במטרה לסכל את העברת החוק, טענו בשב"כ כי מדובר בהצעת חוק תקציבית. הצעת חוק תקציבית משמעותה שהעלות שלה היא כ־6.8 מיליון שקל בשנה. בשנת 2003, במטרה לרסן חקיקה שתעלה למשק מיליונים רבים, נקבע בחוק כי ברגע שהצעת חוק כלשהי מוגדרת כהצעת חוק תקציבית, היא חייבת את תמיכתם של לפחות 50 חברי כנסת בכל אחת משלוש הקריאות.
בשב"כ טענו כי עלותו של סעיף הבדיקה עומדת על מאות מיליוני שקלים. כששמעו זאת חברי הוועדה הם נדהמו. בשלב זה ביקש לדעת יושב ראש ועדת החינוך חבר הכנסת יוסף טייב מש"ס, מה עשה משרד החינוך עם מאות המיליונים שהתפנו לו בתקציב החל משנת 2005, כשההליך הזהה בוטל. נציגת אגף התקציבים באוצר, שהייתה צריכה להציג את טענת השב"כ, נותרה חסרת מענה.
כשהבינו בשב"כ כי המספר שזרקו לחלל האוויר במטרה להפחיד את המחוקקים נשמע מופרך מדי, הם חזרו לשולחן השרטוטים, במטרה למצוא דרך חדשה להוריד את הסעיף מהחוק. הדרך שהם נקטו הייתה עדכון עלות הסעיף, כך שהוא יישאר גבוה משמעותית מרף המינימום להגדרת חוק כתקציבי, אך יהיה בסכומים שיכולים להישמע סבירים בהרבה. לפי ה"חישוב" המעודכן, עלות החוק היא כ־50 מיליון שקל בשנה.
בעקבות המספר החדש שהוצג לוועדה, ניסו חברי הכנסת להבין כיצד נעשו חישובי העלות של החוק. חבר הכנסת הלוי אף הציע, במידה רבה של ציניות, לממן מכיסו את עלות הבדיקה אם היא יקרה כל כך. לאחר דין ודברים הציע חבר הכנסת הלוי לערוך בדיקת ניסוי, שהשב"כ הסכים לה. במסגרת הבדיקה הוחלט לבדוק את כלל המורים בישראל, כ־264 אלף מורים, מול המאגר של השב"כ. בניסוי התברר כי מדובר בתהליך פשוט ברמה מטרידה: בתהליך שלקח שעות ספורות, וכלל הצלבה של שתי טבלאות אקסל, נבדקו כלל המורים בישראל אל מול פרמטרים שהשב"כ הגדיר באופן כללי כאינדיקציות לתמיכה בטרור. בבדיקת הניסוי אותרו עשרות מורים ששמם היה מוכר לשב"כ מבדיקות קודמות שלו, מורים שמועסקים במערכת החינוך. באופן לא מפתיע, כל המורים הינם ערבים, כמעט מחציתם תושבי הרשות.
עם הנתונים האלה התחדשו הדיונים בוועדה, כשהשב"כ לא מתקפל מעמדתו וממשיך לנסות להגדיר את החוק המדובר כחוק תקציבי. חברי הכנסת בוועדה החלו לתהות בקול אם הם מועסקים במקצוע הנכון, נוכח העובדה שהבדיקה שלקחה כמה שעות ודרשה מספר מועט מאוד של עובדים עלתה עשרות מיליוני שקלים. גם בייעוץ המשפטי החליטו להפסיק את הגיבוי לטענת השב"כ, והודיעו שלפי הנתונים לא מדובר בהצעת חוק תקציבית.
התגלה בטעות
אם חברי הכנסת חשבו שהסתיימה הסאגה, לשב"כ היו תוכניות אחרות. בשב"כ הציגו את טענתם החדשה-ישנה כי מדובר בהצעת חוק תקציבית, באופן הבא: הבדיקה שנעשתה, כך הם טענו, נבנתה על בסיס פרמטרים כלליים, ולא כאלה שממוקדים בעובדי הוראה. לשם התאמת הפרמטרים צריך ליצור חוקה חדשה, ועלות יצירת חוקה שכזו היא כשבעה מיליון שקלים. על אף השם המרשים "חוקה חדשה", בפועל מדובר בפקודת סינון פשוטה למדי שבה השב"כ בוחר רשימה של פרמטרים שכבר מוזנים אצלו במערכת. הרשימה המדוברת היא אותה "חוקה חדשה". כמו כן, טענו בשב"כ, אם יאותרו מקרים הנדרשים לבדיקה מעמיקה יותר, כלומר אם יאותרו מורים תומכי טרור, יהיה צורך בהליך הבדיקה המעמיק שכרוך בעלויות נוספות.
חברי הכנסת איבדו את סבלנותם. חבר הכנסת הלוי, שכאמור יזם את החוק, החליט לבדוק כמה עולה באמת אותה יצירת חוקה. בדיון בוועדת החוץ והביטחון על שחרורו של מנהל בית החולים שיפא השתתף נציג שב"כ אחר, שלא הכיר את הדיונים בוועדת החינוך, והסביר כי השחרור נבע מכך בחוקה הקיימת היו חורים שאפשרו את שחרורו בטעות של מנהל שיפא. כמו כן, הוסיף אותו נציג שב"כ, אותה חוקת עבודה תוקנה בעקבות המחדל, כך שהוא לא יוכל להתרחש בשנית. חבר הכנסת הלוי החליט לנצל את האירוע, ושאל את נציג השב"כ מה העלות של יצירת חוקה חדשה בשירות הביטחון. אותו נציג ענה מבלי לחשוב פעמיים כי מדובר בסכומים זעומים והוסיף: "זה לוקח לכל היותר יומיים-שלושה של עבודה, ועושים את זה כל הזמן".
"ההתנהלות של השב"כ והייעוץ המשפטי היא לא פחות ממעילה בתפקיד שלהם. העבודה של השב"כ היא לאתר איומים שכאלה, להתריע עליהם ולאפשר טיפול בהם. העובדה שהוא מסרב לעשות זאת בשלל טיעונים היא לא פחות מחרפה", אומר חבר הכנסת הלוי.
בסוף מדובר בעבודת הבסיס של השב"כ. למה הוא מתנגד כל כך לביצוע העבודה שהוא אמון עליה?
"זאת שאלה שכבר חודשים אני מנסה לקבל תשובה עליה. לצערי אין לי מענה. זה מרגיש כמו התנהלות שנובעת מרוח המפקד, וצריך לומר שזה לא רק היועצת המשפטית אלא המערכת כולה. היא שרויה בסל של ערכים מעוותים, שפוגעים קשות ביכולת של המדינה לספק ביטחון לתושביה. המקרה של חוק החינוך אינו היחיד. יש עוד הרבה מאוד חוקים שסובלים מאותו תהליך בדיוק, וזה לא רק השב"כ".
ועדיין, תפקידו של השב"כ הוא לאתרי איומים מהסוג הזה בדיוק.
"נכון, אבל המערכת כל כך חזקה, עד שאף אחד לא רוצה להתעסק איתה או לאתגר אותה. כל מי שמעז לערער עליה הופך מיד לפשיסט ומוכה ציבורית. אני רואה את זה גם בחוק איחוד משפחות, שנועד לתקן את המצב שבו אנחנו מכניסים פנימה מהדלת הראשית את רוב הטרור שמיוצר בתוך ישראל על ידי הדור השני של אותם איחודים. לפי השב"כ עצמו מדובר בשער הגדול ביותר לזרימת הטרור לישראל. אבל במסגרת הניסיונות שלנו לסגור את השער הזה, ראש השב"כ מתחיל להערים תנאים על גבי תנאים שנועדו לרוקן את החוק מתוכן".
ואחרי כל זה, בסוף הסעיף לא עלה כי לא היה לו רוב בקואליציה.
"נכון, ובעיניי מדובר בחרפה לחבריי לקואליציה. הם נכנעו ללחצים האדירים שהופעלו עליהם, והדברים שהתרחשו בוועדה הם דוגמית מהאירוע. ברוך השם לפחות שני סעיפים מהחוק עברו, וגם זה הישג שיכול להוביל שינוי משמעותי".
סעיף בדיקת המורים אומנם לא עבר בחוק, אך הבדיקה של כלל המורים אכן נעשתה, במסגרת הבדיקה הניסיונית. כאמור, אותה בדיקה חשפה עשרות מורים שלשב"כ יש אינדיקציות כי הם תומכים בטרור. אלא שכשבוועדה ניסו להבין מה נעשה בעניינם של אותם מורים, התברר כי לשב"כ אסור להעביר את הנתונים למשרד החינוך על מנת שיפטר אותם. לחברי הכנסת הסתבר כי הסכמתה של היועצת המשפטית לביצוע הבדיקה הניסיונית הייתה מותנית בכך שלא ייעשה שום שימוש בתוצאות הבדיקה כלפי המורים. במילים אחרות, בשב"כ יודעים שישנם עשרות מורים תומכי טרור במערכת החינוך, יודעים את שמם, אך בהוראת היועצת המשפטית אסור להם להעביר את המידע למשרד החינוך, על מנת לטפל בבעיה.
מהשב"כ וממשרד היועצת המשפטית לממשלה לא נמסרה תגובה עד לסגירת הגיליון.