אם יש תקופה שבה הורים מרגישים שהם זקוקים למתורגמן צמוד, זה גיל ההתבגרות.
פתאום הילדים שלנו מדברים שפה חדשה - של טריקת דלתות, משפטים קצרים ותגובות מתפרצות. כל מה שפעם היה פשוט וברור, הופך למורכב ומבלבל.
זה לא מפתיע: מחקרים מראים שבגיל ההתבגרות המוח עובר שינויים דרמטיים, במיוחד באזורים האחראים על ויסות רגשי וקבלת החלטות. זה מסביר למה לפעמים התגובות שלהם נראות לנו קיצוניות או חסרות היגיון. כהורים, ההבנה הזו יכולה לעזור לנו להיות סבלניים יותר.
למעשה, כשמקשיבים טוב, מגלים שמאחורי כל "עזבי אותי!" מסתתר סיפור שלם, ומאחורי כל "לא אכפת לי" מתחבא לב רגיש שדווקא אכפת לו מאוד. לפעמים הם פשוט לא יודעים איך לבטא את זה אחרת.
הורים יקרים, קבלו את מדריך התרגום המהיר מִמִּתְבַּגְּרִית להורית.
כשהם אומרים:
1. "עזבי אותי בשקט!"
= אני מנסה לפתח עצמאות ולהתמודד לבד, אבל חשוב לי לדעת שאת נמצאת ברקע כרשת ביטחון. תני לי מרחב, אבל שמרי על נוכחות זמינה ולא שיפוטית.
2. "אל תחטטי לי בחיים"
= אני מנסה לבנות זהות עצמאית וגבולות אישיים. אני צריך שתכבדי את הפרטיות שלי תוך שמירה על תקשורת פתוחה ולא חודרנית.
3. "תעזבו, אני כבר אסתדר לבד"
= למרות שאני דוחה את העזרה שלכם, בעצם אני מקווה שלא תוותרו. אני רוצה את התמיכה שלכם אבל קשה לי לבקש אותה ישירות.
4. "אני כבר גדול, אל תגידו לי מה לעשות"
= אני זקוק להכרה בהתבגרות שלי ובעצמאות שלי. תנו לי הזדמנויות להוכיח אחריות, אבל עם גבולות ברורים ותמיכה.
5. "אני לא צריך עזרה"
= אני רוצה להוכיח לעצמי ולכם שאני מסוגל, אבל בפנים אני לא בטוח. אני צריך לדעת שאתם סומכים עליי אבל גם זמינים אם אצטרך.
6. "זה לא משנה, תחליטי את"
= אני חושש לקחת אחריות על החלטה ומעדיף להשאיר לכם את האחריות. עודדו אותי להביע דעה ותנו לי להרגיש שגם אם אטעה, זה לא סוף העולם.
7. "אתם תמיד חושבים שאתם צודקים"
= אני מרגיש שלא באמת מקשיבים לדעה שלי. אני צריך שתראו בי בן שיח שווה ותהיו פתוחים גם לראות דברים מנקודת המבט שלי.
8. "אתם אף פעם לא מבינים"
= אני מרגיש שהפער בין העולם שלי לשלכם גדול מדי. נסו להקשיב באמת, בלי לשפוט או להציע פתרונות מיד. שתפו אותי בחוויות דומות שלכם מגיל ההתבגרות.
9. "למה אתם תמיד משווים אותי ל..."
= אני צריך שתראו אותי כמי שאני, לא דרך השוואה לאחרים.
10. "כולם הולכים, רק אני לא"
= אני מרגיש דחוי ושונה כשאני לא יכול להשתתף במה שכולם עושים. אני צריך עזרה להתמודד עם תחושת ה'להיות מחוץ לחבורה'.
11. "כולם מקבלים את זה, למה אני לא?"
אני לא מבין למה הכללים אצלנו שונים מבבתים אחרים. אני צריך הסבר שיעזור לי להבין ולהזדהות עם הערכים של המשפחה שלנו.
12. "לא אכפת לי"
= אני מנסה להראות חוסן וקור רוח כלפי חוץ, אבל בפנים אני סוער ופגיע. אני זקוק למרחב בטוח שבו אוכל להודות במה שבאמת מטריד אותי, בלי לחשוש שאראה חלש
13. "אני שונא את בית הספר"
= אני מתמודד עם אתגרים משמעותיים (לימודיים, חברתיים או רגשיים) במסגרת. אני צריך עזרה לזהות את מקור הקושי ולפתח אסטרטגיות התמודדות.
14. "אני שונא את החיים האלה"
= אני חווה תקופה מאתגרת רגשית ומתקשה לראות את התמונה הרחבה. אני זקוק/ה להקשבה אמפתית ועזרה בזיהוי כוחות ופתרונות.
הורים יקרים, חשוב לזכור שכל מתבגר מבטא את עצמו בדרך שונה.
יש כאלה שיביעו מצוקה בכעס וטריקת דלתות, אחרים יסתגרו בחדר, ויש שדווקא יפגינו שמחה מוגזמת כדי להסתיר את הקושי.
המפתח הוא להכיר את השפה הייחודית של המתבגר שלכם - גם כשהיא לא מילולית.
זכרו: מאחורי כל "דלת נטרקת" יש נער או נערה שמחפשים את הדרך שלהם בעולם.
הם זקוקים לכם קרובים - אבל לא קרובים מדי, מעורבים - אבל לא חודרניים, זמינים - אבל לא דביקים.
זו אומנות עדינה של איזונים, שדורשת המון סבלנות, הקשבה, ובעיקר - אהבה שיודעת מתי לחבק ומתי לשחרר. כי מתחת למעטה ה"נו, די!" מסתתר עדיין אותו ילד שרוצה את החיבוק שלכם - גם אם הוא לעולם לא יודה בזה.
- הטור הזה הוא רק טעימה משפע התכנים של מועדון ההורים של ערוץ 7. הצטרפו עכשיו לנבחרת ההורים המובילה בישראל.
- למה אנחנו עדיין במינוס למרות העבודה הקשה? איך נבנה תוכנית חסכון לחתונות ולימודים של הילדים? –על כל זאת ועוד במשדר הפתוח של מועדון ההורים. הערב! מוצ"ש כב' חשוון (23.11) - מדריך להתנהלות כלכלית חכמה למשפחה. הבטיחו את מקומכם ללא עלות. מס' המקומות מוגבל!
