יש מושג

גירעון

בדומה למשק בית, גם למדינה יש הכנסות, בעיקר ממיסים, והוצאות - על שירותים לאזרח. כשההוצאות השנתיות גבוהות מההכנסות, תקציב המדינה בגירעון. בשונה ממשק בית, המדינה חיה בשלום עם גירעון, כל עוד הוא מצומצם ונשלט.

למדינה במצב כלכלי טוב שנהנית מאמון השווקים יש אפשרות לגייס מקורות מימון באמצעות איגרות חוב ממשלתיות בעלויות ריבית נמוכות. באמצעותן יכולה המדינה להשקיע יותר, למשל, בסלילת כבישים, בשירותי בריאות ובביטחון. את החוב תחזיר המדינה בעתיד באמצעות צמיחה כלכלית שתביא להגדלת ההכנסות ממיסים. לכן בפועל רוב המדינות בוחרות לקיים גירעון תקציבי.

בניגוד לטעות הנפוצה, שיעור הגירעון אינו נמדד באחוזים מתקציב המדינה, אלא באחוזים מסך התוצר הגולמי של המשק, זאת כדי ליצור הקשר נכון בין מדידת הגירעון לפעילותה הכלכלית של המדינה. לאחרונה אישרה הממשלה את הגדלת הגירעון בשנת 2024 ל־150 מיליארד שקלים. התוצר הגולמי הוא כ־1.9 טריליון שקלים, כך שתקרת הגירעון גדלה לכ־7.7 אחוזי תוצר.

מהו הגירעון האופטימלי? גורמי המקצוע במשרד האוצר ממליצים על תקרת גירעון המאפשרת הפחתה מדורגת של סך החוב הציבורי. החוב הציבורי הוא סך המחויבויות הרב־שנתיות של המדינה. גם הוא נמדד במונחי תוצר ומכונה "יחס חוב-תוצר" (ראו בגרף).

שמירה על יחס חוב-תוצר נמוך מגדילה את אמון השווקים בממשלה וביכולתה לעמוד בהתחייבויותיה, וכך מאפשרת גיוס חוב ממשלתי עתידי בריבית נמוכה יותר. זה חשוב במיוחד בעיתות משבר, שכן נטל חוב נמוך מגדיל את יכולת המדינה להתמודד עם זעזועים. לדוגמה במשבר הקורונה, ממשלות הזרימו כספים למשק במטרה למנוע את עצירת הפעילות הכלכלית. מדינות שנכנסו למשבר הקורונה עם יחס חוב-תוצר נמוך יותר, כמו ישראל, היו יכולות להגדיל את החוב עוד יותר, בעלויות גיוס נמוכות יותר, וכך נהנו מיציאה מהירה יותר מהמשבר.

הכותב הוא לשעבר רכז באגף התקציבים באוצר