1.
- בדרך אל תוך לבנון המליצו לנו להשתמש במשקפי אבק כדי להגן על העיניים ועל המשקפיים, אבל מהר מאוד התברר שאין צורך בהם, כי בעקבות הגשמים האבק הפך לבוץ. בוססנו בבוץ הלבנוני הזה במשך כמה שעות, ברכב וברגל, ובסיום הסיור בקו הכפרים השני הנשלט בידי כוחותינו אפשר לסכם כי למרות המחיר הבלתי נמנע, הבוץ הלבנוני אינו כה טובעני או אימתני כפי שנצרב בתודעתנו מסיבובים קודמים. כוחותינו שולטים בכפרים הלבנוניים ביד רמה. הכפרים השיעים נטושים לחלוטין מתושביהם. בקו הכפרים הראשון רוב הבתים הרוסים, מה שמלמד על העובדה שנמצאו בהם אמצעי לחימה שהמתינו ארוזים היטב לאנשי כוח רדואן, שלפי התוכנית היו אמורים להגיע על אזרחי, להתחמש בציוד הרב שהמתין להם בכפרים ובמנהרות סמוך לגבול, ולעלות על יישובי הצפון במתקפת זוועה דומה לזו שחולל חמאס ביישובי מערב הנגב. בבתים רבים נמצאו אמצעי לחימה קטלניים במקומות גלויים לכל הבא והנכנס. לא אחת נמצא מקלע כבד שצופה מסלון הבית לעבר היישובים הישראליים סמוכי הגדר. כעת הכפרים תומכי הטרור הללו נטושים והרוסים, לעומת כפרים דרוזיים וסוניים שמנעו מאנשי חיזבאללה להשתמש בהם כבסיסי טרור ונותרו בשלמותם. יותר עמוק בשטח, בקו הכפרים השני, נעשית כעת עבודה שיטתית של איתור אמצעי לחימה והרס תשתיות טרור. המארחים שלנו מדגימים בפנינו את שלל אמצעי הלחימה שנאספים ונלקחים מכאן דרומה לישראל באופן שוטף ויומיומי.
- 2.
- המארח שלנו הוא סגן אלוף רועי כ"ץ, מפקד גדוד שריון סדיר בחטיבה 188. המפקדה שלו יושבת בגזרה המערבית בתוך בית באחד מכפרי הקו השני. הגדוד שלו היה מהראשונים להגיע אל קרבות העוטף בשבעה באוקטובר, עשה חודשים ארוכים ולקח חלק בקרבות קשים בעזה, בהמשך עלה צפונה עם החטיבה, וכעת הוא בלבנון. גם אחרי יותר משנה של לחימה, סגן אלוף רועי ופקודיו לא מראים סימני עייפות. הם מזדהים מאוד עם המשימה המוטלת עליהם ומבינים אותה היטב – ליצור מציאות ביטחונית שתאפשר את חזרת תושבי הצפון לבתיהם. האיום המיידי של הפלישה הקרקעית המסיבית, זו שחיזבאללה נערך אליה במשך שנים, למעשה כבר הוסר. התשתית שהכין חיזבאללה הושמדה כמעט כליל, באופן שלא מותיר אפשרות להוציא את התוכנית השטנית אל הפועל. השטח הסמוך לגבול נסרק ברגליהן של ארבע אוגדות. אני מצביע לעבר שטח גדול מלא בצמחייה סבוכה שנמצא דרומה מאיתנו ושואל אם גם הסבך הזה נסרק ברגלי חיילינו. התשובה חיובית. בחלק מהמקומות, במיוחד סמוך לגבול ממש, נעשתה עבודת חישוף מעמיקה, ומהסבך ששימש מסתור לביצורי חיזבאללה לא נותר הרבה.
3.
- השקט היחסי השורר בכפר מאפשר למג"ד רועי להוביל אותנו בסיור רגלי בציר הראשי של הכפר שכולו מכוסה בוץ. חבורת עיתונאים עושה את דרכה בבוץ המכסה את הציר, לומדת כיצד לפסוע בבוץ הלבנוני בלי לשקוע, גם אם הנעליים מתלכלכות בו היטב. הערבוב המוחלט בין האזרחי לטרוריסטי מומחש במקום שהגענו אליו, שם שכנה מפקדה תת־קרקעית שהתגלתה ופוצצה, בסמיכות לבית מלון מקומי. ואם בבתי מלון עסקינן, נוף ההרים שמקיף אותנו מסביב פסטורלי כל כך, שלרגע אפשר לשכוח מבתי סייעני הטרור ההרוסים ומכלי המלחמה הצה"ליים הכבדים ולחשוב שהיה נחמד לצאת לחופשה באזור.
ראוי לציין שהטרוריסטים של חיזבאללה אינם מגלים רוח לחימה עיקשת. בניגוד למה שקרה ועדיין קורה בעזה, ברוב המקרים הם רחוקים מלחתור למגע. חיילים שפגשנו סיפרו שכל עוד לא יצרת איתו ממש קשר עין, איש חיזבאללה יעדיף לא להתעסק איתך. יש התולים זאת בכתישה הממושכת שקדמה לכניסה הקרקעית, או בשיבוש מערכות הפיקוד והשליטה שהשיג מבצע הביפרים המוצלח והחיסולים מהאוויר שהותירו מעט מאוד מצמרת הפיקוד. הסבר אחר גורס שכוח רדואן התכונן והתאמן בעיקר לפשיטה לתוך ישראל, ופחות נערך לקרב הגנה מול מתקפה ישראלית אל תוך שטח לבנון.
- החיילים והקצינים בצד שלנו, אף שהם במלחמה כבר יותר משנה, לא מסגירים סימני עייפות. הם מודעים מאוד לחשיבות המשימה שלהם, ואין להם ספקות לגביה. אולי משום שנפגשנו בעיקר עם חיילי סדיר וקבע, לא פגשנו במצוקת חיילי מילואים שכורעים תחת נטל הלחימה והניתוק מהבית ומהעבודה. למג"ד רועי כ"ץ יש בבית אישה וילד, ועוד ילד אחד בדרך. כשהוא נשאל איזה מסר היה רוצה להעביר לאשתו בבית, הוא מחמיא לה ואומר שהיא הגיבורה האמיתית, "היא הכוח והמנוף שדוחף קדימה", וכמוה כל בני המשפחות שנמצאים לכאורה מאחורה "אבל באמת הם המנוע שדוחף מקדימה". באופן מיוחד הוא מביע הכרת תודה למשפחות החללים של הגדוד, "הן אלה שדוחפות אותנו, הן בקשר רציף, מתעניינות ותומכות, והן חלק בלתי נפרד מהעשייה שלנו". ובאותה הזדמנות סגן אלוף כ"ץ לא שוכח לשלוח איחולי החלמה לפצועי הגדוד, שחלקם עדיין בבתי החולים וחלקם בשיקום בארץ ובחו"ל. "אתם הכוח שלנו לעמוד במשימה הזאת", הוא אומר.
4.
- נראה כי כוחותינו מעבר לגבול הלבנון לא צורכים באובססיביות חדשות מהארץ. הם מרוכזים במשימתם, שמגעים מדיניים לקראת אפשרות של הסכם אינם חלק ממנה. ייתכן שבעוד כמה ימים מישהו יצווה עליהם לעצור ותוכרז הפסקת אש. כל עוד זה לא קורה הם ימשיכו לטהר את השטח, לחשוף ולהשמיד ביצורים ואמצעי לחימה ולחסל מחבלים לא רבים שבחרו שלא לסגת, מתאמצים ולפעמים מצליחים לגרום אבדות לכוחותינו, ובסופו של דבר מושמדים. השקט בצפון יושג ככל הנראה בהפסקת אש מוכרזת ואולי בהסדר מדיני, אך ישראל לא צריכה לשדר להיטות ויכולה לצפות להסכם טוב שיבטיח את הביטחון בצפון לטווח ארוך.
5.
- את הפן האישי של הסיפור השארתי לסוף. כאשר נודע לי לגזרתו של איזה גדוד מתוכנן הסיור שהוזמנתי אליו מאתמול להיום, הבנתי מיד שהפעם מדובר בהצעה שלא אוכל לסרב לה. לפני שמונה חודשים ליווינו בהתרגשות לבקו"ם את הצעיר בבנינו, שהתגייס לחיל השריון. עוד במהלך ההכשרה הוא נכנס כלוחם לרפיח, והייתה לו הזכות להיות באזור כחלק מהכוח החטיבתי שחיסל את הצורר סינוואר. לאחר חגי תשרי, בתום ההכשרה, הוא הצטרף עם חבריו לחטיבת השריון 188 ושובץ בגדוד שתחת פיקודו של סגן אלוף רועי כ"ץ.
אני לא יודע למה דוד בן גוריון דיבר דווקא על האם העברייה, אבל גם אני כאב עברי רוצה לדעת שמסרתי את גורל בני בידי מפקדים הראויים לכך. אני יכול לומר שחזרתי מהסיור הזה רגוע למדי בעניין הזה.
לתגובות: eshilo777@gmail.com