כבר חודש עבר, החגים ותפילות הימים הנוראים מאחורינו, ואני מנסה להבין ולהסביר לעצמי: מדוע השנה בריטואל שבבית הכנסת, לא יצאתי מגדרי בהתרגשות, בהנאה והתרוממות רוח, כבשנים קודמות.
חשבתי לעצמי, שימי המלחמה ואווירת הנכאים הכללית בחיינו, בשנת תשפ"ד הקשה מנשוא, הממשיכה גם נכון לעכשיו, היא הגורם לתחושה של חוסר ההנאה בתפילות שנת תשפ"ה. בהחלט גורם כבד משקל, המקלקל כל חלקה טובה הקיימת, אבל, רוחי לא שקטה מכך, שגורם המלחמה הוא הגורם הקובע בעניין.
בערב שמיני עצרת/שמחת תורה, שעות קטנות לפני כניסת החג, קבלתי WhatsApp מהחזן החשוב והידוע דוד אולמן המתגורר בחיפה, ששאלני שאלה מוסיקלית אודות נעימת "נוסח" מוכרת. עניתי לו מיד ב-וואטסאפ חוזר. כשהודה לי על תשובתי, הוסיף וכתב: "...מענין מאד. כאמור בבית אבי (מוירצבורג, דרום גרמניה) שרו את זה על 'הורם מה שיאמרו' וכו'.
היו שנים בעבר שהייתי שר זאת בראש השנה או ביום כפור. היום הכל השתנה. לך תשיר מנגינה כזו היום בתפילות 'גשם' או 'טל'. אנשים מחכים לשמוע היום מנגינות מוכרות. אני למשל עומד לבצע מחר בע"ה תפילת 'גשם' במנגינה של 'אחינו כל בית ישראל' בידיעה שכולם ישירו איתי. אפשר לכתוב ולדבר על כך המון...".
החזן אולמן לא ידע כשכתב לי מילים אלה, ש"הלכה למעשה" קלע במדויק לגורם תחושת חוסר ההנאה, חוסר התרוממות הרוח וחוסר ההתרגשות שפקדו אותי בתפילות תשפ"ה. עניתי לו: "אני זוכר בגיל התיכון, הייתי בן 16, הבאתי הביתה תקליטון מהירות 45 ועליו ארבעה שירי 'ביטלס'!!! (חיפושיות). אבי אסר עלי להיכנס לבית עם התקליט הנ"ל. לא הבנתי אז, שדור ההורים לא מבין את שפת המוסיקה החדשה של הדור שלנו. זה בדיוק מה שקורה, להבדיל אלפי הבדלות, בשירת בית הכנסת 'נכון לעכשיו'. לדור שלנו ה'נוסח' נתן את הטון וסביבו נוספו פה ושם נעימות/ניגונים חדשים המוכרים לדור הצעיר, אבל הנוסח היה 'דומיננטי'.
לדור הצעיר 'נכון לעכשיו' הנוסח מיושן וכבר איננו משחק תפקיד חשוב וקובע...וכל המרבה להציף את התפילות בנעימות מוכרות ממצעד הפזמונים החסידי ו/או מצעד הפזמונים העברי הרי זה משובח...והכול על חשבון הנוסח. אנחנו ה"זקנים" חייבים כנראה להבין שזו דינמיקת הדברים ולהשתנות בהתאם...אם חפצים אנחנו שיסכימו להאזין לנו. חסל 'סידור נוסח כהלכתו'. מצער, אבל זהו הדור וזהו המצב".
אם כן מה הוא "נוסח"? - "נוסח" הוא כינוי לכל אחת מן הנעימות הקבועות לתפילות השונות בימי השנה: ימי חול, שבת, חגים והימים הנוראים.
כלל חשוב הוא, שב"נוסח" מצוי לחן ייחודי, הקשור לתפילה אחת ומסוימת בלבד. אין לצרף את הלחן ההוא לשום טקסט אחר מלבד אל טקסט התפילה הייחודית והבלעדית, שיועד לו.
כך היא נעימת "כל נדרי" (אשכנזים), תפילת "גשם" או "טל", הנעימה בה נפתחת חזרת הש"ץ לתפילת העמידה, תפילת "אוחילה לא-ל" וכן ה"קדישים": שלפני מוסף בראש-השנה ויום הכיפורים, הקדיש הפותח את תפילת נעילה... נעימות שהפכו ל"נוסח" מוסיקלי מקודש וייחודי שנותן את הגוון המיוחד והמזהה לתפילות השונות - כמעין, "מבשר" לאווירה המיוחדת של התפילה המסוימת שעל הפרק.
ליודעי דבר ולמוקירי ה"נוסח", העניין הוא תרכובת של ניחוחות ייחודיים לעונות השנה באוויר העולם, כאלה המבשרות את בוא הסתיו או בוא האביב וכן את הגעתה של עונת הגשמים או הופעת חום הקיץ, כל זאת, בליווי הרמוניית ריחות הטבע המבשמים והמשרים תחושה של "שיכורים ולא מיין" בחלל העולם.
חוקרי המוסיקה היהודית נתנו ל"נוסח" שם תואר נוסף, כשכינוהו "לחן מסיני"!... כדי לתת תוקף של "חותם" לנעימה האחת שנקשרה לתפילה האחת והמסוימת בלבד... וכדי שלא ייטעו לשנותה רחמנא ליצלן בזמן כלשהו, כיוון שניתנה כביכול בסיני ולכן "נתקדשה" ... גם אם הולחנה כמה מאות שנים ספורות קודם.
עגנון בספרו "ימים נוראים" בהתייחסו ל"כל נדרי" רומז ל"נוסח": "ושליח ציבור אומר כל נדרי בניגון המקובל מאבותינו מדורי דורות".
שם נוסף היה לנוסח, בפיהם של חזנים, כשכינוהו "נוסח סְקַארְבּוֹבִי" מלשון "סַאקְרֶה" בלאטינית (=קודש).
במסגרת זו לא אכנס לתורת הסולמות המוסיקליים היהודיים שהתפתחו, במחצית המאה התשע עשרה – עת החלו לחקור את נוסח התפילות והקריאות בתורה – אבל כן אתייחס, למה שקורה היום, בבתי הכנסת שבסביבת מגורינו החדשה, זה שנתיים בדיוק. יובל שנים גרתי בשכונת גבעת מרדכי והתפללתי במדרשת "עמליה". שם קראתי בתורה כל שבת וחלקתי, כשליח ציבור, את תפילות הימים הנוראים והחגים עם חברי הטוב זבולון אורלב. בהיותנו שליחי ציבור קבועים בקהילתנו, הקפדנו הקפדה יתירה, שנעימות ה"נוסח" תישמרנה היטב, כפי שנורשו לנו מבית הורינו ומוסדות החינוך התורניים שבהם למדנו, והוספנו גם הוספנו, נעימות "עכשוויות" במקומות "רבים" בתפילה, בשיתוף הקהל בתפילות מרגשות ובכוונה שתתקבלנה לפני יוצר כל.
נכון הוא, שהוספנו גם הוספנו נעימות "עכשוויות", אבל, מעולם לא נסחפנו! – אחרי יובל שנים כשליח ציבור בשכונתי לשעבר, באתי להתפלל וליהנות כמתפלל מהשורה, בכמה בתי כנסת שבסביבתי החדשה, ברחוב מקור חיים... ודומה, שעוד נשארו פה ושם שרידי "נוסח" לפליטה, אך בעיקר לא נשארו כמעט פסוקים בתפילה שנאמרו במלל, אלא, לכל שורה התאים שליח הציבור התורן נעימה, מרפרטואר מצעד הפזמונים החסידי ו/או הישראלי. רק למספרי העמודים עדיין לא נמצאה נעימה...אבל עוד חזון למועד.
כללית, התפילה יפה... ואפילו מאוד. מאוד מרנין ומשעשע לשמוע את הנעימות הרבות והחזרות הנשנות (בלה-לה-לה-לה...כשנגמר הטקסט) פעם ועוד פעם (כמו בהקפות שמחת תורה לאלה המאריכים) ...והתפילה ארוכה למדי. בעלי התפילה או שליחי הציבור הצעירים בגילם (בהקפדה!) מוערכים ע"י הקהל בבחירת רפרטואר השירים, שיושרו כמעט על כל פסוק...וכל המרבה בשירים הרי זה משובח, זה הקריטריון במדד בעלי התפילה. כמובן שגם ענין ה"חזקות" משחק ותופס מקום של כבוד. חבל גדול נוסף הוא, ששליחי הציבור – על פי רוב – אינם נמדדים בטיב קולותיהם. יוצא אפוא, שגם בעל תפילה ששר במקום "פָה דיאז" שר "פָה זייף" עובר לסוחר.
ואני תמה ושואל? – היכן באה לידי ביטוי תפילת ראש-השנה או יום הכיפורים לידי ביטוי, בבית כנסת זה או אחר, שהייתי בו בשנתיים האחרונות בשכונתי החדשה?
התוצאה בעוד כמה שנים תהיה, שלא יהיו שני בתי כנסת שנעימתם לתפילות הימים הנוראים זהה על הטקסטים השונים של התפילה. הנוסח יתפוגג וכבר לא תהיה אחדות בתפילות הימים הנוראים... ואולי החגים והשבתות בקרב האשכנזים. מה שנקרא "חסל סידור נוסח כהלכתו".
לסיום רשימה זו, הנוגעת בנושא תרבותי של חילופי דורות, אני מבקש להציע ל"הלכה" איזון ברוח הרב א"י הכהן קוק זצ"ל: "הישן ייתחדש והחדש ייתקדש" – ו"הנוסח" הישן משהו, יחזור למקומו מלא מלא, לצד ניגונים חדשים בחלקי תפילה נבחרים. ועוד, אני מבקש להציע גם איזון "למעשה", למשל: בביצוע תפילת "אוחילה לא-ל" – המוגדרת במחזור התפילות לראש-השנה: תפילת רשות לחזן – תחילה יפתח הקהל בשירה, ואח"כ יחזור שליח הציבור וינעים את הפיוט בניגון ה"נוסח" הידוע מדורות.
איזונים מעין אלה – על פרקי תפילה נבחרים, כאמור – יפיקו תפילה ראויה ומרוממת המתאימה לכולם בסייעתא די שמיא.
הכותב הוא ד"ר אורי (אוריאל) אהרן – מנצח, מלחין, חוקר וסופר. מחברם של שני ספרים ומאמרים רבים במוסיקה. במשך ארבעים ושתיים שנים היה מרצה בכיר בתחום המוסיקולוגיה מטעם משרד החינוך במספר מכללות בארץ. בוגר האקדמיה למוסיקה ע"ש רובין בירושלים וד"ר למוסיקולוגיה מטעם אוניברסיטת תל אביב. ספרו "אנתולוגיה של שבעים ואחד ניגונים ל'שיר המעלות", יצא בהוצאת "ראובן מס".