רגע של אמת: מה באמת קורה בנושא גיוס החרדים? השבוע נפגשנו תושבים קהילת טלמון עם חברים יקרים מהיישוב כפר אורנים.
זו הייתה פגישה מיוחדת. פגישה אחת חלק מסדרת מפגשים בין תושבי היישובים הקרובים גאוגרפית זה לזה, אך שונים מאוד באדאולוגיה. החלטנו להיפגש, להקשיב, ולבנות קשרים וגשרים בין שתי קבוצות שונות בחברה הישראלית.
במהלך המפגש, כל משתתף התבקש לשתף- מחד, נושא שבוער בו, נושא שלא יסכים לוותר עליו בשום אופן בקשר למדינה, ומאידך, נושא שעליו יסכים להתפשר ולנהל בו דיון בגבולות החיים המשותפים. אחד הנושאים שהוביל לדיון סוער היה 'חוק הגיוס', ולא היה זה מפתיע לאור הדעות השונות.
העובדה שהפתיעה אותי היתה, מספרם הרב של הנוכחים מכפר אורנים שטענו שהם מוכנים לדון ולהתפשר בנושא חוק הגיוס. והכי מעניין? אנשי טלמון היו חד משמעיים בהתנגדותם לחוק זה.
הציבור הדתי חש עייף מלשלם את המחיר הכבד כל כך ביחס לחלקו באוכלוסייה.
אנחנו מאמינים בצדקת הדרך, זוכרים את מטרות הלחימה, ושולחים את מיטב בנינו וחתננו (במקרה שלי)– למלחמה. ככה זה אצלנו, וזה לא דבר מובן מאליו.
בחודשים האחרונים נשמעה דרישה ברורה כלפי הציבור החרדי לקחת חלק בנטל. זה ברור ומובן. אך אני תוהה: מדוע הדרישה היא רק כלפי כלפי הציבור החרדי? מדוע אין פניה גורפת כלפי כל חלקי הציבור הישראלי כולל המגזר הכללי? היכן השוויון האמיתי?
אחת האמהות מכפר אורנים שהייתה במפגש אמרה: “אם היה לי בן בגיל המתאים, הייתי סוגרת אותו בבית ואוסרת עליו להתגייס”. לא יודעת אם הוא היה מקשיב לה, אבל הלך הרוח הזה בהחלט קיים בציבור הכללי, והגיע הזמן שנתייחס אליו.
לאחר פרסום הסרטון שלי ב'אמא ישראלית' בו התייחסתי לחוק הגיוס, קיבלתי תגובות רבות. היו כאלה שביקשו ממני להביא עובדות, אז הנה כמה עובדות בסיסיות:
• כיום רק כ-67% מהנוער הפוטנציאלי מתגייס.
• כ-7% בלבד מכלל הציבור בישראל משרתים במילואים.
כל השאר ממשיכים בחיים כרגיל, כאילו אין מלחמה בעולם.
אני לא מופתעת מכך מהרצון והפעולה של גורמים שונים (לרבות התקשורת) לראות כיצד המגזר הדתי-לאומי מתעמת עם המגזר החרדי. מה שמפתיע אותי הוא השימוש הציני בכאב של אמהות ו/או נשים שכולות כדי להפעיל לחץ על הציבור החרדי.
אין חולק כי נדרש בדחיפות לפעול להרחבת הגיוס ולהגיע לשוויון בנטל –שוויון אמיתי, שיכלול את כל המגזרים ויתחשב בצרכים הייחודיים של כל אחד מהם. אבל כל ההתקפות, הסרטונים והשיח הקשה - רק מרחיקים אותנו מהמטרה. ויותר מכך, מרחיקים אותנו האחד מהשני.
עלינו להתמקד בפעולות יעילות ומחושבות שיביאו לשוויון בנטל – הכולל את כל המגזרים, (החרדי כמו גם הכללי) כך שנוכל להקל על ילדינו את עול השירות, עול שאנחנו רואים בו זכות גדולה.