לכאורה תמוה מאוד כיצד זה, קנין מערת-המכפלה, אינו נמנה בעשרה הניסיונות שנתנסה אברהם כאמור במשנה: עשרה ניסיונות נתנסה אברהם-אבינו עליו השלום וכו' [אבות ה,ג]... לא פרקי דרבי אליעזר, לא הברייתא דרבי נתן, ואף לא רש"י, הרמב"ם או הגאון מוילנא, אף לא אחד מהם מונה את רכישתה כניסיון במניין הניסיונות הכלולים במשנה במסכת אבות.
להוציא מעטים מרבותינו, כרבנו יונה. והלוא אפילו השטן רואה בכך ניסיון קשה, שהרי אומר הוא לפני רבש"ע: 'שטתי בכל העולם ולא מצאתי כעבדך אברהם, שאמרת לו 'קוּם הִתְהַלֵּךְ בָּאָרֶץ לְאָרְכָּהּ וּלְרָחְבָּהּ כִּי לְךָ אֶתְּנֶנָּה' [בראשית יג, יז[ , ובשעה שבקש לקבור את שרה, לא מצא מקום לקוברה ולא הרהר אחר מידותיך' [בבא-בתרא טז,א]
אברהם בשעת מבחן, כשמתו מוטל לפניו, נאלץ לנהל משא ומתן, לא על רכישת כל הארץ המובטחת לו ולזרעו אחריו, אלא רק על שדה אחד ובו אחוזת-קבר לשרה אשתו, שזה עתה הלכה לעולמה באופן טרגי מששמעה על עקידת בנה יחידה. בנה היחיד שנולד בנס, כששבה והייתה לה עדנה לעת זקנה. בנה יצחק, שכל כך דאגה לחינוכו עד שדרשה לסלק את ישמעאל, האח הגדול, כדי שלא יקלקלו בדרכו הקלוקלת. דאגה שבגינה, נמנע אברהם מלהודיע לה כלל על ניסיון העקידה. ומשנודע לה, בצר לה, אכן שבקה חיים לכל חי.
והנה אברהם, בעודו אונן וכאוב, לא רק שאינו מתריס כלפי מעלה, אלא קם הוא מעל פני מתו, ופונה בנימוס לבני חת, כדי לרכוש אחוזת-קבר, כאילו הבטחת ה' את הארץ, כלל לא קיימת. 'גֵּר וְתוֹשָׁב אָנֹכִי עִמָּכֶם', אמנם אני גר במקום, אך תנו לי, לשון מתנה. כי גר אינו רשאי לקנות ומששמע מהם שהם מכבדים אותו ואומרים, 'נְשִׂיא אֱלֹהִים אַתָּה בְּתוֹכֵנוּ', ביקש מהם, כשתדלנים, 'שְׁמָעוּנִי וּפִגְעוּ לִי בְּעֶפְרוֹן בֶּן צֹחַר'. ומודיע להם שגם אם יקנה בכסף מלא, יחשב זאת להם כאילו נתנו לו מתנה.' ְּכֶסֶף מָלֵא יִתְּנֶנָּה לִי'. ובין לבין שוב ושוב 'וַיָּקָם אַבְרָהָם וַיִּשְׁתַּחוּ לְעַם הָאָרֶץ לִבְנֵי חֵת'.
התורה שדרכה לקצר וכל תיבה שבה קדושה, מאריכה כאן בכל סדר הקנין. אולי כי זוהי עסקת המקרקעין הראשונה בארץ-ישראל. ודומה שמעשה אבות סימן לבנים, וכמעט כל רכישת חלקת קרקע בארץ-ישראל, כרוכה במו"מ ארוך ומיגע, ואף משנעשתה כדין, קמים עליה מערערים ואחרים המקשים את מימושה ואת הבניה בה. אומרים חכמינו במדרש, אמר רבי אליעזר: כמה דיות משתפכות כמה קולמוסים משתברים כדי לכתוב 'בני-חת', עשר פעמים כתיב 'בני-חת', עשר כנגד עשרת הדברות, ללמדך, שכל מי שהוא מברר מקחו של צדיק, כאילו מקיים עשרת הדברות] .בראשית-רבה נח, יב]
ואכן בברור מקחו של צדיק זה, אומרים המפרשים, שהוא ערך קניין בכל דרכי הקניינים בהם נקנית קרקע, כאמור במסכת קידושין, בכסף, בשטר ובחזקה. בכסף כמפורש, 'וַיִּשְׁקֹל אַבְרָהָם לְעֶפְרֹן אֶת הַכֶּסֶף אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּאָזְנֵי בְנֵי חֵת'. בשטר, ככתוב בספר צרור-המור, לרבי אברהם סבע, [לפני כ 500 שנה], שהקניין נעשה בשטר ובעדים כרמוז בכתוב, 'לְאַבְרָהָם לְמִקְנָה לְעֵינֵי בְנֵי חֵת' [פס' יח], וכמו שכתוב אצל ירמיה [לב], 'וָאֶקַּח אֶת סֵפֶר הַמִּקְנָה'. כך גם אומר הספורנו: ... נתקיים בחותמו של ספר המקנה. ובספר הישר, ] חיבור מימי הביניים הכולל את ההיסטוריה של עם-ישראל מתקופת האבות ועד תקופת השופטים], כתוב אף את שמות העדים שחתמו על שטרו של אברהם.
הקניין השלישי הוא חזקה כפי שאומר הרמב"ן, שגם אחרי ששילם כסף מלא, החזיק תחילה בשדה ובמערה והקימם ברשותו לעיני בני העיר וכל באי שער העיר, לעיני הסוחרים והגרים שם, ורק אחרי כן קבר את מתו. וכן אומר אור-החיים הקדוש, שאברהם קנה בחזקה על ידי חפירת הקבר, כגדר נעל ופרץ. כי כל מעשה שיש בו תיקון הקרקע לייעודה, חשוב כנעל גדר ופרץ, היוצרים את קניין החזקה.
מוסיף בעל נתיבות-שלום, שאריכות העסקה נבעה מהשוני בתפיסות העולם, זו של אברהם וזו של גויי הארץ, בני-חת. תפיסת הגוי הינה שאין הקבר אלא מקום הראוי לטמון בו את גוף המת עד סיום תהליך הפירוק הביולוגי המתרחש לאחר המוות, ולכן די מבחינתם במקום לקבר זמני. ואילו אברהם-אבינו שדאג להפיץ אמונה בעולם, דאג גם כאן שהכל ידעו שמלבד האמונה בא-ל אחד, יש תחיית המתים, ויש השארת הנפש. לכן יש צורך לא בקבר גרידא אלא באחוזת-קבר, כי הנשמה היהודית היא נצחית וצריך להטמין את הגוף במקום מיוחד ומקודש עד שלעתיד לבוא תחזור הנשמה, בתחיית המתים. רכישה לטווח קצר, עד שיכלה הגוף, זאת אפשר לקבל גם במתנה, אבל לצורך קבורת יהודי שעתיד לקום בתחיית המתים, יש צורך באחוזת-קבר ויש לקנותה בכסף מלא. אגב, ידוע הוא שהצדיק הירושלמי, רב האסירים, הרב אריה לוין זצ"ל, ביקש בצוואתו שיכתבו על קברו שבבית-העלמין בסנהדריה שבירושלים, שכל הפוקד את קברו, יאמר: 'אני מאמין באמונה שלימה בתחיית המתים' ואכן כך נכתב.
מעניינים הם דברי הרש"ר הירש שהמילה אחוזה משמעה לשון התיישבות. עד עתה היה אברהם-אבינו נע ונד בארץ. משמתה שרה היה צורך לרכוש אחוזה, מקום אליו נקשר האדם. יש שיאמרו שהוא אוחז בקרקע, אך אומר הרש"ר הירש, הקרקע אוחזת בו. ארץ-ישראל אוחזת בעם-ישראל הנאחז בה ומאחוזת-קבר זו בא עם-ישראל לאחוזת עולם.
ועוד הוסיף, שמעסקה זו, מ'קיחה' זו של אחוזת-הקבר בחברון, לומדת הגמרא, בתחילת מסכת קידושין גדרי 'קיחה' שבלקיחת איש אשה. נאמר 'כִּי יִקַּח אִישׁ אִשָּׁה' [דברים כב, יג] וכאן כתוב: 'נָתַתִּי כֶּסֶף הַשָּׂדֶה קַח מִמֶּנִּי' [ בראשית כג, יג]. בצעירותי תמהתי על היקש זה, הלוא לכאורה נלמד כאן מין משאינו מינו. אולם נראה ברור שבעקבות הקנין, מכבד האיש את אשתו כקנינו העליון עלי אדמות. ואשרי האומה אשר דווקא מתוך זיכרון זה של 'חסד של אמת', בו נוהג אברהם-אבינו באשתו, נוסדים הנישואים של צאצאי האבות. קמים בתים בישראל מתוך רוח הנישואים של אברהם ושרה שבאו לידי ביטוים היפה והנאצל גם משנסתלקה שרה לבית עולמה, בקניין מערת המכפלה.
ולא עוד אלא שהקניין נעשה בחברון, חברון המורה על חיבור, על רעות וקרבת-הלבבות המקשרות בין איש לאשתו העושים דרכם יחד הן כאיש ואשה, והן כאב ואם. לא בכדי, לא עלה קרבן התמיד במרומי הר המוריה שבירושלים, בטרם ראה הכהן שעמד על חומת המקדש, את זריחת החמה שהאירה על קברי האבות והאימהות שבחברון [יומא פ"ג, משנה א]. האירה החמה את קברי הזוגות המזכירים ומלמדים אותנו מדי בוקר שהבאת שלום בין אדם לחברו ובין איש לאשתו, נכללים בדברים שאדם אוכל פירותיהם כבר בעולם-הזה והקרן קיימת לו גם לעולם הבא. זוכרים אנו זאת מדי בוקר, קודם הקרבת קרבן התמיד, קודם אמירת קורבנות, שהשכנת שלום ובין אדם לחברו קודמים לבין אדם למקום.
ועוד מזכירה לנו זריחת החמה על קברי האבות שכאן בחברון, שבקניין אחוזת-הקבר, החלה האחיזה וההתיישבות הראשונה של עם-ישראל בארצו עוד בטרם היה לעם.
עם זאת, נותרנו עם התמיהה מדוע לרוב המפרשים, ניסיון זה אינו נכלל בעשרת הניסיונות. אומר המדרש שחז"ל הדגימו במשל מהי מטרת הניסיון. א"ר יונתן: הפשתני הזה כשפשטנו לוקה, אינו מקיש עליו ביותר מפני שהיא פוקעת. וכאשר פשטנו יפה הוא מקיש עליו ביותר למה שהיא משתבחת והולכת, כך הקב"ה אינו מנסה את הרשעים, למה שאין יכולים הם לעמוד...ואת מי מנסה? את הצדיקים... ]תנחומא, ויקרא, סימן כ].
הפשתני מנפץ את הפשתן בכדי לעדן אותו וכדי לשפר אותו. ככל שינפץ אותם יותר כך יוציא מהם סיבים דקים יותר ועדינים יותר. הניסיונות באו לחשל את אברהם-אבינו, כעולה מדברי הנצי"ב מוולוז'ין שבשבוע הבא יחול יום פקודתו, בפירושו 'העמק דבר': יש בפנימיותו של האדם יכולת לפעולות נשגבות, אלא שכל עוד לא הוציא האדם פעולות מן הכוח אל הפועל, לא נשרש כוח זה אצלו, ועל כן מביאו הקב"ה לידי ניסיון, והוא מתחזק ומוציא מן הכוח אל הפועל את מעשהו, ואז משריש הוא כוח זה בקרבו. כך הגביה הקב"ה כוח נפשו של אברהם-אבינו בפעולה זו של עקידת יצחק, ושאר הניסיונות. ומה שנשרש מהווה את הכוח לא רק בנפש אברהם, אלא כוח זה נשרש לדורות. [בראשית, כב א]
הנס ככלל נועד לטובת המתנסה כך הוא לשיטת הרמב"ן, אך רבים גורסים שהוא נועד לטובת הרואים את המתנסה ולומדים ממעשיו, כפי שאנו לומדים ממעשה אבותינו. אך דומה כי עשרה ניסיונות שנתנסה אברהם היו, כדברי הנצי"ב, כדי להשריש בו וביוצאי חלציו את הכוחות הקיימים בו על ידי הוצאתם מן הכוח אל הפועל. עתה בניסיון הקבורה לא היה זה בגדר ניסיון, כוחותיו המיוחדים של אברהם כבר הושרשו בו, ואך טבעי היה מצדו שירכוש קרקע לקבורת שרה אשתו, למרות שהובטחה לו כל הארץ. יתר על כן, הלוא אברהם כבר בן מאה שלושים ושבע שנה בקוברו את שרה וכפי שמעיד הכתוב 'וְאַבְרָהָם זָקֵן בָּא בַּיָּמִים וַה' בֵּרַךְ אֶת אַבְרָהָם בַּכֹּל'.
כל כוחותיו כבר יצאו מן הכח אל הפועל. וגם לשיטת הרמב"ן, אין טעם לנסות בהשרשת יתר של הכוחות מיוחדים הטמונים בו. אין זה אפוא אלא ללמד ולהשריש בDNA של בניו אחריו את אותן כוחות, עשות חסד, ולא חסד גרידא אלא אף 'חסד לאברהם'. וב"ה, הלוא חוזות עינינו עד כמה וכיצד משקיע צבא-הגנה-לישראל רק בשנה האחרונה במחנה 'שורה', ב'חסד של אמת', כבני בניו של אברהם-אבינו, בטיפול מסור בחיילינו הי"ד, ברגישות, בקדושה ובטהרה המעוררים השראה, הערכה והערצה.
כאברהם-אבינו, כך גם ינהג יעקב-אבינו ברוכשו את שכם, וכך ינהג גם דוד-המלך, אשר החל את מלכותו בחברון, ברוכשו את גורן ארונה. כולם ירכשו בכסף מלא, עד שהמדרש הידוע אומר שבשלשה מקומות, מערת-המכפלה, בית-המקדש ושכם, אין אומות העולם יכולים להונות את ישראל לומר גזולים הן בידכם.
כידוע הגויים החמיצו את לימוד המדרש הזה... וממשיכים להונות את ישראל ולומר גזולים הם בידכם. אך אליבא דאמת, חכמינו מדברים לא אל הגויים כי אם אלינו, שאנו, עם-ישראל כולו, נבטח בה' ובהיאחזותנו במלוא רוחב ארצנו מתוך הכרה בהבטחה האלוקית, 'כִּי אֶת כָּל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה רֹאֶה לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֲךָ עַד עוֹלָם'. עד שבכל חלקי עם-ישראל, יושרשו ויתחזקו הכוחות וההכרה שא"י כולה שייכת לו, באופן שכוחות אלו יצאו מן הכח אל הפועל, בעמידתו האיתנה אל מול פני כל אומות העולם ככלל ואל מול כל אויבינו ומבקשי נפשינו בפרט. כוחות אותם יונקים אנו מאבותינו ואימהותינו הקבורים בחברון ומחברים כשם העיר בין איש לאשתו, בין אדם לחברו ובין עם-ישראל לארצו.