היה פעם אירוע בטחוני בגבול עזה, שהקפיץ לוחמים במהלך השבת. הרב אל"מ אבי רונצקי, שהיה אז הרב הראשי לצה"ל, ושהה בבסיס, הצטרף לנסיעתם בשבת.
כידוע, הוא היה לוחם ומפקד חי"ר הרבה לפני שנכנס לתפקידו כרב. אחרי השבת נמתחה עליו בקורת בציבור, מה היה ההיתר שלו כרב להצטרף ללוחמים, והוא הסביר את הדברים. היו סברות ודיונים רבים בנושא בבתי המדרש, ולצערנו גם בעיתונות.
סיפרו לי אנשי ישיבת שדרות, שמו"ר הגרז"ן גולדברג זצ"ל, מגדולי התורה בדור האחרון, הגיע לישיבת שדרות למסור שיעור. אחרי השיעור שאלו אותו לדעתו על הסיפור עם הרב רונצקי, והוא שאל: "הוא היה עם נשק?" אמרו לו שכן.
ואז הוא אמר: "אז מה השאלה? הרי הוא נוסע בהיתר גמור של פיקוח נפש, לא פחות מכל אחד מהלוחמים". דהיינו - כל נושא נשק הוא חלק מהכוח הלוחם. אין כאן עדות להלכה למעשה, שהרי לא שמעתי את הדברים המדויקים מפי הגרז"ן עצמו, אבל מתשובות דומות אחרות שלו, ברור לי שזו תשובה אופיינית לדרכי הפסיקה שלו ושל חמיו הגרש"ז אויערבך זצ"ל.
אינני יודע מספיק פרטים על מה שהיה עם קצין החי"ר והמודיעין רס"ן במיל' ז'בו ארליך הי"ד בלבנון, ואיני יכול לחוות דעה על התנהלות האירוע המסוים, אבל חשוב להזכיר היום עוד הגדרה של גדול הפוסקים למושג "לוחם", וטוב שראש אכ"א נהג כהלכה, גם מהותית, בהגדירו את הלוחם הזה כחלל צה"ל, ולו רק בגלל הצטרפותו לכוח כחייל חמוש.
חשוב לזכור כי מעבר להיות החוקר הזה לוחם בצה"ל, בעל מידות ובן תורה מיוחד במינו, איש אגדה שעוד הרבה מאד ראוי שייכתב עליו ועל פעלו, הרי הוא נהרג על קידוש השם בכלל הנופלים במעשי הגנת העם והארץ.
גם סמל גור קהתי הי"ד, שנפל יחד אתו באותה היתקלות עם מחבלים, נפל כלוחם בקרב, גם הפצועים נפצעו שם כלוחמים בקרב, ולא ראויה להם שום הגדרה פחותה מכך.